שלמה
שפירא
משוררים כותבים על
כאב שרשים
הנושא- : שורש" אצל משורר - תמיד ענין ומענין אותי .
יש משוררים שמדברים על שורש ויש המדברים על דו-שורש ויש המדברים
על רב-שרשים.
יש שהוסיפו לו תואר כמו: "כאב שרשים " ו- "כאב שרשים כפולים" וכו'.
בעבר התייחסתי בנושא הזה בכמה הזדמנויות, בקטע הזה אני מביא דוגמא בנושא
מהשיר של 'ורד מוסנסון'.
זהו שיר שנכתב על כאב שרשים.
ורד מוסנזון
שיר מתוך הספר "שירים כהים" הוצאת "דליה פלד
מוציאים לאור" , 1981
*
יש לך טעם של אדמה בפה?
איך זה ,
העפר חורק בין השנים?
והשרשים ,
השרשים ,
האם הם מכאיבים לךָ
קורעים בך קרעים?
והאדמה , האדמה
איזה טעם יש לאדמה.
שלמה שפירא:
השבמחקבזמנו, כשציינתי את השיר הזה, הגיבה דפנה:
20:15 16/11/2008:
נראה לי ששיר זה פונה אל מישהו המוטל באדמה, קבור, ושואל אותו את השאלות שבשיר.. אין זה כאב השורשים הכפולים של אדם חי.
שלמה שפירא:
00:19 17/11/2008:
זה נכון וגם אני חושב כך . שרשים ביולוגיים מתאפיינים בהתחדשות מתמדת ,שורשון חי ושורשון מת ובסך הכל השורש מתפקד וחי כמו אותם כדוריות הדם בגופנו שחלקם מתים ובאים אחרים במקומם ובסך הכל אנחנו לא מרגישים כאב של דם . "כאב שרשים" יש רק במצב של חולי או במות שרשים
או לקראת מות שרשים ואני חושב שמשורר או חוקר שמגיע
להתבטאות של כאב שרשים הוא כמעט מגיע לכוונה של אפיסת כוחות כמעט טוטלית - כי אם שרשיך לא ישאו אותך אז מי ישא אותך !
ומי שעושה הכללה של כאב לקבוצה של משוררים , לדעתי , הוא טועה ומטעה.
מכאב שרשים קשה לצפות לתוחלת ולהתחדשות . זה מזכיר לי נסוי שפעם ערכתי ובמקום מלח המכיל קלציום , בטעות לקחתי מלח קדמיום , ותוך שתי דקות של הכנסת השרשים
לתמיסה הלא נכונה הבחנתי בטעות וראיתי במו עיני מה זה כאב של שרשים שלא יכולתי להציל אותם ,למרות ששטפתי
ושטפתי ושטפתי את השרשים .
אני רוצה לחשוב שכל משורר מארצות המזרח בישראל לא עבר חוויה כזאת . יתכן ומשוררים שחוו את השואה , יכלו לחוות או כמעט חוו סיטואציה כזאת .
וקשה לי , באופן אישי לקבל השלכה של כאב שרשים על שירה .
קודם כל נגדיר מה זה "כאב שרשים" ,
וכל אחד מגדיר אותו אחרת .
כביולוג וכמשורר אני יכול להגדיר ,אולי בצורה יותר קרובה ויותר נכונה מהו כאב שרשים ומכאן באה התרשמותי השונה.
שלמה שפירא - טענה שלי מיום 20/12/2009
השבמחק...חוקרת אחת שחקרה את יצירותיהם של יוצרים מזרחיים גם מעיראק, הכניסה בטעות את המילה "כאב" לשרשים של היוצרים והיא גם רואה דו-שורשיות ביצירותיהם. היא מדברת על "כאב השרשים הכפולים.. על הדו-שורשיות ניתן לברר וללבן ועוד יבואו חוקרים אחרים שיראו יצירות אלה באור אחר ומזווית אחרת .והנה, לפנינו עוד דוגמא של יוצר ממוצא בבלי שרחוק ממנו והלאה אותו "כאב"..."שרשים".
