שלמה שפירא מגיב: לא כתבתי שיר זה כדי שמישהו יכניסני בגלגלי השיניים לקבלת פרס. אני לא בעד פרסים אלא בעד פרסי-קיום לאלה היוצרים שאין ידם משׂגת מספיק לפרנסתם. זה שהפרסים ניתנים לכאלה על גבול האיכות והרמה, הרי כולם יודעים ומרגישים. גלגלי-השיניים לקבלת פרסים הם בעיקרם אישיים ואינטרסנטיים. ומאחר ואיני מתכוון להתעסק לעומק בפרסים, אני כן רוצה לציין משהו בהרבה פחות מזה. ואביא דוגמא קטנה מהשדה שלי. בעבר כתבתי עשרות רשימות על ספרים ויוצרים ואף פעם לא היוצר ביקש וגם לא היוצר ידע. כשמצאתי לנכון - כתבתי. מי שהעריך זאת במיוחד, והוא הדגיש בפני זאת, זה היה סמיר נקאש. כתבתי רשימה על ספרו, לא הכרתי אותו, לא שוחחתי עמו וכשעיין ברשימה, מצא בי איש נכון להתקרב ולשוחח עמו לאחר מכן והיו לי שיחות רבות בנושא ספרות, יצירה וחברה. והנה אשתי המנוחה, סיגל זיכרונה לברכה, כתבה סיפורים ואני הוצאתי את סיפוריה בספר "הבוסתן" בעברית ובתרגום הערבי של סמיר נקאש. היו מספר תגובות אישיות לספר שנשלחו אלי במכתבים, אבל כל המדיום הספרותי-תרבותי לא ציין לא את הספר ולא את תוכנו. במגזר הערבי היו מספר כתבות וגם רואיינתי פעמיים בטלוויזיה. זאת דוגמה לעניות דעת וחכמה מצד אותם אינטרסנטים שדברתי עליהם. לזכור גם שדברים אחרים טובים של אחרים, לא מגיעים לידיעת חובבי הספרות והתרבות. חבל!
שלמה שפירא: מתוך "גלריה שישי / הארץ" מאתמול - 14/11/2014 בחזית הגליון - "עבור סופרים רבים פרסים הם הכרח קיומי וביטוי להכרה ממסדית. אלא שהם מוענקים על ידי קליקת שופטים מצומצמת שרבים מהם נודדים מוועדה לוועדה. אלו הם המחלקים וכך הם מפזרים את הכיבודים..." מתוך הכתבה (של מיה סלע): "מאחורי הקלעים של חלוקת הפרסים הספרותיים בארץ מתחוללות סערות. טענות על האופן שבו מחולקים הפרסים, על העדר גילוי נאות במקרים מסוימים , על פוליטיקה ועל סטגנציה שאחזה בשדה הזה הן עניין שבשגרה. עם הפרסים המוענקים בתחום נמנים פרס ישראל, פרס ספיר, פרס ביאליק, פרס ברנשטיין, פרס עמיחי, פרס ברנר, פרס רמת גן, פרסי שר התרבות,ראש הממשלה ונשיא המדינה לספרות, פרס טשרנוחובסקי, פרס לאה גולדברג, פרס א.מ.ת לספרות, פרס ניומן ועוד..."אנחנו שומעים כל שנה על המרמורים של פרס ספיר כי זה פרס כספי גדול ולא שומעים על המרמורים על פרס ברנר או ביאליק כי זה לא מעניין אף אחד, אבל יש התמרמרות גם שם" ...האם אפשר בכלל במדינה כל כך קטנה שחלוקת הפרסים לא תהיה תמיד נגועה בהיכרויות מראש, בחשבונות, בשנאות ובקנאות?...והשיפוט יהיה נקי מאיטרסים?..." הערה שלי: "פרס" - אם כן, הוא "כיבוד קליקאי" לא נקי נאינטרסים!
שלמה שפירא: קבלתי תגובה מ- יהודה ע. ב- 01:36,
השבמחקחזק ואמץ שלמה. לילה טוב
יהודה ע.
