שלמה שפירא
"האישה היהודייה בבגדאד - תהליכי שינוי במעמדה החברתי במחצית הראשונה של המאה העשרים"
ל- נילי גבאי, הוצאת האקדמאים יוצאי עיראק בהנהלתו של שמואל מורה ואחרים: יחזקאל פטל, שאול בר-חיים, יוסף גבאי, דוד שגיב ו- שלמה שפירא, עורך: עזרא ברוך, 2006. בספר יש ביבליוגרפיה רבה. ספר זה נכתב בעקבות עבודת מחקר לקראת התואר מוסמך
(M.A.) למדעי היהדות בטורו קולג', ירושלים (תשנ"ט 1998).
בספר הקדשה:
מוקדש לזכר
בעלי ורעי, משה גבאי, זכרונו לברכה,
נעים הזמירות, משמח אלוקים ואדם,
בזכות עידודו בא הספר לעולם.
אבי, יוסף לנדוי, זכרונו לברכה,
צאצאם של אנשי העלייה הראשונה והשנייה,
מבוני פתח-תקוה וראשון-לציון.
חמותי וחמי, מרגלית (לבית שמאש) ועזרא עובדיה גבאי,
זיכרונם לברכה,
נכדיו של הרב הראשי וראש הקהילה בבגדאד (1918-1923)
ה"חכם באשי" משה-חיים שמאש.
מן המבוא:
...הספר שלפנינו מתייחס למעמד האישה מבחינת שוויון הזדמנויות בין המינים בתחומים הבאים: חינוך והשכלה, בחירת מקצוע, פעילות ציבורית, השתתפות במחתרת הציונית, בחירת בן-הזוג ותפקוד כמקור סמכות במשפחה.
כמו-כן, הספר דן בהשפעת הגורמים השונים על מעמדה של האישה היהודייה בבגדאד, תוך בדיקת המקורות הבאים:
1. מחקרים היסטוריים העוסקים ביהדות בבל.
2. תיעוד ארכיוני: א) המדור לתיעוד בעל-פה, המכון ליהדות זמננו, האוניברסיטה העברית ירושלים. ב) מרכז מורשת יהדות בבל, אור יהודה: קטעי עיתונות, כתבי-יד, תיעוד בעל-פה.
3. ספרות רבנית, ספרי זיכרונות וספרות יפה שנכתבו על-ידי יהודים בני העדה הבבלית.
4. ראיונות ושיחות עם נשים יוצאות עיראק.
רוזה מריומה (עמוד 125):
רוזה מריומה נישאה בשנת 1924 לבחור שאביה הכיר לה. את חתנה ראתה לראשונה כאשר הובא לבית הוריה לפגישת היכרות עם המשפחה. בנותיה שנישאו בעיראק שודכו גם הן על ידי אביהן. ואילו בנותיה שלא הספיקו להינשא בעיראק, הכירו את בעליהן בישראל בכוחות עצמן.
פרחה כתון (עמוד 81)
פרחה כתון שהייתה אישה שהתפרסמה כמרפאה (רופאה-עממית), אשתו של ישראל בן הרב ששון ישראל, עסקה ברפואת עיניים ושמה יצא לתהילה. העובדה, שהייתה ידועה כחכמה וצדקת, עשויה ללמד על כך שעסקה ברפואה לשם מצווה וכדי לבטא את יכולתה, יותר מאשר לצורך פרנסה.
בעת ביקור במדרש-תלמוד-תורה בשנת 1919 (עמוד 104)
...מרת מוראד, אשתו של ששון מוראד, השתדלה למען הקמת בית-יתומים...נשים רבות עסקו בכך...בעת ביקורה במדרש-תלמוד-תורה בשנת 1919, הזדעזעה רחל חכם יצחק למראה הילדים הרועדים מקור, ודאגה לספק להם בגדים. מספר בחורות משכילות - מוזלי מוראד, מוזלי נורי, פרחה שלמה, נעימה נחום והלן אברהם חיים - הקימו באמצע שנות העשרים אגודה לאיסוף תרומות כדי להלביש תלמידות נזקקות. קבוצה אחרת של נשים נהגה ללכת אל בעלי חנויות לבדים לקבל בד על מנת לתפור בגדים לחולות נזקקות ולתינוקות, שהיו מאושפזים בבתי חולים...
14.04.2013
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!