שלמה שפירא
אדם זקן
"אני כבר אני כנראה, לא ממש האובייקט לשוחח עמו".
אז מה עושה אדם זקן בזקנתו:
מחפש מפתחות
מחפש משקפיים
מחפש נעלים
מחפש את השיניים התותבות
מחפש את עצמו בבית
מחפש אשתו מחפשת בעלה
"איפה הנחתי את הפתק החשוב שרשמתי"
"איפה המסמך החשוב שעליו חתמתי"
גשר פלאים מעקה הבית
תמונה רודפת תמונה
תפילה רודפת תפילה
טוב לזקן שלא כל כך לראות
טוב לזקן שלא כל כך לשמוע
טוב לזקן שלא כל כך לדבר
תתרגש עמו לפי חכמת שלושת הקופים
וזכור שטוב לזקן אם תשיל מעליו כל דאגה ואל תתבייש ממנו.
31.10.2020
שלמה שפירא
סוגים של צווארון
אני מבקש ממך מעכשיו שתפסיקי לעשות סדר בצווארון שלי
אני אוהב צווארון פרוש לכל ולא חונק
המחנק מן הכסף החונק האכזר
זה לא שאיני ממשיך לחשוב ולהתחשב בכל פסיק ופסיק בכל עורק בשטר
מעכשיו אני עושה לנשמתי מה שעולה על רוחי
סביבתי תהיה גם היכלי.
מי שמתמקד בכסף ולא גם בשירה, עדיף שיתמקד בצווארו הלבן המהודק לבוץ הכסף
איך כסף נכנס איך כסף יוצא איך כסף משחיר איך כסף מלבין
אז אולי תביני מה משמעות הצווארון לאדם ושירתו
צווארון כמו שלי, למשל, לא יחנוק אותי.
30.10.2020
שלמה שפירא
גשרים של היום וגשרים של אתמול
גשר היום - הוא סוג של גיבוי להודעות אישיות ולפרטי הפרטים של המדיה הדוחפת העיקשת החונקת...
הדילמה היום שיש אנשים שמפנטזים לחיות רק על גשרים ולא חוששים מגשרים
לא חשוב להם איך בונים גשר איך מגיעים אל גשר איך עוברים את הגשר
שישו ושמחו גשרי הפלאים.
אני, אולי, עדיין יותר חכם גם לזמן הזה
בכל זאת, המשכתי לבנות לי גשר בין השיניים
צורך אמתי כדי להמשיך לחיות בהשלמה סבירה לפני המוות.
משורר כמוני גם חייב להמשיך להיות מעשי
חשוב לו עדיין הקיום העתידי לטובת השחזור העברי
עוד כמה סלפים אחרונים, גם אני אפרוש מן הזירה מן השירה ולא אפריע.
31.10.2020
שלמה שפירא
חשוב שיהיה אופק
חשוב שיהיה אופק
אראה אופק ועוד אופק
אחרת, למשל, הייתי תקוע עמכם כמו ביבי עד סוף העולם.
מי שמנסה כל הזמן ליישר את האופק, לא יקטוף פרחי בר על ההר
עד כדי כך אני מסתפק בכרפס על ההר שלא אצטרך לבריות.
29.10.2020
שלמה שפירא
כבדהו וחשדהו
כבדהו וחשדהו - פתגם-תרופה מעולה לשמירת האדם.
עוד יותר מתעלה האדם השומר על עצמו בעצמו
שיבינו מה רצונו
שמסביר ושוב מסביר מה מבוקשו
לבקש אמת מחסד אנוכי מבקש
ואין דבר העומד בפני הרצון ובקשתו תכובד
הוא יכובד ואתאתה מכובדים תהיו
כבוד גדול לי אליכם אחי אחיותיי
נשבע אני לכם באמת ובכל האמת גם מנשמתי.
29.10.2020
שלמה שפירא
יפו
שלמה שפירא
'והם בני כמה, ארבעים וחמש, שש ?...ומוסיף, 'ואתה חושב שהם זקנים?' 'כן,' 'הם זקנים!'...
על הריאליזם ועל הכנות ועל הרגש הסוציאלי
מתוך ספר שאהבתי: "באמצע הרומן" ל- חנוך ברטוב, ספרית מעריב, מועדון קוראי מעריב, 1988
מ- גב הספר:
"...סיפור עלייתו ונפילתו של (בלפור שו"ב), אחד מגיבורי תש"ח, כפי שהוא מתגלה לבנו נמרוד, בן דור המדינה, מקיף את קורותיה של משפחה ענפה בארץ-ישראל בארבעת הדורות האחרונים. "באמצע הרומן" הוא סיפור רחב-יריעה ורב-פנים, שדרך כתיבתו המיוחדת הופכת אותו לסיפורה של תקופה שלמה..."
