שלמה שפירא
הרהורים בגיל הרך
מצביעים היום על גננת או עוזרת גננת שמקרבת ילד זה לעומת אחר, שמתעמרת לילד זה או אחר וזה הזכיר לי שבמשפחות חמולתיות בעיראק היו סבים/דודות/דודים/ הורים שקירבו בהעדפה ילד זה או אחר - אולי כי הילד על שם האבא של אב או על שם האח של סבתא...וילד קטן רגיש מאוד לכך.
סבא שלי מצד אבי "כ'דורי" אהב יותר את בן דודי "רחמים", כי "רחמים" היה שמו של אביו של סבי וזה התבטא במעשים שעשה.
סבתא שלי מצד אבי "תפאחה" אהבה אותי יותר כי שמי היה על שם אביה. כך זכיתי ממנה בכנויים כמו "סאבע" (אמיץ/גיבור) שלפעמים האדירה אותי ב- "סאבע-אסאבנבאע". כשראתה שהתנהגתי בשובבות מוגזמת טובה הייתה אומרת לי "עאפרים אנתא עופרית".(כל הכבוד שובב ערמומי). היא העניקה לי גב ברוח בנפש ולא במעשה.
מצד משפחת אמי הייתי באילוצים, כי הדוד שלי מצד אמי היה בגילי ודוד צריך לכבד.
במשפחת אבי המורחבת היה "טאראב" - שרו, שמחו צחקו התבדחו, למרות ששיכלה בת, ובמשפחת אמי המורחבת הייתה רצינות ואולי בגלל שגם היא שיכלה בן.
10.03.2023
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!