יום רביעי, 2 ביולי 2025

שלמה שפירא: "דרך ארץ המשי" ל- "אמנון שמוש", הוצאה לאור "אביב", 2000 / איך אפשר לדעת אישה / נהג טוב זה כמו נעליים טובות / ביקרה ב,משגב לדך" ואין ספק שהיא בהריון

שלמה שפירא

"דרך ארץ המשי" ל- "אמנון שמוש", הוצאה לאור "אביב", 2000

עמוד 5  :  אשר חי שאולוף נולד בערב ראש השנה, וכבר בכך היה אות לטובה, סימן לבאות. אבל אות זה היה כאין וכאפס לעומת הנס המופלא שלא נראה כמותו במקומותינו, וככל הידוע גם לא במקומות אחרים. אשר חי נולד וכל עשר אצבעותיו הקטנות והשמנמנות צבועות, סגול נוטה לשחור, כאילו זה עתה עזר לאביו לצבוע את המשי והכותנה שהובאו לו מהשוק. וזאת לדעת, כפי שכל ילד בשכונה ידע, שאביו ואבי אביו היו ממשיכי השושלת העתיקה והמפוארת של צבעי המשי, ששמרו בקנאות את סוד אומנותם לצאצאיהם בלבד. השמועה יצאה בקהילה, בשכונה ובעיר כולה והיו הבריות מחפשות תירוץ ואמתלא לראות את הנס בעיניהן ולמששו באצבעותיהן. האחד היה משרבב שפתותיו בתדהמה והשני משמיע צקצוק של תמהון מפיו והשלישי נאנח ומגלגל עיניו לשמים ןמלחש: "מה רבו נפלאותיך, השם!" והרביעי שואל וחוקר שמא ואולי והחמישי מניד ראשו בשתיקה מהורהרת וכן הלאה וכן הלאה...היו ששיפשפו פעם ועוד פעם את אצבעות הרך המצייץ להיווכח שאין הצבע יורד. ואלמלא יצאה השמועה מפי רוזה המיילדת בכבודה ובעצמה כשעה לאחר הלידה, ועברה מפה לאוזן בעזרת-הנשים של בית הכנסת "בבא תמא"...הלך האב אצל ניסנוף הצורף וקנה אצלו אונקיה של חוטי כסף ומחצית האונקיה חוטי זהב טהור, צרר אותם ביריעת קטיפה ארגמנית, שנותרה מן הפרוכת שנרקמה לזכר אלטון סבתו, והלך ובא אצל מוסא אליאסוף הרוקם. אמר לו: "הרי לפניך קטיפה וחוטי זהב וכסף, עשה לי כסות נאה לברית המילה...ולא עברה שעה וכבר היו ארבעה נערים רוקמים דגם מופלא...

עמוד 21  :   ...בקצה אולם הנוסעים, בדלפק שלפני האחרון, נראה שלט מודבק בחיפזון, כתוב ביד "אוזבקיסטאן איירווייס"  - בעברית, לטינית וקירילית. ובעברית בלבד גם "טשקנט". היתה זו אחת הטיסות הראשונות של חברת התעופה הזאת בקו טשקנט-תל-אביב...המטוס לא היה מלא. חמש וחצי שעות טיסה. אפשר יהיה לתפוס שורת כיסאות באמצע ולחטוף תנומה...אושי בן-שאול דחף לפניו בשמאלו עגלה עמוסה, בעוד ימינו חובקת את שרה'לה אשתו. פעם ראשונה שהוא נפרד ממנה לחודש תמים. איך יסתדר בלעדיה, איך תסתדר בלעדיו. ההחלטה היתה משותפת, לא בלי התלבטויות, על שני חלקיה: לצאת לשליחות המיוחדת הזאת, ולצאת תחילה לבד כדי לבדוק אם יש מקום לאשה בתנאי הארץ המוסלמית המתפרדת והמתפוררת...איך אפשר לדעת אישה  - כמה מסובך. לדעת מתמטיקה - אפשר. לדעת עברית -אפשר וניתן, בשלימות או כמעט בשלימות, אבל לדעת אישה. קרא את הספר של עמוס עוז ולא זוכר ממנו דבר. "לדעת אישה". שבוע אחרי זה ראה את הסרט "ניחוח אשה" - איזה יופי של סרט...כי מה שווים חייו של גבר בלי הניחוח..והחוח שבאשה...

