שלמה שפירא
לצוענים הפכנו בארץ ישראל
היינו חנונים ועליזים: "חמדאללה" - אימי "רימה" הייתה אומרת "חמדאללה עלא סלאמא". "טוב לי במעברה - מים לשתות ובגד ללבוש". ח'ליל-אללה ו- ח'לילה-אללה אנחנו - נעבוד נזיע בארץ ישראל ולא בעיראק, כאן שדות אברהם-אלח'ליל ובנו יצחק ונכדו ישראל ומלכנו דוד המלך זמירותיו "תהלים" שכל כך אני אוהבת. כאן האמת וכל האמת כמו ב-"שיר השירים" - חליל וחלילה עלו לארץ ישראל ומגשימים חלומם".
ואני - ילד בגיל בר-מצווה בלי טקס בר-מצווה, בהפסקות בבית הספר, מסביב למעגל שרתי עם חברי - "חנן ועליזה יצאו לשדה, חנן הרועה, ועליזה השה, מה, מה, מה, מה." ו- "בן לוקח בת, בת לוקחת בן".
שרנו! שרנו! שרנו המון המון!
"פה בארץ חמדת אבות, תתגשמנה כל התקוות, פה נחיה ופה ניצור, חיי זוהר חיי דרור. פה תהא השכינה שורה, פה תפרח גם שפת התורה...". השיר חבק עם ומולדת.
מה קורה?
הייתה ארץ טובה, וראו: איננה עוד.
כיפות וגרביים עד הבית וקריאות ביניים בכנסת ובחוצות העיר, אין דין ואין דיין. חזרנו צוענים:
לא חמיד, לא אחמד, לא חמאד, לא חמודה. בקושי שומעים שקשוק המים ב- עין חמד.
צוענים אנחנו - בקצב צועני, במוזיקה צוענית, בסדר-יום צועני...גם מיתוס התקווה כבר בידי צוענים.
1.03.2023
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!