שלמה
שפירא
אשליה
חסרת טעם, ריח וצבע
מה
נואָש נואֶשֶת יחפשׂו בצלמָוֶת נשימה
ברגעים
קשים יעזבו משענתם (אפילו רצוצה, בינתיים)
ובעולם יֶרֶק שׂדות, אויר עורקים, שִׁנֵּי חלב בְּרָךְ נולד, גשם
מקומי, והיש שבנו, ולב משוטט ביראה
ו-
יושב-כרובים מעמו ישועה
איך
יכול לעמוד יצור-נמהר בטיפשותו מול הבלתי נודע
סימן
שאלה למה שיקרה - טרנספורמציה של חיים
למצוא
פצפוצי זמן לא נמצאים תחת אבוד של זמן
אולי
ההחלטה אשליה חסרת טעם, ריח וצבע.
וחדש
מפני ישן אינו בהכרח סִבָּה לְהִפָּרֵד מדלת אמות.
שיר זה מופיע בספרי "אררט" בהוצאת "עקד", תשמ"ח 1988, בעמוד 18.
השבמחקהשיר מופיע במוסף הספרותי של העיתון "על-המשמר" ב- י"ב בתשרי, תשמ"ו, 27.09.1985, בעמוד 15.
לפני שהכנסתי נוסח זה - הרשום מעלה - לספר, הנוסח שלפני היה:
השבמחקמה נואָש נואֶשֶת נואשים מחפשׂים בצלמָוֶת נשימה
וברגעים קשים יעזבו משענתם ויצאו בְּשֵׁן וָעַיִן מן העולם
ובעולם יֶרֶק שׂדות
אויר עורקים , שִׁנֵּי חלב ברך נולד, גשם מקומי
ולב משוטט ביראה ליושב הכרובים
ואיך יעמוד כל אחד כיצור טיפש
מול הבלתי נודע
ואיך אז יפרש את סמן השאלה –
את מה שיקרה לו בטרנספורמציה לימים אחרים
ולמצוא שפצפוצי זמן כבר לא נמצאים תחת אבוד של זמן
מַדְוֶה קבוע לאשליה חסרת טעם , ריח וצבע
(טעם וריח וצבע – כלְשהם - הם גם מסימני החיים)
ולא כל חדש מפני ישן בהכרח סִבָּה להיפָּרֵד מדלת אמות .