שלמה שפירא
לפֶסֶל שמפסל האדם - אין שורש. לפסלים אין שרשים
לפֶסֶל שמפסל האדם - אין שורש.
לפסלים אין שרשים.
ומהי אמנות הפיסול?
"מדי יום מסורה לי מוסיקה בגוף..." (שורה מ-אילן שיינפלד)
ובמוסיקה יש שורש וישנם שורשים.
ו"בשירה כולנו ילדים של המזרח
אנחנו באים אליו עם סל ועומדים לפניו
כמו לפני בעל בית שנותן לתוכו יונה
ואנחנו, אנשי יש יש, נוטלים מתוכו
ועושׂים ממנה כלים וחלילים וקסמים..." (שורות מישראל אלירז)
ו"עוד הולך העמוד התכול אצל העמוד הורוד,..." (שורה מ-אילן שיינפלד)
כי על מסעד הפֶסֶל,
"נחה אלמת ככנף יבשה של שׂרף" (שורה מ-אילן שיינפלד)
ובפסל - האם ניתן להכיל:
"לב, נרחב כעין" (שורה מ-אילן שיינפלד) --?
ובירושלים אין מפסלים פֶסֶל!
9 ביוני 2014
לפֶסֶל שמפסל האדם - אין שורש. לפסלים אין שרשים
לפֶסֶל שמפסל האדם - אין שורש.
לפסלים אין שרשים.
ומהי אמנות הפיסול?
"מדי יום מסורה לי מוסיקה בגוף..." (שורה מ-אילן שיינפלד)
ובמוסיקה יש שורש וישנם שורשים.
ו"בשירה כולנו ילדים של המזרח
אנחנו באים אליו עם סל ועומדים לפניו
כמו לפני בעל בית שנותן לתוכו יונה
ואנחנו, אנשי יש יש, נוטלים מתוכו
ועושׂים ממנה כלים וחלילים וקסמים..." (שורות מישראל אלירז)
ו"עוד הולך העמוד התכול אצל העמוד הורוד,..." (שורה מ-אילן שיינפלד)
כי על מסעד הפֶסֶל,
"נחה אלמת ככנף יבשה של שׂרף" (שורה מ-אילן שיינפלד)
ובפסל - האם ניתן להכיל:
"לב, נרחב כעין" (שורה מ-אילן שיינפלד) --?
ובירושלים אין מפסלים פֶסֶל!
9 ביוני 2014
שלמה שפירא: בזמנו התייחסתי לספרו של יהודה גור אריה!
השבמחקמעניינת "תעודת מעבר" ל-יהודה גור-אריה (1988), שמנסה להשאיר את האבן כפי שהיא ולא לפסלה. והוא מציין שאבן כפסל היא אפילו לא יכולה לשמש עדות. לא הפסל מן האבן הוא נצחי, אלא באבן עצמה נשמרת הנצחיות. וכך גם באדם בקשר לבדידותו כאבן אשר בבדידותה.
אין בפיסול ממשות ועל כן יש להשחית פסל מעוצב בדברים שאין בהם ממשות , כדי להשיב את הממש-הממשי.
תיקון: כדי להשיב לאבן את הממש-הממשי.
מחקשלמה שפירא
השבמחקפיסול הלב
הכרונולוגיה של החיים הטמונה בפיסול הלב יוצאת כיצירת מופת אל האור .
על כן, היה משורר, היה סופר,היה צייר, היה פסל ...
ומהן הסגולות הבאות מפיסול הלב
גם לאדם הברור לו שהולך ונפסל בתוך לבו
דרושות סגולות לעידון נפשו בסדקי חיספוסו וחישׂפונו
ובעיצוב פנימיות המתקבלת בשיעור לאין ערוך לממשותו
וככל שיש בנו ממש, כך יוצקים על פני חיינו
הרים וגבעות יפים , שירה וזמרה , סגולות טובות ותפילות ישועה
והלהבת הילות אור אמתיות.
שלמה שפירא: החודש הזה מתקיימת תערוכה קבוצתית ב"תיאטרון גבעתיים" ומשתתפים בו ציירים ופסלים. ביקרתי בתערוכה באחד הימים, והערתי לציירת מרים אלון בזו הלשון:
השבמחקשם הפסלת "מרים אלון" וזה הדבר החשוב ביותר בתערוכה שראיתי היום:
אין צורך במדבקת-הסבר לפסל, כי פסל יודע בעצמו להסביר את עצמו מאד.
פסל הוא נוף רגוע עם חן של שקט שיש בו סערה של רגשות.
משמר הפסלים שלך יושב במקום המכובד ביותר בתיאטרון ושומר מימין ומשׂמאל
על כל העבודות של ציירות-הנשים
אך, לדעתי מוצדק נושא התערוכה כי יש הבדל בין המינים בעבודת פיסול או ציור:
כי מי ייפסל: אשה בשלה, אשה בהריון, אשה בהרהורי ישיבתה על מדוכה, אשה חלולה שבעצם היא אשה אוורירית
ומי יבין יותר את הזוגיות הצעירה והמכילה, אם לא הנשים.
ובכל זאת, בשני פסלייך הכללת חיבוק של בן-זוג, וזה לעוז ולהדר בהכליל שניים בהדרם כזוג מן השמיים.
הפסלת מרים אלון - מימי השיבה לי:
שלום שלמה
תודה-תודה
אני כל-כך שמחה שראית את התערוכה. זה מאמץ.
אני מודה לך על המילים החמות שלך. זה מעודד.
כל טוב לך. עשה חייל. מימי
*) זהבה ציפורה כץ מעירה למימי:
מרים - צהרים טובים,
יפה כתב שלמה שפירא - המבקר- ש"פסל הוא אכן נוף רגוע עם חן של שקט שיש בו סערת רגשות". אני חושבת שהוא קלע בול עליך.
נוסף לזה, שהפסלים שלך הועמדו כמשמר לפסלים האחרים - מגיע לך יישר כוח - וכוח להמשיך. ציפי