שלמה שפירא
להיפגש בשבעים שנותינו
השיר מוקדש לאותם ידידי-נעורים מן המעברה
לפגוש אותךְָ/ךָ היום בשבעים שנותינו.
הים אותו ים
החוף אותו חוף
גלי התקווה הם אותם גלי התקווה
החיבוק החברי אותו חיבוק חברי
רק השׂיבה - שקדיות לבנות על ראשינו.
איך נטענו חריצות נמלה בתקיעת-יתד ראשונה להקים אוהל
איך נלחמנו להאכיל פיותינו מנעורֵי-דחק בהגיענו למצוותנו
איך חלמנו על בגרות בשׂפת ארצנו
איך אהבנו ונשׁאינו כמו אבותינו לצלילי המנון מולדתנו
ומה היום?
איש גמלאי-חריצות את/ה ואני
בעל שירים וספרים אני, אשת-לפידות-חכמה את ובעל רכוש רב אתה...
החשוב היום מכל - ילדינו, נכדינו ונינינו מסביבנו ומעניקים אנו להם צימאון-האהבה
שאותה אנחנו לא חווינו בילדותנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!