לדעתי, עצם בחירת המלה"טאראב" אומרת דרשני. ועצם המפגש בין יוצר בבלי ויוצר אשכנזי כמו אותו מפגש ספרותי-אוטוביוגרפי שהתחילו בו "לובה אליאב" ו"יוסי אלפי" והמפגש הנוכחי בין "אלי עמיר" ו"בוריס מפציר", מצביעים על "טאראב" מפוכח ולא ספונטני שהולכים יוצרים יחדיו לא בלתי אם נודעו,והוא "טאראב של מפגש" ש"האתגר המזמר המשמח" לאחר הצלחתו הוא הנחגג יחדיו,כי היחד טוב מן הבודדים לבדם. כאן,לדעתי, יש אפילו התרסה . "אני הצלחתי" "אני לא בכיתי" ושורשיות אינה בוכה מנֵהִי, ואם בוכה היא בוכה בדמעות של שמחה.
שלמה שפירא:
השבמחקאביא את עמדתו של 'איתמר יעוז-קסט ' על הדו-שורשיות:
"...הנה-כי-כן ברצוני להתחקות, על פי דגם אישי ובאמצעות שירים-על גלגוליה של תופעת הדו-שורשיות, מאז תום מלחמת העולם השניה, ועד לצמיחת המימד הטרנסצנדנטי של תופעת כפל-השרשים. לשון אחר: ברצוני להשיב על השאלה כיצד מתגלגלת תופעת הדו-שורשיות הקיומית (קיומית: במשמעות גיאוגרפית, סוציו-אקונומית, תרבותית)
בתופעתה של כפילות-שורשים אמונית,כשהמתח שבין ארץ-ישראל וארצות המוצא ("כאן" ו"שם"), הופך להיות בין מתח שבין קדושה לחולין ("מעלה" ו"מטה"). אגב כך, רוצה אני לבחון את השפעת השואה, בבחינת תופעה דינאמית, המוסיפה לתת אותותיה גם לאחר סיומה-על היווצרותם של קווי-שבר חדשים.
הדרך שאני שואף ללכת בה, היא דרך הווידוי המשולב בשירים ובניתוח עיוני."
אחד שרוצה להבין , 17:03 3/5/2014:
השבמחקהאם אין אפשרות להגיע מכאן אל הקטע המקורי בבלוג של המשורר עצמו? תודה מחכה לתשובה!
שלמה שפירא משיב:
...גם שם ספרה של חלי איתן הדן ביוצרים מזרחיים כמקשה אחת מבלבל אותי ,שהרי (וזו דעתי ) שהיא טועה בגדול למרות שהיא מתעקשת ומדגישה שזה מחקר.
באופן אישי ,שׂמחתי שלא נמניתי ברשימת "כאב השרשים הכפולים" ואולי במודע הדבר כי מעולם לא ידעתי ולא יודע ולא אדע "מהו כאב שרשים כפולים". צריך לזכור כשמדובר במחאה , מחאה זה מחאה ומחאות היו ונמצאו בכל מקום , בכל ציבור ללא הבדל גזע ו...ובכל "על-מה".
יש לי חשש שמושׂג "כאב השרשים הכפולים" מבקש להשריש עוד נידבך למושׂג הדו-שורש ולא הוא כי הוא מטעה ועלול להצביע "סַמַּן כאב" כדומיננטי במחקרים החשובים הבאים, באלה שיבואו, כשיחס הגומלין בחקר יוצרים יוצאי עדות המזרח יבוא על תיקונו , כי היחס היום מאד לרעת יוצרים אלה .המחקר הספרותי ביוצרים יוצאי עדות המזרח דל מאד ונמצא ממש בחיתוליו והנטיה להגדירם בקטיגוריה כוללנית מאד מאד לא נכונה ועוד יתגלו הרבה מקשות מסוגים שונים.