לספרו זה, של חנוך ברטוב, ישנם שורות פתיחה בעמוד 3, שנלקחו משורות הפתיחה של יומנו (מספרו הראשון 1895-1897) של תיאודור הרצל:
" זה זמן רב עושה אני במפעל, אשר אין ערוך לגדולתו..
את תוצאותיו אין עוד לשער. אך לבי אומר לי, כי דבר-פלא הוא,
אף כחלום, וכי שומה עלי להעלותו על הכתב - אם לא למזכרת
לבריות, הרי לי בלבד, למען אשתעשע או אהגה בו בימים יבואו,
ואולי בין שתי האפשרויות האלה, למען הספרות:
אם הרומן לא יהיה למעשה, כי המעשה יהיה לרומן. "
מעמודים 306-307
"...רק זה אוכל אותי כחומצה: אבי, אבי, מה היה פגום מן ההתחלה בינו לבין אמי? והאם בפגימה זו, כבר אז טמונה נפילתו? אולי מרגע נסיקתו, על כתפיו של העתיד להיות סבי, מוניה ניר?!
כן, זה מזכיר לי סטייה אחת, שסטו דברי אבי ממחנה-הטירונים למשמר-העין, לשיחתו הראשונה עם מוניה ניר, ועליה לא אפסח, למרות הכול, גם כאן:
"- - - אמנם, שש שנים ויותר אחרי שכבש מאיר את לב אבינו ואמנו בשירו הראשון בדפוס, אבל שלי נדפס בכתב-העת, שהיה אז החדשני ביותר, ועל עמוד שלם, ומעליו, באותיות ענק, בלפור שו"ב!.. כן, כן, קרן-הפוך, אלא שאני לא על הספרות באתי לספר, כי אם על השנים. באתי אליו, אחרי ארוחת-הערב, בהזמנתו, לראות במו עיני את הסיפור, שמפיו שמעתי שהתפרסם. את החום הכבד אין לתאר. לשבת, באור חשמל, בחדר, פשוט בלתי-אפשרי, אבל לקרוא בחוץ - רק בחברת כל היתושים. מוניה יושב בחוץ, באור, מושיט לי את כתב העת, פורמט גדול, כמו 'טיימס'...כמה דקות מניח לי מוניה לגמוע מן החוויה בכל חדפעמיותה. ובחשאי, כמעט בלי שהבחנתי שכבר אנו משוחחים - ובקיץ ההוא עדיין היה כוחו הכישופי, ודאי עלי, בשיאו - חזר בחמימות לפגישתו הראשונה עם הנער בן החמש-עשרה, שוליית המכונאים בגבול יפו, אחי הגדול נחמיה, תיאר את רצינותו התמה, את נפש-הקטיפה של מי שצמח מאז והיה לחבר מרכזי בקיבוץ ולמומחה חשוב שמהנדסים רבים אינם מגיעים לקרסוליו במה שנוגע לכשרון ההמצאה והדמיון היוצר. כממתיק סוד מתקרב מוניה אלי ומספר לי, שאם כי נחמיה רצה פשוט לשבת בבית אחרי קרוב לארבע שנים ברחבי המזרח התיכון ואפריקה, אי אפשר לוותר עליו, 'וחוששני,' הוסיף, 'שלא תפגשו פה עוד שבועות רבים, מפני שהאנגלים התחילו פתאום להתעניין בו. 'זה היה מוניה. תחילה כאילו שייף אותי בסוד כמוס של המחתרת, אם כי בעצם לא אמר כלום, ועכשיו ההייתי בשל לשיחה רצינית על הסיפור שכתבתי.
"לתוכן הסיפור ההוא, חמודה, אין שום חשיבות. היא פצע מלא מוגלה, לחצתי חזק - ויצא סיפור...
