שלמה שפירא: התינוקות באוטובוס בוכים ווה ווה ווה, ווה ווה ווה, ווה ווה ווה, האימהות באוטובוס מרגיעות שְש שש שש, שש שש שש, שש שש שש/ מספרו של אליסון פירסון

שלמה שפירא

"אין לי מושג איך היא עושה את זה", מאת: אליסון פירסון, מאנגלית: איטה ישראלי, הוצאת "מטר", 2007

 

בספר הקדשה:

לאיווי, באהבה

 

משהו 'עממי' פותח את הספר:

גלגלי האוטובוס מסתובבים ומסתובבים,

מסתובבים ומסתובבים, מסתובבים ומסתובבים,

גלגלי האוטובוס מסתובבים ומסתובבים,

כל היום כולו.

התינוקות באוטובוס בוכים ווה ווה ווה,

ווה ווה ווה, ווה ווה ווה,

התינוקות באוטובוס בוכים ווה ווה ווה,

כל היום כולו.

האימהות באוטובוס מרגיעות שְש שש שש,

שש שש שש, שש שש שש,

האימהות באוטובוס מרגיעות שש שש שש,

כל היום כולו.

 

ובכל יום :

אביא מ"גב הספר" על התמודדות האימהות העובדות בראשית המאה ה-21:

...בספר מצחיק עד דמעות ועצוב עד כאב,...מצליחה המחברת להביא לקוראים את תמצית חייהן הסודיים של אימהות עובדות: את רגשי האשם, התחבולות המצחיקות, הזיופים, התשישות הרבה, הייאוש. באירוניה שנונה ובסגנון כתיבה מבריק היא מציגה את הדילמה שאתה מתמודדות האימהות העובדות בראשית ה-21.

 

מעמוד 310: 'חזרתי מוקדם מדי'

01:05: חשבתם פעם כמה זמן מבזבזים על ניסיונות להירדם?...אני לוקחת כדור שנה הומיאופתי כדי לזכות בשינה מיידית.

03:01: אני לא מצליחה להירדם, מחשש שכדור השינה חזק מדי, ולא אתעורר כשהשעון יצלצל וכך אחמיץ את הטיסה. אני מדליקה את מנורת הלילה וקוראת עיתון. ריץ' השוכב לצדי, נאנק ומסתובב. במדור חו"ל מובא עוד סיפור על מנכ"לית של חברה אמריקנית שחזרה לעבוד ארבעה ימים אחרי שילדה תאומים. היא ניהלה ישיבה באמצעות טלפון-דיבורית ממיטתה שבבית החולים. שמה אליזבט קוויק,...

אני מרגישה גופי מתפורר, האם קוויק ודומותיה מבינות שמאמציהן האביריים להמשיך כאילו דבר לא קרה יכולים לשמש כמקל להצלפה בנשים אחרות?

 

מעמוד 177: גברים צעירים שפניהם חיוורים ומבריקים כתוצאה מבילוי שעות ארוכות מול צג המחשב.

המצגת מתנהלת יפה. יפה מדי. באמצע אני יכולה להרגיש את טעם הג'ין אנד טוניק המרפא שאשתה במטוס בדרך הביתה. ניסיתי להתעלם מהעובדה שמאהב האיימל שלי נמצא פיזית בחדר, אף-על-פי שהרגשתי את נוכחותו כמו שמרגישים את השמש על העור.

אני מציגה בפני הלקוחות הפוטנציאלים שלנו את חוברת החברה, המכילה תצלומי פוטו רצח של הבחורים שמנהלים את תיקי ניירות הערך בלונדון. זו גלריה של טיפוסי סיטי שכמעט לא השתנתה כבר 300 שנה: טיפוסי בעלי אחוזה שבעים בסגנון הונגארית, ננסים נמרצים, גברים שמייבשים את שרידי שערם במייבש שער ידני כדי ליצור קורים של צמר גפן מתוק על קרקפת שמזכירה תחתית-ספל ורודה; מועמדים להתקף לב, עם פרצופים של בוגרי בתי ספר פרטיים שנקברו מתחת למפולת גיל העמידה; גברים צעירים שפניהם חיוורים ומבריקים כתוצאה מבילוי שעות ארוכות מול צג המחשב. בגאווה מיוחדת אני מצביעה על מנהל קרנות גידור המוכשר, כריס באנס, שהתמכרותו לקוקאין העניקה לו עיניים של חולדת מעבדה ונימוסים בהתאם...

31.03.2014