אני לא שׂשׂ למונח "דו שורש" ובעבר רמזתי פה ושם על כך , שהרי כביולוג שהתעסקתי רבות בשרשים במסגרת הפיסיולוגיה של הצמח , איני מבין ,למרות שאני קצת משורר , איך אפשר לינוק משני שרשים בעלי גוונים שונים בבת אחת אבל אפשר לדבר על יניקה מצטברת (ואני מדגיש יניקה מצטברת) לצמח השלם כאשר שורש עיקרי וסעיפיו או ציצת שרשים מספקים את היניקה הדרושה לחיי הצמח השלם .האקוס-הסביבה-הבית בו חדורים השרשים הוא שנתון לשנויים ולא תהליכי הפעפוע והאוסמוזה שבתוכך משתנים ואדם הוא אדם בכל מקום.
עוד ב"פסיפס" אפריל 1990 אמרתי שנפלה זכות גדולה בחלקי להמנות עם אלה שחוו שתי תרבויות כי כך זכיתי בשני עולמות משורש של נפש אחת. ושם כתוב בראיון שלי עם המשורר יואב חייק "אני מסכים לכותרת כתבתו של פרופ' מורה על ספרי "אררט" שהופיע במעריב בתחילת 1989 "עץ ישראלי עם שורש בגדאדי" . אין שום ספק שאני יהודי ממוצא בגדאדי וגם ישראלי בעת ובעונה אחת .התעקשתי ומתעקש לעשות סינתיזה כמעט טבעית בין שניהם ואני נהנה היום (וגם אז) משני העולמות.מעולם ילדותי שמיזג בתוכו שלוש לשונות"ערבית –חול, עברית-קודש ,אנגלי –גן עדן" (אררט 38 ) ואת התרבות השרשית העתיקה לא זרקתי (נשארה בזהות שלי) ולא חששתי להציגה ולהטעימה בפני כל וזהו המרקם הישן שמזגתי במרקם חדש בארץ (מרקם תרבותי-זהותי)
יש תמיד בעיות כשעוברים מאקוס לאקוס כי צריך לזכור שחייבת לבוא הסתגלות לאחר שנויי המעבר מטריטוריה לטריטוריה וזה לא רק ענין של יוצאי עדות המזרח...
שלמה שפירא: על שרשים שכנים
השבמחקאחת השאלות המרכזיות והשאלה בהא-הידיעה האם אנחנו והפלשתינאים הגענו להכרה שאנחנו שרשים שכנים ומוכנים להכות שרשים כל אחד באדמתו מבלי להפריע את השקט והמנוחה אצל השכנים ?
כאשר אין מצב של שרשים שכנים, כי, לדעתי, במצבנו, אין מצב של שרשים שכנים על אותה אדמה וכאשר מגיע מצב של תחרות וחניקה של האחד את האחר, העימות הולך וגובר בין השרשים על עצם החיים באדמה הזאת.
לעם ישראל אין אלטרנטיבה לשורש באדמה במקום אחר.
יש בתוכנו המנסים להראות את שרשנו כדו-שורש כאחד הפתרונות להמשך אחיזתנו באדמה הזאת. ואנחנו צריכים לשאול את עצמנו מה יהיה מצבו של השורש הישראלי-יהודי או הדו-שורש הישראלי-יהודי במאבק דו-השורשים הזרים? בסופו של דבר, רק שורש זר אחד הופך לשורש בן-בית באדמה המיניקה אותו.
במצב של שרשים זרים במקום אחד, על מקום אחד, רק השורש החזק יכול לנצח במלחמת קיומו באותה אדמה. מאבק השורשים היה והווה ויהיה ואין צֵפִי אחר ואין קסם במיוחד באקולוגיה-בוטנית-אנושית.
כל אלה שאינם חיים, כאן, בארצנו, יכולים לייעץ עצות לנו עד אין-ספור בפרספקטיבה של חיים-האחד לצד השני -, במעין שתי חממות-אדמה נפרדות כאשר השורשים הזרים הסמוכים, יקפיאו את חיותם למצב של אל-תיגע-בי. לחממות יש מחיר ואין בית. אפילו למימוזות צריך תנאים וגם מחיר וגם תחזוקה שוטפת בגלל החורים הרבים לאדמה וצריך לזכור שאין דרכי רועים ואין חקלאות-בעל ואין שרשי אמת ואמונה, והמשהו בחממה המוגנת, זה משהו סיעודי כדי שלא תהיה גוויעה.
