שלמה שפירא
"עולם מלא" ל- אריה לובה אליאב, הוצאת עם עובד, 1980
עמוד 5: "...וכל המקים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא" (סנהדרין, םרק ד', החכה ה').
על "הזקנים הזרוקים" (עמוד 127)
סוג מיוחד של "זרוקים" הם הזקנים שהיו מגיעים בדרכים שונות ומשונות לחדרי-המיון. אין כוונתי לזקנים חולים. אלה, דינם כדין כל החולים. גם לא לזקנים שנפגעו ונדרסו על-ידי מכוניות ומקרים כאלה היו לנו רבים. כמעט בכל יום, ומה הפלא? מי נהג ולא יידע כמה מסוכנים הם הזקן והילד העוברים בכביש, כמה נוח הזקן להתבלבל ולעשות את הדברים והצעדים הבלתי צפויים ביותר ופעמים רבות ממש "לעלות" על הרכב ולהתנגש אתו. כוונתי ל- "זרוקים" ממש. אלה שעליהם מאמר "אל תשליכנו לעת זקנה, ככלות כוחנו על תעזבנו". התפילה היא אמנם תפילה, אך מושלכים ונעזבים בכל זאת היו לחם-חוקנו. בתחתית החבית החברתית בעיר הגדולה, למטה מן הקבצנים ופושטי-היד (שגם ביניהם יש, כמובן, זקנים) נמצאים הזקנים העזובים. הקבצנים הם אקטיביים, "מרויחים לחמם" על-ידי עבודת הקבצנות, זועקים, בוכים, מיללים, חלקם מתחזים ומעמידים-פנים, חלקם תוקפניים, חושפים את מומיהם. הם בתנועה, ניידים, ויש להם חוקים וכללים ואפילו נורמות משלהם. ומי היטיב לתאר אותם ממנדלי מוכר ספרים ו- "ספר הקבצנים" שלו ועד ברתולד ברכט ב- "אופרה בגרוש". בקיצור, קבצנים מסוג זה לא היו ה- "קליינטים" שלנו.
אך בכוכים, בחצרות עזובות, במרתפים ישנים, בעליות גג, ובכל מיני חדרים, ממש חורים, חיים זקנים שנעזבו מכל-וכל. לרובם בוודאי היו אי-פעם משפחות: נשים, בנות, בנים, נכדים. אך אלה נעלמו (מתו, עזבו, ירדו, ברחו או התעלמו מהם משאר בשרם), והזקן או הזקנה נותרו ערירים, בודדים כערער בערבה, או נכון יותר: בג'ונגול של העיר הגדולה. אלה הם זקנות וזקנים שלא נאספו לבתי-זקנים, שלא רשמו בביטוח-הלאומי, שאינם בשום כרטסת, בשום מחשב, בשום חשבון, בשום סטטיסטיקה.
יש להם לפי כל כללי הביורוקרטיה, זכויות, ומגיעים להם זכויות, טמגיעים להם תשלומים, אך הם אינם יודעים על כך ואינם מודעים לכךאו איבדו את פנקסיהם מזמן, או שמעולם לא היתה להם שום תעודה. הם מתגוררים עם הכלבים החתולים ונעכברים שבכוך או במרתף. הם עטויים בלויי סחבות , אינם מתרחצים, וריח צחנה עולה מהם תמיד...
ודאי: יש כאלה בכל עיר גדולה בעולם, וכמובן זה אמחנו ממש ככל הגויים.
"...הזקן העזוב הראשון שלי שבו טיפלתי בחדר-המיון, היה תימני ישיש. הביאו אותו באמבולנס, וכאשר הורדתי אותו לתוך האלונקה נראה לי יותר כחבילה של קרעים בלויים העוטפים תינוק או ילד קטן. כל משקלה של החבילה הזאת היה קילוגרמים ספורים, אולי שלושים, לא יותר... הוא טופל...הולבש...ואמבולנס הסיע את האומלל אל מקום-מוצאו למרתפו בשכונת ש. שבדרום תל-אביב - העיר הגדולה לאלוהים, אשר יש בה "הרבה משתים-עשרה ריבו אדם אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו ובהמה רבה".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!