שלמה שפירא: נר ליום הזיכרון / נחלילים יקרים ואהובים הנופלים

שלמה שפירא

***

"נחלילים" - שיר לזכרו של רס"ן שאולי - שאול זהבי ע"ה - שצנחנים מודיעין ונח"ל שורשיו

השיר התפרסם במעריב שבוע לאחר נפילתו.

נחלילים, וְחִיּוּכְךָ פנים שׂוחקות חי תמיד עמנו כמו נחל:

עורקי שאולי נחלילים חלוצי דרכךָ

עורקי שאולי ניצנים חלוצי פריחתךָ

עורקי שאולי חיוכים חלוצי שׂחוקךָ

כל עורקיך מנחל אלוהים הם, יהללוך מלאכים בהדרת אור הנח"ל שרשיךָ 

החיים המשיכו וימשיכו לזרום כאן בעטיי פועלךָ

כ-נצן בתּך הקטנה, עכשיו אשה אמא ובן מיניקה 

הפורחת ותפרח עם סומק נחלים

עורקי שאולי נחלילים,

זיכרונך נחלילים חיים.

(שאולי זהבי ז"ל הוא בן אחותי אופירה)

המאושרת המאמינה
               השיר מוקדש לאחותי אופירה זהבי שתזכה לחיים ארוכים וטובים
            
אין לה אושר וכשיש להּ אושר היא נותנת את האושר לאחֵר מן הנשמה.
אין להּ כוח וכשיש להּ כוח היא נותנת את הכוח לאחֵר מן הנשמה.
אין לה גרוש וכשיש להּ את הגרוש היא נותנת את הגרוש לאחֵר מן הנשמה.
אין לה צער וכשיש להּ צער היא משאירה אותו בלבהֹ עמוק עמוק בלבהּ וגם באָשְרָהּ הצער והאבֵדָה.
28.01.2017

(נבחרו 14 יקירי העיר הרצליה לשנת 2022

היקירים שנבחרו הם: גילה אשרת, ענת עמירה, אדם פלטקביץ', לאה אריכא, יהודית שבתאי, אילן קלרו, חנה ציון, ורדה וצביקה אייל, שלום ג'אנח, עופר גבאי, נינו חדד, יעקב נורי, אופירה זהבי ורונן עובדיה
תואר "יקיר העיר" ניתן לתושבי הרצליה מעל גיל 50 שבצעו פעולה ציבורית מתמשכת ותרמו במעשיהם תרומה משמעותית לחיי העיר, למורשתה, להתפתחותה ולשגשוגה של הקהילה בהרצליה, ואשר פועלם מהווה סמל ומופת לרבים.)

***

עובד מעוז

צלקות לעד!

כך כותב מפקדי היקר "עובד מעוז" בחודש תשרי תשפ"א 2020 לקראת יום הכיפורים על המלחמה - מלחמת יום הכיפורים

שלמה היקר שלום,
מעביר אליך דברים שכתבתי לקראת יום הכיפור אמש / ערב יום כיפור תשפ"א 2020

בבוא יומי
בבוא יומי יוטבע כיפור,
כצלקת על גופת נפשי.
כמה עצוב, עיצוב חיי
חושל על סדן תותח.
טעם ימיי נושא בחובו
יפי חברות, הבנה, עשיה.
פיסת ארץ זו, שורשיי,
שזורים באהבה עזה,
לנופים, לגווני עונותיה.
נחלי ילדותי בעורקיי,
מראות חרוב ואורן עמי.
ריח חורף בחורש מחיה
טעם ליקוטי פטריות.
עד בוא יומי יוותרו,
טביעות חישולי נפשי
מוחשות, נוטלות חלקן
מסתרגות באמון, בטוב.

ערב יום כיפור תשפ"א 2020

***

מעוז עובד / מג"ד גדוד 407 וסמח"ט חטיבה 600  במלחמת יום הכיפורים כותב:

האם להמשיך לנוח על "זרי הכורסה"? 

 עובד מפקדי היקר! , המג"ד בגדוד שלי - גדוד 407 במלחמת יום הכיפורים! אני מסכים לכל מלה שכתבת ל- "מכתבים למערכת" בעיתון "הארץ" ב- 9.05.2019

זכור לי הרגע בו אתה אומר במילים הרגועות שלך שאחיך נהרג זה עתה וזה היה בתחילת המלחמה ולא רצית להתפנות מן הקרבות לאחור וקבלת פקודה לעבור ולפקד בבסיס ההדרכה לשריון. כמה שעות לאחר מכן בן דודי שהיה חובש קרבי גם הוא נהרג (ברמת הגולן). יהי זכר הנופלים ברוך!  

" ברישות התקשורתי האופף אותנו מכל כיוון מוזכרים בימים אלה אירועים ובעיקר חברים. חברים שאינם, שעזבונו בנעוריהם. ביניהם פקודים לשעבר, מטובי בני הארץ הזאת, שאהבתי ואוהבם לתמיד. שורות אלה נדפסות בעוד עיני מתלחלחות. שמוליק, גדי, גדעון, אדם, דניאל, זאב, דוב'לה ועוד רבים רבים. טביעת כולם בתהום הנשייה הטביעה את חותמה בנפשי.

צולקתי לעד, עד תומי! כולם הוקרבו לטובת קיומנו ועוד אין־ספור מלים אדירות מהמציאות. בעוד שהמציאות השוררת כאן, בהובלת קיצוניים דתיים, מחללת את שנתפש בעינינו כקדוש: ערכי האדם, ההומניזם במלוא משמעו. אלה נמוגים, ניגפים, בפני קלגסי 

הלאומנות...

***

לפחות ביום הזיכרון אנחנו מתלכדים, והעצב עוטף אותנו ברחמים. א"כ חוזרים להתקוטט.

רחל הדר,
4.05.2022, 9:33

***

הכאב שאמי ביטאה לאחר נפילת יקירנו, בן אחותי אופירה - רס"ן שאול זהבי (שאולי) ע"ה 

מאמי שמעתי שלושה ביטויים כואבים: וואג'ע ראס, וואג'ע נאפס וואג'ע נאסמה

לאחר שנכדה - "שאול זהבי (שאולי)" נהרג בלבנון.

אך גם הבנתי מאמי שבזכות הנופלים למען המולדת יש חיים במדינתנו היהודית, ואמי הייתה מזכירה את  התקווה מאורו ולאורו של הנביא יחזקאל (חיזקל הנביא הקבור בעיראק - הייתה אומרת) בונים ונמשיך לבנות גדרות חיים שבתוכם חרות החיים בעם ישראל.