היום אנחנו מנסים ומבקשים הכרה הדדית לשורשים הזרים. היתכן מצב כזה, כאשר יודעים ששורשים עלולים לגעת האחד עם השני, וכל חקלאי יודע זאת וכל עובד אדמה יודע זאת, גם עובד אדמה גוי.?
בסופו של דבר, העימות בארץ נמשך שנים ויימשך, כי יונקות מחפשות אדמה וכל יונקת מחפשת אחיזה בה.
שלמה שפירא
השבמחקכתבתי ב-23/10/2010 שיר שקשור גם לשורשים והיו תגובות עליו:
הבוגנויליאה כמשל ועל שרשים
ראיתי כל יום את הבוגנויליאה היפה ועד כמה שהיא פשטנית קוצנית ורוגזת
אך בגלל שהיא כמעט בלא גזע ממשי חשבתי
שניתן להשאירה בגלל יפיה ואם רוצים לשרשה
ניתן לשרשה בקלות עד עֵת מצוא,
אך נתבדיתי
שורשיה רבים ועבים ארוכים וחזקים מאד,
ומתפשטים יותר מענפיה וכמעט שלא ניתן לשרשהּ.
הערה על שרשים :
איך שורש חודר עמוק למחילות החושך, מוצא אויר לעולמו ולא נתקף בפחד וחרדה
ויודע גם למנוע מעצמו את אורו העליוני הבסיסי לפריחתו ?...
מהו שורש? מיהו שורש? האם אני את אתה גם שורש או לא גם שורש ?
אם אני גם שורש הניתן להשאירני ככורה אהבה אפלו בתוך מחילה של אושר?
מסתבר שלמרות שאדם עמל ובונה ומשפר ומחזק כל הזמן את אחיזתו...
לפעמים הוא חייב לקחת אֵת משׂור וגרזן כדי להווכח בחשבון נפשו.
רחל ה. מגיבה, 16:35 17/10/2010:
כי האדם עץ השדה - כך נאמר עוד מקדמת דנא. האדם מצמיח שורשים
לדורות הבאים. הגרזן מסלק את הענפים היבשים, סמל לשנים הרעות והזכרונות הקודרים בחייו . המשור נועד לעצב את הענפים למשהו חדש ושונה.
בעזרת האת האדם נוטע שתילים חדשים, סמל לצמיחה חדשה ועמה התקווה לימים טובים יותר. במקום לשקוע ביאוש, כדאי לחשוב באופטימיות על יצירה חדשה ועל הגשמת משאלות ליבנו.
כל טוב
שלמה שפירא משיב:
19:05 17/10/2010:
יפה אמרת על הכלים, ואכן הכלים האלה הם כלים לבדק העץ ואם האדם הוא עץ השדה, אזי טוב לעשות מדי פעם בדק בית, בדק נפש ובדיוק חשבתי וכתבתי את השיר כאשר עץ, נופו ושרשיו היו מונחים לפני, ואם התיחסתי משהו על שורש, עשיתי זאת לא מתוך חולשה ולא מתוך ייאוש וההיפך הוא הנכון, פתאום גליתי שיש לאדם שרשים סמויים וחזקים, רק שאנחנו לא מודעים לכך. צריך להבין ולזכור שהשאלה שלי בשיר היא לא שאלה אישית, והיא בעצם שאלה פילוסופית . ואשמח מאד אם עוד קוראים ישתתפו ויביעו את עצמם.
ואני מדגיש שכמעט כל השירים שלי,זה ומאות שירים שכתבתי הם שירים שכתובים בגוף ראשון והם אינם אישיים, כי, לדעתי, הגוף הראשון מכניס את הקורא ל"כימית השיר" בצורה יותר חזקה.
שלמה שפירא
השבמחקלפֶסֶל שמפסל האדם - אין שורש. לפסלים אין שרשים
לפֶסֶל שמפסל האדם - אין שורש.
לפסלים אין שרשים.
ומהי אמנות הפיסול?
"מדי יום מסורה לי מוסיקה בגוף..." (שורה מ-אילן שיינפלד)
ובמוסיקה יש שורש וישנם שורשים.