"הסיפור הוא זה: מלח, מתנדב פלשתיני, ארבע שנים בנייווי, אתת, מורס, התגלגל למלטה, לגיברלטר, לכף התקווה הטובה, לעדן, לערי-התעלה, לאן לא. ואחרי כל אלה השחרור. שנתיים נעדר מן הבית, וממכתבי הוריו נודע לו, שבלית-ברירה מכרו את הדונם שעליו נולד וגדל ומתוכו התנדב לנייווי. לחזור הביתה, פירושו לחזור אל המגרש. כדי להגיע אל הדירה השכורה, דירת-חדר, שאליה עברו הוריו, עליו לעבוד ברחוב, שמתוכו יצא, על-פני הבית שאינו עוד ביתו. הוא עושה עיקוף גדול, כדי שלא לראות. זה כל הסיפור...תודה, אבל אני מספר לך על השנים, לא על הסיפור, זוכרת? אחרי שמחמיא לי מוניה על הריאליזם ועל הכנות ועל הרגש הסוציאלי, הוא שואל: 'והוריו של הימאי, לפי הסיפור, זקנים?' 'כן, בסיפור הם זקנים.' 'והם בני כמה, ארבעים וחמש, שש? שואל מוניה, ומוסיף, 'ואתה חושב שהם זקנים?' 'כן,' 'הם זקנים!'...
8.03.2013
שלמה שפירא
בהתקרב יום הולדתך
את משערת שכאשר הפכנו ידידים, אני כבר לא אוהב אותך
ידידות היא לדה נצחית מאהבה
הידידות הייתה ונשארת כתר מזהב לאהבה
הידידות היא חרדת קודש לאהבה
בין אם תרצי או לא תרצי
אשאר ידידך לעולמים.
מדוע במעבר מאהבה לידידות אנחנו שותקים:
לשונך סוסך. אם תדבר תהיה משועבד. אם לא תדבר תהיה שליט מכובד רק לעצמך
עולמך ישאב עוד יותר ייסורים לניקוי הלב והראש
והימים יישארו ונשארים בינינו.
28.10.2020
שלמה שפירא
להחזיר בשלב ראשון את "בית התלמיד" לבתי הספר גם בבוקר וגם אחרי הצהרים בהתאם להנחיות משרד הבריאות
"בית התלמיד" נעזר גם במורים וגם עוזרי-עזר לתלמידים מתקשים בלימודיהם ולהעשירם בפינות
העשרה מעניינות עוד מימי העליות ההמונית לישראל.
מטרתו הייתה שהתלמיד ישלים קשת רחבה של הסתכלות שונה על הלימודים וירגיש חוויות
העשרה שיעמידו תלמידים מתקשים להשתלב טוב יותר בלימודי בית הספר משעות הבוקר עד
הצהרים.
כשהייתי סטודנט נתתי במסגרת זו חוגי טבע בבית ספר בהרצליה וביפו.
תלמידים רבים נעזרו בי ותלמידה מיפו שהתקשתה במדעי הטבע - כימיה וביולוגיה - עברה
בהצלחה את לימודיה במבחני חוץ.
בינתיים, בימי הקורונה ניתן להפוך לימודים רגילים ללימודי העשרה שיעזרו לתלמידים אחרי שוך
מגפת הקורונה להעמיד תלמידים על הרגלים.
במסגרת זו אפשר להעשיר תלמידים מחוץ לכותלי חדרי בית הספר, במרחבים פתוחים בחצר
ובסביבת בית הספר.
עירייה טובה ואחראית יכולה לתרום לתלמידים כרגע אפילו יותר מתמורת המורים הכבולים מטעם משרד החינוך בבית הספר.
ניתן גם לתת משימות לתלמידים עצמם והתוצאות לא יכזיבו.
27.10.2020
ראו תגובות
שלמה שפירא
הון ושלטון
ההון מן המים אל המים, ההון מהחלב אל החלב!
להזכיר זאת שוב ושוב לבוחרי הציבור כדי להדק משמעת-הון בנבחרי הציבור שלנו.
לאט לאט הפוליטיקה הופכת קרש קפיצה אל ההון ולא אל החלב
ומשאירה את האזרחים ללא ילדים ללא הון
כבר אין לנו לא בית ילדים ולא בית כספים.
איזהו עשיר? השמח בחלקו.
שואלים עליו האנשים שמסביב: האיש הזה משוגע או מאושר?
27.10.2020
שלמה שפירא
מאזן נפשי
מי יכול לשכוח לשתות מים
מי יכול לשכוח האכלה בחובת הבטחה
כל אחד ומנת חלקו
אני מבקש לטעום פרוסה קטנטנה
להתחבר עמה אל שיר:
אכבד אותך
אגיש לך כוס תה או קפה
תרגישי ארגיש לא בחובה לא לבד בזמן הקורונה
אל נתן לזבוב להעכיר את מצב הרוח
חובה לשמוח ולשיר.
