שלמה שפירא
ששון סומך על נג'אתי צידקי
...שני ספרים קטנים נכתבו על ידו ועסקו ביצירתם של
פושקין (1945) וצ'כוב (1947). הספרים האלה כללו לא רק סקירות ביוגרפיות, אלא גם
תרגומים מרוסית, תופעה שלא הייתה שכיחה בעולם הערבי, שעיקר מגעו עם התרבות הרוסית נעשה באמצעות לשון מתווכת (צרפתית או אנגלית).
לימים נודע לי שנג'אתי צידקי (1905-1979) הוא משכיל פלשתיני, יליד ירושלים, שבצעירותו היה אחד המנהיגים הקומוניסטים הראשונים שצמחו בארץ...מלבד שני ספריו שהזכרתי, הכרתי במרוצת השנים כמה מיצירותיו הספרותיות של צידקי, ואהבתי במיוחד את סיפורו "האחיות העצובות", שבו מתמודד באורח אלגורי עם נושא ה"נכבה" הפלשתינית
(סיפור זה תורגם בשעתו לעברית בידי שמעון בלס ונכלל בספרו "סיפורים פלסטינים", 1970)
בשנת 1976 הופיע ספר זיכרונותיו (ערך אותו חנא אבו-חנא) ובו זיכרונות משנות העשרים והשלושים...והוא כתב אותם, כפי שהוא מעיד, בלחץ בני משפחתו, אך לא ניסה לפרסמם בעודו חי. ועוד מעיד הוא , שבמשך 37 שנים "הסתיר" את התקופה הזאת (כלומר, את שנות פעילותו הקומוניסטיות שלו),...
...מנקודת הראות של הקורא הישראלי, הפרקים המעניינים ביותר, לדעתי, הפרק השני, הנקרא "השיבה אל המולדת", והרביעי: "הבעיות הגדולות של המפלגה"...הפרק הרביעי עוסק בעיקרו בשאלת פלשתין ובמתחים בין המנהיגים היהודים והערבים בפק"פ, ומקום רב מוקדש לשאלת ה"שערוב" (הערביזציה של המפלגה)...
הערה: בשנת 1939...עמדתו האנטי-נאצית הובילה אותו אל תחנת "המזרח הקרוב" הבריטי, שהייתה לביתו במשך שנים...
מתוך כתבה ב"הארץ-ספרות" מיום 12.12.2003
22/5/2013
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!