שלמה שפירא
תזכורת מחברת-הכנסת שולמית אלוני ב- "פיליטון בכנסת או איפה המוסר" (פברואר 1996)
...שנת 1992 - יש היום יותר ישיבות משהיו בכל העולם היהודי לפני מלחמת העולם השנייה, יש מאה חמישים ותשעה אלף בחורי ישיבה שמקבלים מענקים, אוכלים ושותים ואינם עובדים. מהם פירות הרוח שלהם? אנחנו חידשנו את השפה העברית, החיינו את התנ"ך, יצרנו תרבות עברית, ספרות, שירה, תיאטרון, מחול, אמנות חזותית, מדע, מדע מתקדם ביותר - עגלה מלאה וגדושה. עניין ההתבטלות בפני החרדים והמענקים הכבדים הניתנים לממסד הדתי ולמפלגות הדתיות מחייב דיון מעמיק על מה שקרה לנו מבחינה חברתית ומבחינה ערכית כחברה...
פברואר 1996 - תזכורת מחברת-הכנסת "שולמית אלוני" בפנייתה לחברי הכנסת האדוקים מהמחנה החרדי שהתנגדו לשריון חוקי יסוד בתחום חופש ההתאגדות, הביטוי והיצירה, זכויות במשפט וזכויות חברתיות, ומנסים לכפות דעת מיעוט על הרוב על-ידי מניפולציות וסחיטה. התנגדות הדתייים לא לתוכן החוקים אלא לאוניברסליות שלהם...לבשתי שמלה חגיגית חדשה, שלטעמי צנועה ביותר...והיתה סגורה עד צוואר, ישרה אך לא הדוקה מדי, ללא שרוולים, כך שזרועותי, שהיו אז נאות ושזופות, נראו לראווה. בקצה השני של האולם ישב חבר הכנסת יעקב כץ ז"ל מאגודת ישראל, ג'ינג'י חם מזג, מלא גוף וגלוי פנים. הופעתי כנראה הסעירה אותו מאוד והוא הקים סערה בכל הבית...שערורייה שהקים חבר הכנסת כץ הביאה פרסום כה גדול , עד שאפילו בעיתונות באלג'יריה ובתוניסיה, שלא לדבר על מדינות המערב, הופעתי במלוא הדרי בצילום ובכתב...כך שמאז כניסתי למשכן ועד צאתי ממנו "האשה הזו" חייתה בקונפליקט עם החרדים.
על האירוע המשעשע והמוזר הזה כתב חיים חפר מקאמה, שכותרתה "הבית ברחוב קינג' ג'ורג' וכותרת-המשנה שלה, (ראה: "לא יכולה אחרת" - שולמית אלוני משוחחת עם עדית זרטל, עמ' 190)
"פיליטון בכנסת או איפה המוסר":
רבותי, זה כבר באמת עובר כל גבול/ומי יודע מה עוד להתרחש עלול/הרי אנו ממש גוי חוטא ודור המבול/והמקרה שלפנינו כמעט גובל בשידול/ואם לא יושם קץ לעניין במהרה/הלא תלך ותתפשט המגפה והמארה/ופני הארץ ישחירו כשולי הקדרה/אך ראשית כל חייב אני לספר מה קרה/ומה איום המעשה ונורא/ואיך הייתם מזדעזעים שם כמוני/לו ראיתם את חברת הכנסת שולמית אלוני//ובכן רבותי...כאילו לאיש זה לא נוגע/וכאילו במוסר זה לא פוגע/...אך אלוהים השומר עבדיו מכל רע/מגרש מיד את הרהורי העברה/ואני אומר לשכני הח"כ יעקב כץ/אשר גם הוא נראה כמו אחזו השבץ/..הייתכן?פריצות כזאת בכנסת?/הבט על הזרועות על התסרוקות/איך אפשר יהיה לעבוד כאן בשקט!/הרי חס ושלום ירחמנו האל/עלולים אנו בהצבעות השונות להתבלבל/ולהפסיד רישיון לפתיחת 'בנק אגודת ישראל!/...וכך,ידידי,את חלומנו נגשים/ונבנה בכנסת גם עזרת נשים/וכל חברות הכנסת הנאמנות והטהורות/תשבנה בפאות נוכריות ובגרביים שחורות/וכל אחת סגורה ואטומה ומכובדת/עד שלא יהיה הבדל בין הכנסת לבית-הכנסת//...איזו משמעות יש לדברים שעשית בתקופה זו לגבי החברה, לגבי העתיד?
"יהונתן גפן" בספרו "על הקרשים":
השבמחק...ענין לא ברור אם יש אלוהים, אבל בטוח שיש יהודים: "חצי יהודי", "שלוש רבעי יהודי", "היהודי השלם וחצי"...זה שלא מספיק לו שהוא יהודי, הוא גם צריך לדעת אם אתה יהודי...
ובשירו: "הם מסתירים את אלוהים", הלחין ושר: דני ליטני:
הם מסתירים את אלוהים עם השקרים והזקן והם עושים אותי כל-כך קטן, כל-כך קטן...הם מסתירים את אלוהים עם השקרים והזקן, והם עושים אותו כל-כך קטן, כל-כך קטן. ואולי זאת הסיבה שהרבה אנשים בריאים עוזבים את הדת וחוזרים לאלוהים.
ראו ספרה "לא יכולה אחרת" - "שולמית אלוני משוחחת עם עדית זרטל", הד ארצי הוצאה לאור, ספרית מעריב, 1997.
השבמחקבתוכן: הקדמה, בצד השני של פסי הרכבת, שיעור באזרחות, אם לא מבפנים-אז מבחוץ, תורה בלי דרך ארץ, היתקלויות, העגלה המלאה והעגלה הריקה, מפגשים מהסוג האסור, על מצפון ועל דת, בין יהודית לדמוקרטית, בשתי הרשויות, ושוב מחפשים את המחר.