עמוד 148 :  ... "ככה זה טוב. אבל חשוב שימצא חן בעיניך, כי אתה תלוי בו ולמרבה האירוניה גם הצלחתך תלויה בו. נהג טוב זה כמו נעליים טובות, בכל מקום בעולם. כאן זה הרבה יותר מזה. הוא הקשר שלך עם הארץ הזאת, עם אנשיה, עם פקידיה וחוקיה, הכתובים והלא-כתובים. והעיקר, דרכו ורק דרכו אתה מתגמל, יענו משחד. אתה חייב לפתח תבונה ורגישות בשטח-הפקר זה. אתה מחליט את מי לתגמל, מתי וכמה, הביצוע עובר דרכו, וגם הוא יעשה זאת לא תמיד ישירות, המנגנון המשומן ביותר כאן הוא מנגנון התגמול, שאין לו כללים, מי שלא משתלב בו, חבל על הזמן.".

עמוד 161 :  משעברה מחצית השנה מאז החתונה וצילה לא נתעברה, החלו שתי האמהות מסתודדות ומתייעצות איך יבשרו לה לסטודנטית בת הדור החדש כי הגיעה העת לעשות מעשים...וכבר באה ובישרה להן כי ביקרה ב,משגב לדך" ואין ספק שהיא בהריון. יצאה דאגה מליבן של האמהות ונכנסה לליבה של הבת, שחששה להמשך לימודיה. מכל מקום לא היה עולה על דעתה לדחות את הריונה, לו ציפתה המשפחה בדריכות, שכן גם היא כבעלה היתה בכורה להוריה, וההורים ציפו בצדק לנכדים...   יום הלידה לא היה יום ככל הימים. כמה נסים אירעו באותו היום ועל כן נקרא הבן נסים. אמנם שמו המלא היה עמרם נסים שאולוף. אך השם האמצעי נסים דבק בו מיום לידתו, שהיה לכל הדעות יום של נסים. היה זה בעיצומו של קיץ חם מאין כמותו, באמצע יולי 1927, כשהאדמה רעדה בכל הארץ. בדרך נס ביקרה אותם באותו היום רוזה המיילדת, לבדוק את היולדת ולתת עצות אחרונות לקראת היום הגדול המתקרב...בשעה שלוש אחר הצהרים התחילה האדמה רועדת תחתיהם...כיוון שהכל ישבו עדיין סביב שולחן הסעודה לא נפגע איש...    הגדיל לעשות האב המאושר, שהגה רעיון חדש בנוסף למנהגי המסורת, לשמחת לב צילה אשתו. הוא הציב למראשות העריסה קופת רבי מאיר בעל-הנס והבטיח לשלשל לתוכה את המטבעות הארץ-ישראלים שהוטבעו באותם הימים לכשיגיעו לידיו הגרוש הראשון עם החור, המיל הראשון ומטבע השני-מיל הראשון. ובקופת חיסכון חבויה התחייב לשים למשמרת את הפונט הפלשתינאי (א"י) הראשון, שיגיע לידיו. על השטרות והמטבעות החדשים, הראשונים לציון, קרא בעיתונים.

שלמה שפירא: העיר עכו בשבילי כמעט מוות מצד אחד וודאות חיים מצד שני - סיפור על אצה, Valonia algae.

