שלמה שפירא
"מפלגת החכמים" ו"מפלגת הגבירים" - על שתי מפלגות יהודים בעיר בגדד שמוזכרים בכתובים משנת תר"ך (1800)
וגם על התנכלויות ליהודים
ועל נשואי בנות בגיל עשר שנים או אחת עשרה
מתוך "מסע בארץ הקדם-סוריה, כורדיסתאן, ארם-נהרים, פרס ואסיה המרכזית" מאת אפרים ניימרק, הביאו מחדש לדפוס בנוסח מתוקן והוסיף עליו מבוא והערות, אברהם יערי, בהוצאת האחים לוין-אפשטיין ןשות', ירושלים תש"ז
בעותק שברשותי כתוב בכתב-יד: "נקנה בספריה עממית ירושלים עבור ששון אליהו ביום 1.2.48" וישנה גם חתימתו של 'ששון אליה' בספר
...נפלאו דרכי אחינו בעיר הזאת. כי זה כשמונים שנה נחלקו לשתי מפלגות בדבר בחירת חכם באשי, הלא המה "מפלגת החכמים" ו"מפלגת הגבירים" - אלה שמותם, אך ישנם גם חכמים גם עשירים בשתי המפלגות. את אשר תבחר האחת תשנא השנית, ואת אשר תקרב האחרונה תרחיק הראשונה. וכל אחת תמצא טענות מספיקות. לפעמים תנצח האחת ופעמים השנייה. מייסדי המפלגות בראשיתן ינוחו על משכבותם, וכמה חכמי-באשים נגנזו נשמותיהם במרומים מני אז עד היום, אמנם המחלוקת עודנה בעצם תומה, ואם לפעמים תנום שנתה שנות מספר, אז תתעורר אחרי כן ביתר שאת. מתי מספר המה האנשים אשר יוכלו לעשות כה' חכם ש'ב'ח' (שלמה בכור חוצין), שהיה מוכר-ספרים ומדפיס בבגדאד, בירושלים ובליוורנו) הנזכר, אשר ידיו רב לו לחיות בשלום ובמישור עם שתי המפלגות...
ועל ההתנכלות ליהודי כתוב:
...כי גם בבגדאד ימצאו בני השיעה במספר גדול, אשר באו שמה מארץ פרס הסמוכה, וילמדו התושבים את דרכיהם. לכן חזון נפרץ הוא בבגדאד לראות נער מעם הארץ מסקל באבנים לעומת היהודי, או מוסלם מכה את היהודי על הלחי. גם אחינו שמה הסכינו בזה, ולא יערכו את משפטם לפני השופטים, אשר לא יישאו פנים לתושב נגד היהודי במשפט תורגמה, על כן יבוזו ליהודי, ועולם כמנהגו נוהג...
ועל נשואי בנות בגיל עשר שנים או אחת עשרה כתוב:
...שמע נא ואחול את תורת-הבת או צרת-הבת הבגדאדית: במלאת לה שמונה או תשע שנים, החובה מוטלת על אביה לבקש לה מנוח אשר ייטב לה, וארש אותה באמונה לאיש אשר יבחר, בן שמונה עשרה או בן עשרים שנה, וישקול על כפיו מוהר ומתן ביד נדיבה, ובמלאת לה עשר שנים או אחת עשרה תינשא לו כדת משה וישראל והלכה אל אישה; וגם אז לא ינקה אביה, כי אם יקצוף בעלה אז... אז תשוב את בית אביה כנעוריה. אך אוי ואבוי לאבי הבת שתים עשרה, הבתולה הזאת אשר ...הלבין ראשה! בחיק ירא-אלוהים לא תינתן, ובגורל איש נכבד לא תיפול; רק לאיש נקלה תהיה למנה - אם יתרפס אביה אליו ברצי כסף, סיבת הדבר היא קדימת הבגרות בבנות בגדאד. האלמנה לא תמצא אחד אשר יאות לקחתה, והמחרף את רעהו יאמר לו, "זוג' אל אֶרְמָלֶה", לאמר: בעל האלמנה; ואם לא הצחוק יהיה בעיניהם קוראים נכבדים, כי הספרים מדפוס ווילנא לא ימצאו למו קונים בבגדאד, באשר נכתב עליהם "בדפוס האלמנה והאחים ראם". ואם לא תאמינו לדברי, שאלו נא את פי ידידי חכם-רבי שלמה בכור חוצין, סוחר הספרים שמה, ויגדכם! ובכן קוראים נכבדים, מי בכם אשר לא הבין את דברי בן סירא באומרו: בת לאביה מטמון שווא וכו' ירים פעמיו לדרך בגדאד, ובעינו יראה כי צדקו כל דבריו, אך הפיסקא "הזקנה שמא תעשה כשפים" לא אדע אם נאמרה על בנות בגדאד.
גם שמה בית-ספר לחברת "כל ישראל חברים". הילדים חניכי הבית הזה המה רוב ילדי העיר, ומעט מהם נפגוש אשר יתחנכו על-ידי מלמדים על פי המנהג הקדום...
16.06.2012
בהתייחס לכתבתך שני דברים:
השבמחק1.את הבנות היו מחתנים בגיל 10-11 (לדברי אבי ז"ל: "זה נעשה על מנת לשמור על הבנות מהגויים. כי אשת איש קצת מקשה על הבת וגם על הסביבה לסטות מהדרך הישרה והגונה".
2. אם הבת מתגרשת היא חוזרת לבית הוריה וזאת, לדעתי, משתי סיבות:
1.לשמור על כבוד המשפחה כי הבת נושאת את שם משפחתה עד יום מותה. ולא כפי שכאן בארץ שבעת הנישואין שם ממשפחה יוחלף לשם משפחת בעלה.
2. יש השפעה של חוקי ומנהגי העמים בסביבה. בעיראק, למשל, הבת הגרושה זכאית לקבלת הפנסיה של הוריה גם אם הגירושין התרחשו לאחר מות ההורים. לדעתי, מאותם סיבות באה הגזרה שאח הגדול זכותו (כמעט חובתו) להתחתן עם אלמנת אחיו הצעיר ממנו על מנת לסעוד את ילדי אחיו ואם הילדים תגדל אותם תחת השגחת משפחת הנפטר (משפחת האב).
קטי ס.
4.02.2021, 19:17