שלמה שפירא
ליהודי - התפילה הייתה פעילות דתית בעלת חשיבות ראשונה במעלה
רומא על היהודי - למה בכלל להתפלל - מוטב להתפלל לנפש בריאה בגוף בריא
על תפילה ועבודה - ב- "קורות בית שני" מאת ש.ז.צייטלין
בהוצאת מ.ניומן, כרך ב', משנת 37 לפנה"ס עד שנת 66 לספ', עברית: מאיר זלצר, תש"ל
הספר מוקדש "לכבוד הוד מעלת נשיא ישראל מר' זלמן שזר באהבה ובהוקרה"
מן המבוא:
ד"ר א.ביכלר 1902 (Das Synedrion in Jerusalem), העלה את הרעיון שהיו שתי סנהדריות, כשכל אחת תפקידים שונים. לדעתו היתה סנהדרין אחת מופקדת על שמירת חוקי הדת בקרב כל היהודים ואילו לשניה היתה הסמכות על עניני בית-המקדש. זו השניה היתה השלטת על בית-המקדש ובראשה עמד הכוהן הגדול והיתה לה הזכות לטפל בעבירות פליליות.. את הרעיון הזה דחיתי בגלל הסיבות הבאות...
...בבית-המקדש עבדו את ה' על ידי קורבנות יום-יומיים, וכן קורבנות שבת, ראש חודש והחגים כמצווה בתורה, היו קורבנות-יחיד כמו קורבן תודה לה' או קורבן חטאת. בהקריבו קורבן חטאת, היה המקריב מתוודה על חטאיו, מתפלל לה' ומבקש סליחה. תפילות כאלה התפללו יחידים בלבד בימי הבית-השני. מלבד זאת לא היו תפילות שגרתיות או מאורגנות; כל אחד התפלל באופו ספונטני לה', בהתאם לערכו, ולא היו בתי-תפילה מיוחדים לעומת בתי-מדרש ללמוד התורה והנביאים, או בתי-הדין.
בתקופת הבית-השני חלה מהפכה ברעיון האלוהים. בפניותיהם לה' לא התמקחו ולא התווכחו אתו, כפי שאפשר לעשות עם מלך בשר-ודם. המושגים "נדר" ו"תפילה", אשר בתורה ובנביאים יש להם משמע-לוואי של הבטחה בתנאי וויכוח, קיבלו כעת משמעות חדשה. "נדר" היה להצהרה חגיגית ו"תפילה" לתחינה...
ושוב כדאי להשוות את הדברים עם המצב ברומא. היו פילוסופים שטענו, אם האלוהים משגיח על חייו של האדם ויודע את צרכיו, למה בכלל להתפלל? אופיינית היא ספקנותו של יוּבנַאל :
"האם אין אם-כן דבר שעליו, על האדם להתפלל? אם תשאל לדעתי, תניח לאלים עצמם מה טוב בשבילנו, ומה יעיל למדינה; משום שהם יתנו לך את הטוב ביותר, במקום הנעים. האדם יקר להם יותר משהוא לעצמו. תשוקה עזה ועיוורת מניעה אותנו לבקש אשה ובנים; כי האלים לבדם יודעים איזה בנים ואיזו אישה יהיו אלה. ועם-כל-זאת, כדי שיהיה לך על מה להתפלל, וכדי שתוכל להקריב למקדשים קרביים ונקניקים מחזיר מפוטם לבן המנבאים את הבאות, מוטב שתתפלל לנפש בריאה בגוף בריא".
...ברם, ליהודי הייתה התפילה פעולה דתית בעלת חשיבות ראשונה במעלה, אם כי פחות כהבעת פחד ומורא מאשר ההדגשה של התייחדותו של האדם עם בוראו. בשבילו האלוהים הוא מעל לעולם, לא מחוץ לעולם; בתפילה מתייחדת נפשו של האדם עם ה'. זאת ועוד, אף על פי שהפרושים האמינו בהשגחת הבורא, הרי שהיו בדעה שהאדם בכל זאת חופשי בפעולתו ושמקבילה לה תגובתו של ה'. לכן היו תקיפים בדעתם שסבלם של בני ישראל כעם וכיחידים, לא היה עונש על חטאים שבעבר. לא כי ה' מייסר אותם לתכלית מסויימת: שיחזרו בתשובה, וישובו אליו. תשובה אל ה' זהו הרעיון היסודי של התפילה. לחוזר בתשובה נסלחים העוונות'; האל הרחום מקבל את השבים אליו, והתוצאות קיימות בעולם הזה ובבא, מפני שהיה זה עקרונם של הפרושים שאת העונש על החטאים מקבלים בעיקר בעולם הבא, וגם שם יבואו הצדיקים על שכרם...
12.05.2012
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!