27.10.2020
שלמה שפירא
פרופ' חיים רבין 1972 -- בשנות 1954-1958 נשים מעדות נחשלות היו אנאלפביתיות (למעלה מ- 55%)
על העברית הנכתבת והנלמדת
עובדה זו לא התאימה ל"תדמית" העם היהודי כ"עם הספר"
בעיית הקריאה של הדברים הכתובים ללא ניקוד
...העברית, כפי שהיא נכתבת וכפי שהיא נלמדת בבית הספר, היא שפה עשירה ומסובכת, הדורשת שליטה ממשית בסגנונה לימוד רב בספרותה ובמקורותיה, ואיננה מובנת למי שיודע רק עברית מדוברת
זוהי בעיה כללית כיום בלשונות העולם, ששורשיה בהוראת קרוא וכתוב לחוגים נרחבים של אוכלוסייה אשר קודם לכן לא הייתה להם נגיעה בתרבות הכתובה...
בעצם המערכה על הנחלת הלשון לעולים נדהם היישוב לדעת שבשנות 1954-1958 היו בתוכו 15% שלא ידעו קרוא וכתוב בכלל. עובדה זו לא התאימה ל"תדמית" העם היהודי כ"עם הספר". לא רק נשים מעדות נחשלות הין אנאלפביתיות (למעלה מ-55%), אלא גם גברים...
בין בעיות הכרוכות בקירוב העברית לשימוש עממי תופסת מקום חשוב בעיית הקריאה של הדברים הכתובים ללא ניקוד...הקורא המנוסה יודע לתקן באופן אוטומטי זיהוי מוטעה, אבל הקורא הבלתי-מנוסה עלול להתבלבל...להצעה מגובשת של כתיב מלא...
...יש ונדמה. שברגע זה הולך העם היהודי המפוזר ומתגבש מסביב לשני צירי האיחוד: מולדתו המשוחררת ושפתו ששבה לתחייה.
איציק שפירא
שלמה שפירא
וושינגטון זונחת למעשה את החלטת מועצת הביטחון 242
מקורות בחצר המלוכה הירדני מצוטטים כפי שאומרים שחוסיין נפגש לפחות 11 פעם עם אישים ישראלים מאז 1967
הארץ, 24.4.1984. מאת עוזי בנזמין, שליח "הארץ" בארה"ב
המלך חוסיין מזהיר מפני מלחמה ישראלית-ערבית נוספת, שתהיה הרסנית מקודמותיה ועלולה להביא לחורבנה של ירושלים.
בראיון שפורסם בערב החג בשבועון ה"ניו-יורק טיימס", מצוטט חוסיין כמי שחוזה חזות קשה למזה"ת בשל חוסר נכונותה של ארה"ב להפעיל לחץ על ישראל. חוסיין טוען, כי וושינגטון זונחת למעשה את החלטת מועצת הביטחון 242 בכך שאינה מונעת מישראל מלהקים התנחלויות...
חוסיין מתאר בראיון את הניסיונות הרבים שנעשו להתנקש בחייו במרוצת שלטונו, ואת מלחמת ששת הימים כאירוע הקשה בחייו. הוא טוען, כי היה עליו להצטרף למלחמה זו הן בגלל הכבוד (היותו בעל ברית של נאצר) והן בגלל הכרתו, שלא היה נשאר על כיסאו אלמלא תקף את ישראל...
בראיון אחר לעיתון, אומר לורנס איגלברגר, כי יכולתה של ארה"ב לתווך במזה"ת מותנית בהצלחתה לקיים יחסים טובים ויציבים עם ישראל.
1.04.2013
שלמה שפירא
שלמה שפירא
סוף שבוע ב "קיבוץ יראון" - השיר שהקדשתי ל "יראונים"
איך מסתכל מלאך
ביופיו של רקיע
מפסגת כתפו הפסטורלי של אי ירוק ירקרק
רמי השומר בפתחו
בודק כל נכנס בשערו
מוודא שאתה טבאוון ולא מחבל
מציע כוס תה עם לואיזה
אגס שזה עתה בשל מהמטע ליד הכניסה
לאחר מכן מאשר בואך
אתה בפנים ...
