שלמה שפירא
אדם ביגונו, אל תַֹסְתֵּר נפשך מאדם
אדם ביגונו, אתה מפחיד אותי
מצבך הקשה המר מפחיד אותי
יגונך הלא-מוגדר מפחיד אותי
מדוע אלוהים ואדם לא עוזרים לרפא כל חי!
אל תַֹסְתֵּר נפשך מאדם. יש בך שרשים געגועים ועין יוצרת עולם
מחוזק תהיה כי"יש עוד מאלוהים תקווה ללב"
מחוזק תהיה מכוח האימוץ האומץ והשיר שמסביבך
כולנו אוזן לשׂבר לך עוד אוזן
לשנס למענך מעט תקוה מעט לַפִּידוּת של אור
אך חייב אתה גם לאזור מותנך כאזרח הרענן
עד יבוא בידך המרפא הגואל וידגול בך ועליך שקט ולב-אהבה.
שלמה שפירא: נתקבלה תגובה בזמן פרסום שיר זה,
השבמחקללא שם , 18:23 3/11/2009:
"אם אין אני לי מי לי" נכון עוד יותר במצב של מצוקה ושל יגון שנובע ממצוקה ... לנסות לקום ולעמוד על הרגלים ...