שלמה שפירא: קבלתי תגובה מ- אורה א. ב- 09:36,
השבמחקמאחלת לך שתקבל פרס
לא חשוב איזה בלה בלה
אורה
שלמה שפירא מגיב:
השבמחקלא כתבתי שיר זה כדי שמישהו יכניסני בגלגלי השיניים לקבלת פרס. אני לא בעד פרסים אלא בעד פרסי-קיום לאלה היוצרים שאין ידם משׂגת מספיק לפרנסתם. זה שהפרסים ניתנים לכאלה על גבול האיכות והרמה, הרי כולם יודעים ומרגישים. גלגלי-השיניים לקבלת פרסים הם בעיקרם אישיים ואינטרסנטיים. ומאחר ואיני מתכוון להתעסק לעומק בפרסים, אני כן רוצה לציין משהו בהרבה פחות מזה. ואביא דוגמא קטנה מהשדה שלי. בעבר כתבתי עשרות רשימות על ספרים ויוצרים ואף פעם לא היוצר ביקש וגם לא היוצר ידע. כשמצאתי לנכון - כתבתי. מי שהעריך זאת במיוחד, והוא הדגיש בפני זאת, זה היה סמיר נקאש. כתבתי רשימה על ספרו, לא הכרתי אותו, לא שוחחתי עמו וכשעיין ברשימה, מצא בי איש נכון להתקרב ולשוחח עמו לאחר מכן והיו לי שיחות רבות בנושא ספרות, יצירה וחברה. והנה אשתי המנוחה, סיגל זיכרונה לברכה, כתבה סיפורים ואני הוצאתי את סיפוריה בספר "הבוסתן" בעברית ובתרגום הערבי של סמיר נקאש. היו מספר תגובות אישיות לספר שנשלחו אלי במכתבים, אבל כל המדיום הספרותי-תרבותי לא ציין לא את הספר ולא את תוכנו. במגזר הערבי היו מספר כתבות וגם רואיינתי פעמיים בטלוויזיה. זאת דוגמה לעניות דעת וחכמה מצד אותם אינטרסנטים שדברתי עליהם. לזכור גם שדברים אחרים טובים של אחרים, לא מגיעים לידיעת חובבי הספרות והתרבות. חבל!
שלמה שפירא:
השבמחקמתוך "גלריה שישי / הארץ" מאתמול - 14/11/2014
בחזית הגליון - "עבור סופרים רבים פרסים הם הכרח קיומי וביטוי להכרה ממסדית. אלא שהם מוענקים על ידי קליקת שופטים מצומצמת שרבים מהם נודדים מוועדה לוועדה. אלו הם המחלקים וכך הם מפזרים את הכיבודים..."
מתוך הכתבה (של מיה סלע):
"מאחורי הקלעים של חלוקת הפרסים הספרותיים בארץ מתחוללות סערות. טענות על האופן שבו מחולקים הפרסים, על העדר גילוי נאות במקרים מסוימים , על פוליטיקה ועל סטגנציה שאחזה בשדה הזה הן עניין שבשגרה. עם הפרסים המוענקים בתחום נמנים פרס ישראל, פרס ספיר, פרס ביאליק, פרס ברנשטיין, פרס עמיחי, פרס ברנר, פרס רמת גן, פרסי שר התרבות,ראש הממשלה ונשיא המדינה לספרות, פרס טשרנוחובסקי, פרס לאה גולדברג, פרס א.מ.ת לספרות, פרס ניומן ועוד..."אנחנו שומעים כל שנה על המרמורים של פרס ספיר כי זה פרס כספי גדול ולא שומעים על המרמורים על פרס ברנר או ביאליק כי זה לא מעניין אף אחד, אבל יש התמרמרות גם שם"
...האם אפשר בכלל במדינה כל כך קטנה שחלוקת הפרסים לא תהיה תמיד נגועה בהיכרויות מראש, בחשבונות, בשנאות ובקנאות?...והשיפוט יהיה נקי מאיטרסים?..."
הערה שלי:
"פרס" - אם כן, הוא "כיבוד קליקאי" לא נקי נאינטרסים!