שלמה שפירא

העיר עכו בשבילי כמעט חוות מצד אחד ו- ודאות מצד שני

העיר עכו בשבילי כמעט מוות מצד אחד וודאות חיים מצד שני - סיפור על אצה, Valonia algae.
בשנת 1968 נסענו במכונית אוניברסיטת תל-אביב לעכו כדי להגיע לאי הזבובים - שרידים של 
קירות אבנים - שנמצא במרחק כמה מאות מטרים ממעגן סירות הדייגים בעכו, כדי לגרד 
מן הקירות הירוקים אצה ירוקה חד-תאית שגודלה יכול להגיע לסנטימטר ויותר.
האצה נבחרה כדי להראות לסטודנטים בקורס פיזיולוגיה של הצמח, איך צמח 
שצריך מלחים עובד כמשאבה למלח - מכניס מלחים ממי הים שריכוזם נמוך 
בהשוואה לריכוז המלחים הגבוה בתוך התאים.
נסינו להשכיר סירה שתביא אותנו קרוב לאי והיו שם עשרות סירות ואף אחד מבעלי הסירות 
לא הסכים. כולם סירבו ולא אמרו מה הסיבה. והנה בא בחור צעיר 
שהסכים לקחת אותנו עם סירתו ל - "אי".
באנו לעכו ארבעה אנשים: צבי גלינקה, אברהם בורבין, סטודנטית שעבדה במחלקה מספר שעות 
בזמנה הפנוי שאת שמה אני לא זוכר, אבל הבנתי שהוריה היו בעלי מכולת 
ברחוב פינסקר קרוב למוגרבי ואנוכי.
כשכולנו על הסירה לכוון האי, התהפכה הסירה בסמוך לו. בורבין שידע לשחות עם כושר גופני טוב 
שחה עד החוף. גלינקה והסטודנטית שידעו לשחות, איך שהוא ניסו לצוף על פני המים, 
אבל לא יכלו להתקרב לחוף. ואנוכי שלא יודע לשחות נאבק 
במים הסוערים, עולה וצולל עולה וצולל וחשבתי לעצמי שהגיעה שעתי למות.
הדייגים על החוף התחילו לצעוק, ולמזלי ולמזל כולנו, שהייתה סירת משטרה 
קרובה למזח, התקרבה אלי במהירות ומשתה אותי מן המים ולאחר מכן את 
גלינקה ואת הסטודנטית.
בסופו של דבר כולנו ניצלנו בריאים ושלמים.
לאחר המקרה הזה, בוטלה המעבדה שעסקה בהכנסה ובצבירת מלחים לתוך התא הצמחי.
כמובן, שהלכתי לבית הכנסת בשבת הקרובה שלאחר מכן לברך את "הגומל"
ואני הייתי בשנה השלישית לנשׂואי עם ילדה בת שנה.
אומרים יש מזל בחיים וצדקו הדייגים בחוף שחיבקו אותי וצעקו רבים לעברי "אללה שמר עלייך".

ד"ר אברהם בורבין 

עם תואר בבוטניקה ותואר רופא
עבדנו יחד יד ביד במעבדה לפיזיולוגיה של הצמח.
איש ענק חובק ידע מכל שטחי המדע
היה ידיד יקר לי מאד.
הסיפור הבא מוקדש לו: נזכרתי באירוע הזה כשהגעתי אתמול ה- 6.04.2017 לעכו 
במסגרת טיול גמלאים מאוניברסיטת תל-אביב.

שלמה שפירא: "ידין דודאי פרופ' - המחלקה לנוירוביולוגיה במכון ויצמן למדע" - ביולוגיה של זיכרונות - אוניברסיטה משודרת, 1986 - ניתן לסייע לבני-אנוש הלוקים בזיכרונם בחיפושיהם אחרי הזמן שאבד להם

שלמה שפירא

"ידין דודאי פרופ' - המחלקה לנוירוביולוגיה במכון ויצמן למדע" - ביולוגיה של זיכרונות - אוניברסיטה משודרת, 1986

   תוכן: הזיכרון הקולקטיבי והזיכרון הפרטי / כיצד להציץ לתוך המוח בלי לגעת בו / על ריגוש הסתכלות, כלבים וחתולים /  בשבחי הסיכלות / סודותיו של ארנבון-הים / תחנות-מימסר מיניאטוריות / אסוציאציות של חלזונות / בבת-עינו של הארנב / כרוב-שוודי ואיסטרטגיה עקיפה / זיכרונות קצרים וארוכים / על ידיעה משכבר / החיפוש אחרי התבנית / התרנגול ודמות האם / פארטיטורה עצבית / ייצוגים פנימיים וחיצוניים /  זיכרונות אינם קיימים לעד / מראות בהקיץ ובחלום / אחרית-דבר / לקריאה נוספת.

