שלמה שפירא
האלוהים שעלה מעיראק. השבועה בלחם והדגשת אלוהים חשובים מאד בעיניך. "פעם ידעו להעריך דברים מן הפרדס"
לחם הוא שבועת אמונים לדרכיך.
שמור גם על הלחם המועט שנשאר בארוחותיך
כי לחם צפון בלוחות ברית ימיניך - "בִּנִּעְמָה" כלומר "ברווחה הזאת".
"כשאומרים "בִּנִּעְמָה" כלומר "ברווחה הזאת" מתכוונים ללחם ומצביעים על לחם
וזה אומר "ברווחה שאתה חי מאלוהים".
תוך כדי שיחה של שעה
משורבב "אללה" בדבריך,
אללה הרחמן , אללה הטוב , אללה המושיע ...
כשבעים "אללה" אתה שומע בשעה שאתה מְגַבֶּה את תקוותיך.
השבועה בלחם והדגשת אלוהים חשובים מאד בעיניך.
וזה האלוהים שעלה מעיראק בעלייתו לארץ-ישראל.
אלי עמיר, למשל, הגזים בתיאורו "אין אלוהים, אין אלוהים! אלוהים מת!...הם הרגו את אלוהים...".
למרות "תרנגול קטוע הראש" וחילוניות הקיבוץ. הרגשתי כאן שהסופר הגזים בתיאורו.
הוא שחט בגדול - בהגזמה רבה את 'האלוהים' של יוצאי-עיראק.
ואדגיש שגם בקיבוצים יש אלוהים!
ואדגיש שגם בקיבוצים יש אלוהים!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!