שלמה שפירא
בעיניים הנודדות בין תֶֹחֶל לְתֶכֶל - כן תמיהות האדם
מצד אחד לימדו אותי בעזרת פתגם עממי-יהודי מן השׂפה היהודית-בגדאדית:
"חַזֵּק עיניך - תאכל אורז מאודה" (קאויי עינך אכל פּלאו)
ומצד שני לימדתי את עצמי בתָחַן-לב - להרגיש שקט, ללכת לחוף הים, לעמוד רגוע, לסגור עיניים ולהקשיב לשאון גלי הים.
גם הזכרתי לעצמי שלמרילין מונרו "כל כך היו גלולות שֵׁנה היו מתפזרות מעיניה הקרועות".
בעיניים הנודדות בין תֶֹחֶל לְתֶכֶל - כן תמיהות האדם.
בעיניים הנודדות בין תֶֹחֶל לְתֶכֶל - כן תמיהות האדם
מצד אחד לימדו אותי בעזרת פתגם עממי-יהודי מן השׂפה היהודית-בגדאדית:
"חַזֵּק עיניך - תאכל אורז מאודה" (קאויי עינך אכל פּלאו)
ומצד שני לימדתי את עצמי בתָחַן-לב - להרגיש שקט, ללכת לחוף הים, לעמוד רגוע, לסגור עיניים ולהקשיב לשאון גלי הים.
גם הזכרתי לעצמי שלמרילין מונרו "כל כך היו גלולות שֵׁנה היו מתפזרות מעיניה הקרועות".
בעיניים הנודדות בין תֶֹחֶל לְתֶכֶל - כן תמיהות האדם.
שיר של המשורר שהיה מורי בתיכון - אריה סיון:
השבמחק"לא כמרילין מונרו, בשום פנים ואפן לא
כמו מרילין מונרו - הלא
הנתונים שהעניק להּ אלוהים
הכניסו להּ סכומים גבוהים ואדירים
בעברם כמו יין בגברים."