עמוד 19 : באורח כללי, מקובל לסווג תהליכי למידה אצל בעלי-חיים לשתי קבוצות עיקריות: 'למידה לא-הקשרית' משתי צורות: התרגלות וריגוש. ו- 'למידה הקשרית' מסוג 'התניה קלאסית' ו- 'התניה תיפעולית' - אלה שני סוגי ההתנייה העיקריים. ספרות ענפה מאוד נכתבה אודותם. כך קיימות תבניות ניסוי הדירות שניתן ליישמן למחקר הלמידה והזיכרון בבעלי-חיים שונים...התרנגולות הינה צורת הלימוד הפשוטה ביותר המוכרת לנו, ובה לומד בעל-החיים להקטין את עוצמת תגובתו לגירוי חד-גוני ובלתי מזיק...למידה מיוחדת במינה, המתרחשת בשלב מוגדר מאוד בחייהם של בעלי-חיים שונים, הינה "ההחתמה -אימפרינתינג בלע"ז. החתמה הינה תהליך שבו בעל-חיים צעיר לומד לצמצם את נטיותיו החברתיות לעתיד לבוא. תהליך זה נועד, ככל הנראה, כדי לסייע ליצור לבחור לו את בן-הזוג המתאים לכשיתבגר...עופות לאחר בקיעתם מן הביצה מגלים נטייה לעקוב אחרי כל תבנית נעה, שאליה הם נחשפים זמן קצר לאחר הגיחם לאוויר העולם. בדרך הטבע מדובר באימם אך הם יטיבו לעקוב בקפדנות גם אחרי צעצוע נע, או אחרי מדען חמור-סבר, אם יקרה על דרכם ניתן לסייע לבני-אנוש הלוקים בזיכרונם בחיפושיהם אחרי הזמן שאבד להם ראשונה. התרגלות איננה התעייפות.

עמוד 90 - אחרית דבר :  גם האדוק שברדוקציוניסטים לא יטען כי הבנת המתרחש בסינאפסה שבגנגליון-הבטן של אפיליזיה, או חשיפת זהותו של תוצר גן, שהעדרו גורם לזבוב התסיסה להיות אוויל מן המקובל בקרב הזבובים, יבהירו לנו כל מה שמתרחש במוחו של שחקן תיאטרון המשנן לראשונה את המונולוג של המלט. אך מחקר מדעי איננו נוהג לפי הכלל החד של להיות או לא להיות. המדע מתקדם בשלבים. הבנת המתרחש בסינאפסה בודדת יכולה לקדם אותנו לקראת הבנתה של הלמידה ברמות אירגון גבוהות יותר. היא יכולה גם להסביר לנו, כיצד אירועים כימיים ותאיים מכתיבים כללי התנהגות ולהתקדם מן הפשוט אל המורכב יותר. הקו המנחה מחקרים כאלה הוא, שתופעות מורכבות בגוף החי מתבססות על תופעות פשוטות יותר שקדמו להן במהלך התפתחותם של המינים החיים...אין ספק שלא נוכל להבין את כל רזיו של זיכרון האדם אם נסתפק במחקרים של חסרי-חוליות, או אפילו של עכברים. אבל נוכל להבין אחדות מתכונותיו הבסיסיות, שעוצבו במהלך האבולוציה...בינתיים, בטרם יפותחו כלי המחקר המתאימים, שיאפשרו לנו להציץ למוחו של השחקן המשנן את המלט בלי להזיק לו וגם להבין מה מתרחש שם...בעתיד הלא-כל-כך רחוק .

