שלמה שפירא
הכול יודעים עלי
בחזית הטלפון הסלולרי הופיעו שתי מלים שקודם לא היו: stay home
הכול יודעים עלי
שעכשיו גמרתי לאכול ארוחת צהרים וכרגע אני כותב שיר מזמור
שאני לא מגולח
שאני מנסה לאסוף את המוני זרעי הדקל שנופלים בגינתי
אני לא משרש את הדקלים המטרידים בגינתי
אני לא נוגע בהם
כי אם אני עומד בפתח הבית ומביט בהם
צמרותיהם מובילות לפתחי שמים
אז אני לוקח מקל נירוואנה להרגעה ומתחיל להתעמל
בסך הכול משעמם לי להיות בבית
כי כאשר אני בבית נפתחים לפני חשבונות נפש קשים ונוקבים על חיי
ועל אלה שעיצבו נחישות כזאת קשה בגורלי.
נחוש האדם לחוש תמיד מה עוד יש בספר התהלים החתום על ידי הרבי מלובביץ' שברשותי.
אולי פעם עוד אחזור בתשובה.
15:00, 12.10.2020
לכולנו קשה. עליות וירידות ברמת הקושי. יש להודות על שיש הום-בית לצאת ולהיכנס אליו.
השבמחקהגינה צומחת על פי עונות השנה. לשמוע את שפת הציפורים ואולי קצת לרצות לעוף כמוהן לרגעי חופש.
נמתין עוד קצת ונקווה לטוב יותר.
עדנה שפירא
12.10.2020, 16:15
איך את מרגישה את מה שמרגיש ואשר העליתי בכתב בשירתי?
מחקאת מפליאה לחזק אותי בתשובתך בעזרת השירה שלי.
מופלא
עניו דל אני בפנייך!
האם תחזור בתשובה בגילך המתקדם?
השבמחקשושי שיוביץ
12.10.2020, 17:10
כואב הלב
מחקכואב השיר
דמדומים
קורא תהלים
משתטח על מיטתי
מאפשר לי להניח אבני ורדים
על הכיתוב הבוקע הקורע וכורך את נשמתי
כאן גר פעם משורר נודד ונודד
הללו יה בדומיה במעלות ענני עOניו
מזמור שיר.
שלמה שפירא