שלמה שפירא
פרופ' חיים רבין 1972 -- בשנות 1954-1958 נשים מעדות נחשלות היו אנאלפביתיות (למעלה מ- 55%)
על העברית הנכתבת והנלמדת
עובדה זו לא התאימה ל"תדמית" העם היהודי כ"עם הספר"
בעיית הקריאה של הדברים הכתובים ללא ניקוד
...העברית, כפי שהיא נכתבת וכפי שהיא נלמדת בבית הספר, היא שפה עשירה ומסובכת, הדורשת שליטה ממשית בסגנונה לימוד רב בספרותה ובמקורותיה, ואיננה מובנת למי שיודע רק עברית מדוברת
זוהי בעיה כללית כיום בלשונות העולם, ששורשיה בהוראת קרוא וכתוב לחוגים נרחבים של אוכלוסייה אשר קודם לכן לא הייתה להם נגיעה בתרבות הכתובה...
בעצם המערכה על הנחלת הלשון לעולים נדהם היישוב לדעת שבשנות 1954-1958 היו בתוכו 15% שלא ידעו קרוא וכתוב בכלל. עובדה זו לא התאימה ל"תדמית" העם היהודי כ"עם הספר". לא רק נשים מעדות נחשלות הין אנאלפביתיות (למעלה מ-55%), אלא גם גברים...
בין בעיות הכרוכות בקירוב העברית לשימוש עממי תופסת מקום חשוב בעיית הקריאה של הדברים הכתובים ללא ניקוד...הקורא המנוסה יודע לתקן באופן אוטומטי זיהוי מוטעה, אבל הקורא הבלתי-מנוסה עלול להתבלבל...להצעה מגובשת של כתיב מלא...
...יש ונדמה. שברגע זה הולך העם היהודי המפוזר ומתגבש מסביב לשני צירי האיחוד: מולדתו המשוחררת ושפתו ששבה לתחייה.
בין הנשים האנאלפביתיות היו רבות חכמות
השבמחקשהרי הן היו צריכות לחדד את המוח כדי ללמוד את החיים.
הנחלת הלשון בארץ היה מפעל חשוב לא פחות ממפעל ההתיישבות.
מתנדבים/מתנדבות רבים הביאו לפריחה בהקניית הקריאה והכתיבה לאותם שהיו חסרים בהם.
עדנה שפירא
27.10.2020, 14:49
אשתי, סיגל שפירא ע"ה לימדה שיעורי ערב לנשים שלא ידעו קרוא וכתוב בשעות הערב בשכונת שביב בהרצליה. בסוף כל מחזור חגגה השפה בקריאה ובכתיבה עם מטעמי העדות השונות.
מחקשלמה שפירא
אמי רימה בת שמחה נולדה בתחילת המאה שעברה, למדה תפירה בבית ספר לבנות שלא למדו שם קרוא וכתוב, נישאה בגיל חמש עשרה, בעלה היה אח וגם רוקח, כל שבת הלכה לשמוע דרוש הרב בין שחרית למנחה בבית הכנסת, התמידה באזכרות ודחפה ללימודים בכל השטחים. ידעה לחשב בשיטה מסוימת חשבונות קניות. אבי לא הלך לקניות בשוק והיא הלכה עם עבאיה אספה סבל שהביא את קניותיה מהשוק לבית. רקמה עד שנות השמונים רקמות שחילקה לבני המשפחה לרופאים שטיפלו בה. בידיעת מסורת וחוקי התורה, לימדה כל בני המשפחה המורחבת. הייתה "פסיכולוגית" לכל סעיפי המשפחה.
השבמחקידעה את אותיות הקרוא העבריות וגם מלים מתוך סקרנות. אני למדתי אותי לחתום את שמה בעברית בכתב לאחר שנפטר אבי.
אמי אהבה אותי עד כדי כך שרצתה שאאמץ לי אימא חדשה
אמי אהבה אותי עד כדי כָּךְ
שרצתה שאאמץ לי אימא חדשה
כדי שארגיש טוב בכיסופי מוֹדֶרְניּוּתִי,
ואני אמרתי להּ
אמי, אמי, אני מבשׂרךְ, אני מכבודךְ
שורשיךְ - שרשי
לחמךְ - לחמי, אהבתךְ - אהבתי.
יום שני, 4 בינואר 2021
השבמחקשלמה שפירא: נשאלתי: רציתי לשאול אותך בעניין מוצא השפות עברית וערבית: האם נכון לומר שהארמית היא מקור שפות אלו?...
