שלמה שפירא
לדייק עם כיבוש "מצודת נבי-יושע"
באתר חיל-האוויר כתוב: ב- "מלחמת השחרור" לא היה מקובל לחשוב על חיל-האוויר כחיל מסייע התקפית, אלא כחיל מסייע לוגיסטית. זה היה טירוף שטסים בלילה נטול ירח וגם תהיה הצלחת טיסה. חוץ מנווט בלילה חשוך ללא מכשירים / מכשירי ניווט ו- אמצעים לראיית לילה ולתכנן שמטוס האוסטר יבצע הפצצה לשם הפחדה. "לא היו לנו אשליות שהפצצות המעטות יסבו נזק משמעותי לחומת המצודה, שכן היא הייתה יצוקה מבטון עבה וחזק. את הניווטים היינו מבצעים לפי קו האופק...
בספרון "אצבע-הגליל" / לקט פרסומים מטעם קצין חינוך ראשי מוזכר "הסיוע ה-אווירי" - "גם "הסיוע האווירי שניתן היה ללא הועיל: היה זה בסך-הכל "פרימוס זעיר (מטוס חד-מנועי קל מדגם "פייפר", וגם הפצצה האחת שהוטלה ממנו ביד מטילן החטיאה את המצודה ונחתה בקרבת הלוחמים שלנו. לא נותרה ברירה אלא לשוב ולהסתער על המצודה בהתקפה ישירה. ואכן תחת אש-חיפוי עזה חדרו הלוחמים דרך פירצה שפרצו בלילה, הניחו את חומר הנפץ ליד הקיר והעילוהו. קול נפץ אדיר נשמע, ענן-עשן שחור התנשא אל על - אך כאשר נמוג התברר , כי הקיר לא נפרץ. בלית ברירה החליטו להפעיל את ה- ,
פיאט" - נשק אנטי-טנקי חודר -שריון ואכן הפצצות שנורו מן ה- "פיאט" הבקיעו את קירות המצודה והערבים נמלטו - אחדים נסו במשורייניהם ואחרים נעלמו בתוך הוואדי הסמוך.
אחרי המלחמה משמשת המצודה, בהיותה סמוכה לגבול , תחנתמשטרה חשובה לשני הישובים הוותיקים מנרה ורמות-נפתלי ונוספו ישובים חדשים - יפתח ודישון, מלכיה ויראון...מנגד נשקפת רמת הגולן ועל כולם שומר לו חרמון סבא, המתהדר בבלוריתו הלבנה.
ממתכנני ומשתתפי בהפצצה הדגישו "הכרנו היטב את המנטליות של ערביי האיזור וניצלנו את זה כדי להבהיל אותם. החיילים הערבים שהיו במצודה לא עברו הכשרה צבאית מסודרת וכיוון שמרביתם היו בורים, החלטנו להפוך את זה ליתרון. הם לא היו רגילים לשמוע מטוסים באוויר וגם לא שיערו בנפשם שמטוסים יכולים להפיל עליהם פצצות."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!