שלמה שפירא: זכרונות - מן האוהל מן הבלוק. מיטת-הברזל והאוהל / מכולת שכונתית בבעלות פרסית / חיזור אחר עולה-חדשה מאיראן

שלמה שפירא

מן האוהל מן הבלוק. מיטת-הברזל והאוהל / מכולת שכונתית בבעלות פרסית / חיזור אחר עולה-חדשה מאיראן

במעברה שמעתי סיפור מן הדוד - אח של אבא - עזרא.  משפחה מעיראק - משפחת דודי - הובאה למעברת-אוהלים-ריקים חדשה לאכסן עולים מעיראק ומפרס. דודי עזרא בחר אוהל וביקש מבנו בן העשר להיות באוהל ולשמור שלא ייתפס על-ידי עולה אחר ודודי הלך להביא שתי מזוודות הברזל שהביא מ-בגדד, מערמת תכולת-העולים ששכבה בשדה אל האוהל. בא גבר ממוצא פרסי, התעלם מן הילד ששמר על האוהל והכניס מיטת ברזל בתוכו להצביע שהאוהל שלו. בא דודי ורואה את בנו בוכה ועולה מפרס באוהל עם מיטת ברזל. כל הסברי הדוד לא הועילו. האיש לא השתכנע מנימוס הוויכוח ולא השתכנע. דודי לקח את מיטת הברזל והוציאה החוצה ותוך כדי הוצאתה, רגלית אחת נשברה מן המיטה. 

בשנות הששים במאה שעברה קניתי על הדרך ממכולת שכונתית שאני קראתי לה "יש לך מזל". בעל המכולת היה איש מבוגר ממוצא פרסי וטעמי דבוריו היו במנגינה פרסית. כל פעם שקניתי משם נזכרתי בפתגם ששמעתי בילדותי "פרסי מדיני ראסק בטאהארי". תמצא שם - קמח, סוכר, מלח, ביצים טריות, תפוזים הרבה ושאר ירקות. לפרסים בישראל יש את השטיח הפרסי שאחד מהם הצביע עליו המוכר שהשטיח היה פעם בארמון השאה באיראן. יהודי פרס עם של סוחרים ויודעים היטב להתמקח על כל דבר.

ואני נער צעיר שהיה באוהל ועבר לבלוק וחיזרתי אחרי בנות שאחת מהן הייתה ממוצא פרסי וכשהיא אמרה "לא" היא התכוונה ומתכוונת.

יום שלישי, 1 ביולי 2025

שלמה שפירא: "אלעזר שטרן" - "משא כומתה - ניווטים בגובה העיניים" - ידיעות אחרונות, 2009/אחת הסוגיות המשסעות את החברה בישראל היא סוגיית גיוס החרדים/על מאגר מוח העצם

שלמה שפירא

"אלעזר שטרן" - "משא כומתה - ניווטים בגובה העיניים" - ידיעות אחרונות, 2009

בספר הקדשה: "להורי, שרה לבית אייזנר ולוי שטרן, לדורית רעייתי ורעתי, ללירון עדי הודיה ועמיחי - שהכל בזכותם.

"אבא קובנר" מצוטט בנושא: "להיות אחד במניין"  - אבא קובנר משורר ממנהיגי הפרטיזנים ממקימי השומר הצעיר וחבר קיבוץ עיו החורש.

איתן הבר - "אלוף אלעזר שטרן אלוף יהודי בצבא יהודי אמר מה שהוא חושב בלי חשבון והוא עשה זאת כלפי מפקדים, ראשי הדרג המדיני וכלפי מוריו ורבניו...הוא הביטוי הנאמן ביותר, הקלאסי, למה שהיתה פעם הציונות הדתית-לאומית.

תוכן: כור מחצבתי, חייל דתי בצה"ל, המסלול, קצינים ללא הפסקה, עדים במדים, אמריקה, חינוך וצבא, רוח צה"ל, כוח ואדם, לדעת להתנתק, ישיבות ההסדר, השתמטות, צבא הצלה לישראל, קצרים בתקשורת, חרדים לגורלם, רק אשר אבד לי קנייני לעד, במקום סיכום: אנשים אחים אנחנו, תודות.

