שלמה שפירא
נמרד ריבלין (27/3/1944-11/6/1967) בן "גשר" / "עד רמה" ספר על נמרד ריבלין,
הביאו לדפוס: חברי גשר, צילומי הנוף והמלחמה: משה דנגור מעין השופט, 1968
הדריך ילדים צעירים, עסק בידיעת-הארץ ופיתח את חיבתו לארכיאולוגיה. היה סייר ג'יפים ומפקד בסיירת חטיבת חי"ר 2. במסגרת בדיקת דרך חדשה ברמת-הגולן, עלה על מוקש ונהרג.
בעמוד 166 ישנו שיר של גרשון ריבלין "הם עברו גבולנו ובעינינו לא נראם..."
חיים גורי:
"...הדרך בה נפל נמרד מוריקה כעת וכל פרחי האביב עולים מעבריה בשלל גוונים...הדרך שבה נפל נמרד אינה מסתיימת בשטח ההפקר שבו שוכן המוות נעדר המשמעות. יש משמעות למוות הזה. משם עולה תפילת הודיה חרישית של אומה אשר ניצלה מאבדון...הדרך שבה נפרד נמרד היא דרך החיים בה הולכים אוהביו של העולם הזה...
יהודה פלד:
"...לשעה 18.00 אותו ערב, נקבע מפגש על הרמה הסורית. שעה טרם חשיכה. בשעה 17.30 גמר נמרד חלק מהמשימה, ונמצא קרוב לנקודת המפגש, אולם כמותית הגיזרה עדיין לא נסרקה. נמרד ניסה לבקש, באמצעות הקשר, אישור להמשיך בסריקה. - כמפקד טוב, שאף לבצע את המשימה כלשונה וכרוחה. הקשר לא פעל ונמרד החליט להמשיך בסריקה למרות החשש שיאחר לפגישה.
הוא פיצל את המחלקה ועל כל כיתה הטיל לבדוק אחד מן הצירים. ציר אחד נראה לו כחשוב במיוחד, ובראש הכוח שהיה עימו פנה ועלה לרמה בדרך חדשה, דרך שלא סומנה במפות. הוא לא ידע אודותיה, אנחנו לא ידענו.
היום אנחנו יודעים...
נמרד לא הספיק לדווח על הציר שגילה בגלל מיקוש שהונח בצורה פראית ללא סימון וללא גגידור.
נמרד לא הגיע למפגש...
חיילי היחידה ומפקדיה מרכינים את ראשם."
עוזי כהן:
" - היתה מלחמה. היתה ועוד ישנה. היתה מלחמה של בשר ופלדה. על מה תחשוב אם, ועל מה יחשוב אב, למראה ילדם הקט הרץ לפניהם בששון? על נערם היוצא ללימודים, השוחה בברכה, הטס על אופניים בחצר? תפילה חרישית ממלאת את חדרי לבנו, שאין זה אלא חלום, חלום רע שעבר עלינו ונגס בנו באחת, בשניה ובשלישית, וכל נגיסה קשה מנשוא - ואשר לא ישוב עוד.
כל כך קשה לראות את הדמות ולדעת שהיא איננה. היש והאין מתמזגים ומשאירים אותנו פעורי פה. ומה אנחנו כי נדבר? ...נוסעים וסורקים השטח ומתוחים. עיניך אדומות, לבך - נשמע קולו, אבל אתה - בולש ומחפש ונכון לרגע...
המלחמה - כוח עצום לה. אתה נע בה בזרם אדירים. אינך יודע איך. או שהכל פשוט וברור, או סבוך ולא נודע. הנה עומדים מול פקודת מבצע. הנה הקו מאחורינו. הנה המוצב הראשון והצרור הראשון הבא אליך מהר, צפוף ואדום..."
יפה שלום
שבת שלום ילדונת
ליפה בירושלים, [מקום לימודיה]
שלום אשה אהובה
שלום ילדה
יפה'לי שלום
יקרה שלום
שלום יקרה
אשה יקרה ואהובה
שלום אשה! [ליפה בירושלים, מקום לימודיה]
גשם ראשון וריחו נישׂא משכר באויר, רוח קרירה ונשירת עלים מרשרשים משרה אוירת כמיהה וגעגועים אליך,
ורוצים-רוצים להירטב יחד אתך בטיפות הכבדות של גשם ראשון. ישבתי בשעות אחר-הצהרים על שפת הכנרת (לאחר השיעורים*) / (*)
וחשבתי עליך המון-המון. המחשבה עצמה דיה לעשותני לאדם המאושר בעולם.
עולם כמנהגו נוהג, והזמן אץ רץ ואני עסוק עד מעל לראש, לחדרנו אני מגיע רק כדי לישון. לפעמים מספיק אני ללמוד קצת ולהבין שיעורים. החטיבה בולעת הרבה מזמני ואיני רואה איך אעמוד בכך וגם בלימודים.
החורף כאילו נכנס בדלת צדדית אך הופך להיות מורגש יותר ויותר. הערב זכינו בברקים ורעמים של ממש ובגשם שהרטיב את המדרכות, הבקרים קרירים יותר - וקר להיכנס לבריכות בבוקר. ובמשק - החלו אתמול בקטיף הכותנה ויש לקוות שהגשם לא יקדים ולא יפגע ביבול. לאחר דחיות רבות, הוחל היום בקטיף האשכוליות, לאחר שבכול צפון הארץ כבר קוטפים מזה שבוע לפחות. כנראה שטעות בכמויות ההשקאה גרמה לאיחור בכמות הפרי ובהבשלתו.
עדיין לא החלטתי אם אסע אליך לסוף השבוע, די "מתכייף" לי לבלות אתך קצת בירושלים,
אלא שהעייפות כה רבה -
שלום ולהתראות
בעלך שאוהב אוהב נורא
נמרד.
(* בביה"ס העל-תיכוני בעמק-הירדן, פעמים בשבוע בשעות אחר-הצהרים)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!