על כהנים שקדמו לחשמונאים שהסתייגו בחריפות מכל מגמת טמיעה בעולם ההליניסטי
על משפחה "טייקונית" בתקופה שקדמה לחשמונאים
התחלת המרד החשמונאי
"עם ישראל תולדות 4000 שנה" ל- מרדכי וורמברנד ובצלאל ס. רות ", עם 600 תמונות, הוצאת מסדה, מהדורה שניה-1968, הדפסה רביעית-1972
"...התורה, שהיא המקור היחיד שברשותנו על ראשית תולדות-ישראל, אינה מציינת את הסיבות המדיניות או הכלכליות, שהניעו את אברהם לנטוש את אור-כשדים; אולם מתוך מקורות חיצוניים ניתן להסיק, שפלישות אויבים לארם-נהריים הדרומית, שהיו מלוות בפעולות-חורבן, כפו, כנראה, כמה שבטים שמיים לנדוד צפונה..."
"...אלכסנדר מוקדון 21 ביולי 356 לפנה"ס התיר ליהודים להמשיך לחיות על-פי-תורתם, ואף שחרר אותם מתשלום המס בכל שנה שביעית, היא שנת-השמיטה, שבה הושבתה העבודה החקלאית בארץ-ישראל..."
"מלחמות-דמים פרצו בין שרי הצבא היווניים השאפתנים, שהביאו לפיצול הממלכה. תלמי (פטולימוס) השתלט על מצרים, ואילו סלוקוס - על סוריה ועל חלק משאר שטחי-אסיה,...במשך למעלה ממאה שנה היתה ארץ-ישראל כפופה לתלמיים, שליטי מצרים, שנטו, בדרך כלל, חסד לנתיניהם היהודים והגנו עליהם. בתקופה זו נתהדקו המגעים בין יהודים ויוונים, ובעקבותיהם גברה ההשפעה ההלינסטית ל היהדות...היו חוגים בעם, שהסתייגו בחריפות מכל מגמת טמיעה בעולם ההלינסטי. מתנגדים אלה היו ידועים בכינוי "חסידים", טעמם נמנו גם חלק מבני המעמד המיוחס, כגון בית-חוניו, משפחת כוהנים, שכמה מבניה היו כהנים גדולים. ואולם השלטון בארץ עבר בהדרגה מידי משפחה זו לבני בית-טוביה, שנהה אחר ההלניזם. היו אלה צאצאי טוביה "העמוני", אחד ממתנגדיו הראשיים של נחמיה בימי שיבת-ציון. משפחה זו, שעסקה בחכירת-מסים, זכתה להגיע לעושר ורכשה השפעה מדינית גדולה, תודות לקשריה עם בית-תלמי במצרים ולאחר-מכן גם עם בית-סלוקוס בסוריה. שרידי ארמונה המפואר נראים עדיין בערק אל-אמיר שבעבר הירדן המזרחי; ופאפירוסי-זֶנון, תעודות מן המאה השלישית, שנתגלו במצרים (בפאיום בשנת 1915), מעידים גם הם על מעמדה החשוב של משפחת-טוביה. בהשראתה התפשט ההליניזם גם בעבר-הירדן המזרחי."
חילוף השלטון המצרי בשלטון הסורי בארץ לא היה כרוך בזעזועים, הואיל ואנטיוכוס השלישי נקט עמדה אוהדת כלפי היהודים...עם מותו של אנטייוכוס השלישי, נסתיימה האידיליה בין מלכי בית-סלוקוס לבין נתיניהם היהודיים. סלוקוס הרביעי, שירש את כס-המלוכה ניסה להחרים את אוצר בית-המקדש בירושלים, אך ללא הצלחה...לאחר כמה שנים, כשאנטיוכוס הרביעי אפיפאנס עלה על כס המלוכה, החריף המצב ונתחולל משבר...הכוהן הגדול חוניו...נרצח, ובנו, שנקרא גם הוא חוניו, נאלץ להמלט למצרים...מעתה היתה ידם של המתייוונים על העליונה בירושלים, והם שקדו, כמיטב יכלתם, על תיקונה וחידוש פניה של היהדות, בהתאם להשקפותיו של מלך-סוריה ולפי פקודותיו. במסיבות אלה העז אנטיוכוס אפיפנס לעשות צעד מכריע. בשנת 168 לפסה"נ הקים בבית-המקדש בירושלים מזבח לזאוס האולימפי; ספרי-התורה הועלו, לפי פקודתו, באש; ונאסרה על היהודים שמירת מצוות-התורה, במיוחד הוטל איסור על קיום ברית-המילה. גזירות אלו הגדישו את הסאה והניעו את החסידים להתמרדות גלויה. בראש המרד הלאומי התייצב מתתיהו בן-יוחנן, כוהן מבית-חשמונאי, שישב במודיעין... 16/11/2012 20:18
|
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!