מקום נקי של יראה וכבוד המקום הזה
הולכים בו בהתרגשות
משתובבים בו
שבשבת קטנה מסעירה שבשבת גדולה
כל משפחה רבת פריחה
דבורות אינסופיות מפעמות בבוקר זהב
רוגשות בפגות דבשו של כל פרח
בכל צעד ריחות משכרים
רחש פנימי עוצמתי גאה בלב גאה ברוח
יכולתי להמשיך ולספר עוד הרבה על המקום הזה
איך מסתכלות שאר החיות מפינות החי
איך הפך המקום הזה בשבילן
אגם ברבורים צ'ייקובסקי שר
תחנת הצלה מזמנת לצפרים נודדות עייפות ...
בלילה:
מקום קטן המקום הזה
בכל זאת הלכתי בו לאיבוד
צפרי שיר ישנות על גדות צמחי השיר
צפרי מים ישנות על גדות צמחי המים
צפרי נפש ישנות על גדות צמחי הנפש
צפרים צעירות לא נמות, ממשיכות לעשות שמח בקן
צפרי סיפור גם הן מתעקשות בלילה לספר סיפוריהן
שמעתי צרצרים, מזמן לא שמעתי צרצרים בלילה
גם קולה של סבתא בת עמי בקע ממנגל אהבה
סבתא סיפרה סיפור בהתרגשות לנכדה - את "שמלת השבת של חנהלה"
נכדה - עמד והסתכל בשמים
חזר על המלים
הצביע על ירח בצחוקו.
26.07.2008
שלמה שפירא
לדייק את ויקיפדיה לגבי הספר על "כפר על גדות הירדן" ל- יוסף ברץ
בעליות הראשונות לא"י היה מצב שהמעבר מן הגולה ל"אדמות א"י" מודגש יותר מן המעבר משפות הנכר לעברית החדשה
הספר של יוסף ברץ "כפר על גדות הירדן" נכתב באנגלית ולא בעברית ולאחר מכן, תורגם לעברית, לצרפתית ולספרדית ...
וכאן צריך לדייק!
זה מה שמצוין בוויקיפדיה על יוסף ברץ.
יש שתי הוצאות לספר בעברית: האחת בהוצאת "ספרי גדיש" והשנייה בהוצאת "משרד הביטחון"
כפר על גדות הירדן, תל אביב: ספרי גדיש, תשי"ט. (סיפורים על דגניה.) (תורגם לאנגלית, לגרמנית, לערבית ולצרפתית.)
כאן צריך לדייק!
במהדורה האחרת של הספר בהוצאת משרד הביטחון תש"ך,1959, מציין יוסף ברץ, שהספר לא נכתב עברית וגם הוא לא נכתב על ידו. הספר סופר ל'מניה הררי כאשר "היא רושמת את דברי ואומרת לי - זה יהיה ספר". יעקב מוריס עיבד את רשימותיה שנכתבו באנגלית והספר יצא לאור קודם כל באנגלית, באנגליה ותורגם לעברית, לצרפתית, לספרדית, לכתב בראייל לעיוורים ורק לאחר מכן גם לערבית.
17.02.2012
שלמה שפירא
ספר
"הירדן" ל- פרופ' נלסון גליק, משנת תש"ו בהוצאת מוסד ביאליק של הסוכנות היהודית לארץ-ישראל, (תירגם מכתב-יד א.ד. זינגר)
מטעם החברה העברית לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה שלה הרבה ספרים לידיעת ארץ-ישראל בעריכת ש. ייבין,
ספר זה הוא גם מתוך "הספרייה לידיעת ארץ-ישראל, מוזכרים הדברים הבאים:
"בימי האביב של ישראל היה מקדש ה' באוהל מועד; אחר כך הועבר להיכל, שבנה שלמה בעזרת אומנים פיניקיים. האוהל בפשטותו משמח את לב האדם השמי הבלתי-מושחת, ודרך-החיים וארגון החברה הכרוכים בו יקרים לו מכל יקר. זרים לרוחו מלכים והיכליהם ובתי-אבן קבועים.
בבהירות מפליאה תיאר שמואל הנביא את האסונות שמלך בן-תמותה עלול להמיטם על העם, בשעה שהתנגד לבחירת מלך על ישראל, שביקש להיות ככל העמים...