שלמה שפירא
נשאלתי במייל על-יד צ. א. שאלה בנושא שאיני בקי בו:
"רציתי לשאול אותך בעניין מוצא השפות עברית וערבית:
האם נכון לומר שהארמית היא מקור שפות אלו?
האם ניתן להתחקות אחר מקור השפה הערבית בנפרד מן העברית?
האם אחת קדמה לשנייה, אז אפשר שהאחת התפתחה מן השנייה,,,, ומי קדמה אם בכלל ,,,"
ניסיתי להשיב לה מתוך הידע שהצטבר מתוך קריאת תכנים שונים בנושא בספרים
החוקרים מאמינים ששלושת השפות, שאותן ציינת ועוד שפות אחרות, שיש כאלה שנכחדו ויש כאלה ששרדו עד היום, התפתחו משפה אחת – השפה ה- "פרוטושמית". ניתן, בהחלט, להתחקות בנפרד אחר כל שפה וצריך לזכור, שטוב גם לחקור כל שפה על השפעותיה ההדדיות משפות אחרות.
שפות יכולות להתפתח במקביל. וצריך לזכור:
בשפות יש השפעות הדדיות בין תרבויות קרובות, והעברית-ארמית וערבית, הן תרבויות עתיקות קרובות מאד ומוצאים הקבלה קרובה מאד ביניהן ב- אות, מילה, בתעתיק וכו'.
בתרבויות קרובות מוצאים השפעות הדדיות בין עמים ובין הקבוצות בתוך העמים ומוצאים לפעמים שילוב ולפעמים התפרקות ולפעמים לכידות. ואם נזכור שבתוך השפות, יש שפה מדוברת, שפה של פולחן ותפילה, שפה כתובה ושפה רשמית, העניין מסובך מאוד, ולא סתם יש קטיגוריה רצינית במחקר על "השפות השמיות" ואת זאת תוכלי, לעיין, אפילו ב- גוגול. אחד החוקרים בנושא הוא, למשל, חיים רבין.
האמת, שהתחלתי להתעניין בנושא, זה היה בשנות השמונים, כאשר פרופ' ששון סומך (שעשה את המסטר שלו בעברית ורק בדוקטורט פנה לערבית)הגיש לי תדפיס בחתימת ידו בנושא זה. חיפשתי את התדפיס ומרוב העצים ביער לא מצאתי אותו. אני חושב, שהתדפיס, היה עונה במשהו על שאלתך.
לגבי הארמית: (המצב יכול להיות דומה גם לגבי הערבית והעברית)
תמצאי שיש: ארמית מוקדמת, ארמית קדומה, ארמית ממלכתית-רשמית, ארמית מאוחרת, ארמית מאוחרת מערבית, ארמית חדשה ועוד וגם בתוך הארמית החדשה ניתן למצוא נישות-משנה מקומיות של ארמית כמו הארמית הגלילית, הנוצרית הארצי-ישראלית, השומרונית ועוד.
התעניינתי פעם בקבוצת אוכלוסייה "עובדי-כוכבים" בעיראק, -מנדעים- אותה חקרתי מזווית אחרת –מצאתי שאינם אוכלים פול וממעטים לאכול בצל, ולתדהמתי צוין במקור אחד, ששפתם התפתחה מן הארמית.
העניין לא פשוט והוא מצטבר מכיוונים שונים:
למשל, ישנה טענה שליהודי תימן יש תכונות גנטיות כמו לערבים מחצי האי ערב, ונשאלת השאלה גם בשפה: איך אלה שדיברו ערבית הגיעו לעברית מצד אחד, שהיום העברית השגורה בפיהם, היא העברית הצחה ביותר, ומצד שני, הגיעו גם לארמית דרך קריאת תרגום התורה לארמית. הנה רק זיקה אחת, מני רבות.
קחי למשל, את השפה היהודית בגדדית: היא שונה מן הערבית המדוברת של המוסלמי ועל אחת כמה וכמה מן השפה הערבית הספרותית ובמילותיה מוצאים מלים ערביות ועבריות ולא מעט מילים מן הארמית, הטורקית, הפרסית ואפילו מן הצרפתית והאנגלית.
שפה היא מעיין זורם שיכולה להמיס בדרכה השפעות שונות, ומי אנחנו שרוצים להבין ולסכם הכל בסכמה אחת. איך, ניתן להכניס, "ההצטרפות מלים" ועוד יכולות הן להיות משובשות ושבורות ולעתים אפילו הפוכות.
טוב שיש לנו "שפות ביקורת", -השפות הספרותיות הכתובות- לרבגוניות של השפות המדוברות.
1.04.2014
פורסם על ידי שלמה שפירא משורר ב- 21:30