עמוד 8 : הפחד מפני ה"קלקול" בצבא היה ונשאר עצום. אני כותב קלקול במירכאות, כי זו המילה שבני הנוער הדתי נוהגים להשתמש בו בצעירותם, וגם בהתבגרותם אינם נוטשים ביטוי זה. אם זלזלת במצוות או הורדת את הכיפה, התקלקלת. גם אני השתמשתי שנים רבות בהגדרה הזו, עד שיום אחד התריסה בפני יעל וולף, שהיתה ראש הלשכה שלי כשהייתי קצין חינוך ראשי וראש אגף משאבי אנוש: אם להיות כמונו זה להתקלקל, אז אנחנו בעיניכם מלכתחילה מקולקלים! חשבתי על דבריה ואמרתי לעצמי שזהו עוד ביטוי שאפשר היה אולי להשתמש בו בתוך הקהילה שלך, אבל מרגע שיצאת חוצה והשמעת אותו בפני חברים גלויי ראש - אולי העלבת אותם. ואם זה כך, גם מלכתחילה מוטב היה שיימצא ביטוי אחר...

עמוד 281 : אחת הסוגיות המשסעות את החברה בישראל היא סוגיית גיוס החרדים, או ליתר דיוק אי-גיוסם. אני מודה, גדלתי בבית ובסביבה שלא יכלה לסבול את התופעה. אנשים בריאים וחזקים שאינם משרתים בצה"ל? אמהות שבזכותו של אותו "פטור" יכולות לישון בלילה, בשעה שאמהות אחרות מתהפכות במיטתן? הדבר לא נתפס בעיני. אבל מעבר לרתיעה, זאת השאלה מה עושים  מ- רק הכרת ממדי תופעת ההשתמטות החרדית, תחת כנפי "תורתו אמנותו", ומצד השני ייאוש מהתמודדותה של ההנהגה הפוליטית עם האתגר הזה, הביאו אותי לתמיכה בנח"ל החרדי ולסיוע רב למשרתים בו. זאת אף כי במשך שנים התנגדתי לכל חלוקה בצבא ליחידות המוגדרות לפי פלחי אוכלוסייה שונים. אני גם נגד מתן הטבות מפליגות או הסדרים מיוחדים לחיילים דתיים, וזאת מתוך האמונה שבצבא כל אחד מוותר קצת...שיעור הפטור משירות צבאי תחת הכותרת "תורתו אמנותו"  חצה בשנת 2006 את רף עשרת האחוזים מכלל החייבים בגיוס. למעלה מ-50000 צעירים נהנים ברגע זה ממש ממעמד "תורתו אמנותו" ולא משרתים ככלל אזרחי ישראל. סוד גלוי הוא שלא כל מקבלי הפטורים ממיתים עצמם באוהלה של תורה      ....יכולנו לומר שאל לנו לעשות כלום ולטמון ראשינו בחול. החרדים הם קהילה סגורה, אולי גם קצת ענייה, מנותקת מרצון - שילכו הם לגורלם ואנחנו המשרתים ובני המשפחות, הנושאים בנטל, נלך לגורלנו, ולמעשה נוסיף להגן גם על גורלם. כחיילים וכמפקדים, יכולנו גם לפטור עצמנו מנקיטת עמדה בנושא, בחסות האמירה שמדיניות הגיוס אינה עניינו של צה"ל אלא של המדינה. היא זו שאמורה להעמיד לצה"ל את משאביו - בין אם מדובר בממון ובין אם מדובר באנשים...

עמוד 270 : כשנכנסתי לתפקיד קצין חינוך ראשי, היה בכיסי דרך קבע כרטיס "אדי", המעיד על מוכנות לתרומת אברים במקרה של מוות. חשבתי שנכון יהיה להציע לכל חייל בצה"ל לשאת בכיסו את הכרטיס. הדרך הכי יעילה לקיים מבצע כזה אמורה להיות במהלך תהליך הגיוס בבקו"ם...      לא התפלאתי לראות כי בקרב החיילים העומדים להיות לוחמים יש אחוז גבוה יותר של נכונות לתרום (אם אתה תורם - יש לך אופי של תורם).בזכות תרומתם של המתגייסים למאגר מוח העצם, למשל, גדל המאגר בעשרות אחוזים...בשל שאלות של התאמה גנטית, יהודי יכול לתרום כמעט רק ליהודי, ואם כך אנחנו לא רק צבא הגנה לישראל, אנחנו צבא הגנה לעם היהודי - כי המאגר משמש יהודים מכל העולם...