היפה שבחלקי הפער הגיאולוגי הגדול, שאליו שייך עמק הירדן, הוא "בקעת הלבנון" – כפי שהיא נקראת במקרא (יהושע י"א, י"ז); בפי הערבים היא נודעת היום בשם אל-בקעה, כלומר "הבקעה". בקעה זו הסגורה בין הרי הלבנון המקושטים בברושיהם וארזיהם – מצד מערב, לבין רוכסי מול-הלבנון מצד מזרח , נקראה לפנים בשם "סוריה החלולה-Coele Syria )ללא דיוק מיוחד, השתמשו לפעמים בשם זה כל דרום-סוריה וארץ-ישראל, להוציא את פיניקיה). שדותיה הדשנים ופלגיה הסואנים סייעו למלאותה ערים וישובים למוקדמות העתים. גולת הכותרת שלהם הייתה בעל-בך. אבותיה-מייסדיה של עיר זו עבדו לאל-הפריון, בעל שמו. אולם היוונים כינוהו בשם אחר: הם זיהוהו עם אליל-השמש שלהם , הוא הליוס...צפונה מבעל-בך, השוכנת על פרשת-המים, בגובה 1100מ' בקירוב, יוצא נהר אורונתס (נהר אל-עאצי), ומשם הוא זורם דרך אנטיוכיה העיר בנקודה הנמצאת במרחק 32 הק"מ בקירוב ממוצאו אל הים התיכון. בעיר זו הצליחו ביותר מאמציה של הנצרות הקדומה וכאן נקראו בפעם הראשונה אותם שדבקו בדת זו בשם "משיחיים".
לדעתי, כאן אפשר להצביע על הים התיכון שמשמש מקום יציאה לנצרות לעולם הגדול!
ואני שואל :למה חבל פיניקיה הוצא מ"סוריה החלולה"? כנראה, היו סיבות מיוחדות לכך!!!
...עוד זמן רב היתה הקדוּשה האלילית מרחפת על פני פאניאס. אבסביוס מספר על הטקסים שהיו נערכים כאן במאה הד' לספה"נ. וזה לשון תיאורו: "בקיסרי של פיליפוס, שהפיניקים קוראים לה בשם פאניאס, מרכאים מעיינות בתחתית הר פאניוס, שמהם זורם הירדן. הם אומרים שביום-חג מסוים זרקו לתוכו קרבן, שנעלם בדרך נס מכוחו של השד. ומה שקרה היה פלא מפורסם בעיני כל אלה שהיו באותו מעמד. פעם אחת היה שם אסטיריוס בשעה שנעשו הדברים הללו, ובראותו את ההמונים מוכי-תימהון על הדבר, נכמרו רחמיו על תעתועיהם, ונשא עיניו השמיימה והתחנן בפני אלוהי , באמצעות המשיח, שיגע בשד המתעה את העם וישים קץ לתעתועי בני-האדם. אומרים, כי בשעה שעמד בתפילה צף הקרבן ועלה על פני המעיין. כך נסתלק הנס; וכל פלא לא נעשה עוד במקום הזה".
מכאן מסקנתי שהפיניקים היו בארץ ישראל לפני כיבוש א"י!!!!!!!! ובודאי הייתה מלחמה עמם והשפיעו גם בימי השופטים והמלכים ואולי התערבבו עם בני-ישראל...
מהלך ארבעים דקה מערבה מבאניאס נמצא מקום אחר של התפרצות מי-התהום. מעיינות עין א-לדאן החזקים ממלאים שני שקעים שבקרקע ברכות-מים מעורבלות. המעיינות נמצאות מערבה ודרומה-מערבה לתל המלאכותי הגדול תל אל-קאצי 0קרי:קאדי), והם ניגרים לתוך פלג השוטף בזרם סוחף ומהווה את המקור הקצר והחזק שבמקורות הירדן. נודע הוא בשם נהר א-לדאן. שמו מזכיר את שבט דן, שלכד את העיר ליש (לשם)הקדומה, שהייתה נתונה לשלטון הפיניקים (היום מזהים אותם עם תל אל-קאצי), וקרא לה בשם דן ...
"כמה התענג על מלך חכם של היהודים שהביא את רומא לירושלים. אי אפשר היה לצפות שאגריפס יכיר את חייו הפנימיים של העם שישב בארץ; ואף הירודס עצמו בוודאי לא עמד עליהם כל צרכו. בסופו של דבר הרי לא נגעו אותם בניינים אדירים, שהקימם הירודס בכל רחבי הארץ, בחייהם של המוני-העם הפשוטים והחסודים ובחיי המנהיגים הרוחניים, שהעם הלך בדרכיהם. למרות כל ברק העולם היווני שהקיף אותם, לא זזו ההמונים מדבקותם באמונת אבותיהם הפשוטה.
המשולש שצמח מזמן המכבים – יהודים/יוונים ורומאים . איך במשולש הזה שרד הקשר היהודי-פיניקי?