ו"בשירה כולנו ילדים של המזרח
אנחנו באים אליו עם סל ועומדים לפניו
כמו לפני בעל בית שנותן לתוכו יונה
ואנחנו, אנשי יש יש, נוטלים מתוכו
ועושׂים ממנה כלים וחלילים וקסמים..." (שורות מישראל אלירז)
ו"עוד הולך העמוד התכול אצל העמוד הורוד,..." (שורה מ-אילן שיינפלד)
כי על מסעד הפֶסֶל,
"נחה אלמת ככנף יבשה של שׂרף" (שורה מ-אילן שיינפלד)
ובפסל - האם ניתן להכיל:
"לב, נרחב כעין" (שורה מ-אילן שיינפלד) --?
ובירושלים אין מפסלים פֶסֶל!
שלמה שפירא
השבמחקמקום עבודתי לפני יציאתי לגימלאות היה "המחלקה לבוטניקה באוניברסיטת תל-אביב. ובגן הבוטני הקימו שני בתי-שרשים, זהו מבנה עם חלק עליון מרוצף ובו חורים לקביעת הצמח, כך שהשרשים יצמחו מטה לגובה כמה מטרים, ולמעלה הצמח. השרשים לא נתונים כמובן באדמה ומקבלים את המזון האי-אורגני על ידי- ריסוס תמיסה הנותנת סביבה רוויה מזון לצמח כולו. ורואים שם שצמח שגובהו, למשל, כחצי מטר, שרשים מגיעים ליותר מחמישה מטרים. ואני כתבתי שיר בנושא זה:
שלמה שפירא
בנית לך בית-שרשים
מוקדש
למקים "בית השרשים" ,יואב וייזל
ולממשיך הבית , עמרם אשל
בנית לך בית-שרשים
וראית עד כמה ארוכים שרשיך
בדקת עשׂביך ועציך
וגלית עד כמה ציצת שרשיך
שמורים היטב בעבורך בגניך
אַף אֶחָד לֹא יָכֹל לִגְנוֹב גְּבוּלֶיךָ
וּבְּהִתְגַּנֵּבְךָ בַּדֶּלֶת הַאֲחוּרִית
בר וֹם חייך
אַתָּה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת לך סיכום שורש
עַל גַּנּוֹת וּפַרְדֵסִים
צאצאי ניחוחות ואהבות
וְאֶל גִּנַּת אֶגוֹז רֵד
לִרְאוֹת עד כמה ממשיכה ופּוֹרַחַת גַּפְנך ...
שלמה שפירא - שיר על שורשים
השבמחקאם זורעים או שותלים או נוטעים, מה עם השורשים
אם זורעים או שותלים או נוטעים, מה עם השורשים:
אני עם השורש שלי
את/אתה עם השורש שלך,
אין ביטול שרשים,
אין מלחמת שרשים,
ויש כיבוד שרשים,
משורשך בא הכוח שלך, באות התובנות העמוקות שלך
וכאשר אתה משלבם עם אור,
אתה זוכה בזריזות שלך, בראייה המפוכחת שלך, בשמיעה המוחלטת שלך
ומתקבלת פריחה תחתית ופריחה עלּית
ובגדודי הגשם הבאים בְּעִתָּם צוף פלאייך שפיר וטהור סביב
ועץ-חייך חורשת-עד בוסתנית.
יום רביעי, 17 בספטמבר 2014
השבמחקשלמה שפירא: בימינו עוקרים שורש מזהות עוד שורש / שיר
שלמה שפירא
בימינו עוקרים שורש מזהות עוד שורש
בימינו, עוקרים שורש מזהות עוד שורש
מחלצים דבר-יקר מתוך עוד דבר-יקר
מורידים מסכה הגונה מתוך עוד מסכה הגונה
מבצעים החייאת-חרום מתוך עוד החייאת-חרום
והרי כוזרים אנחנו
מסוכסכים כל הזמן בתוכנו
ושוכחים שגבנו אל המראה ופנינו לקיר
חושבים שמחוץ לנפשנו לא קורה שום דבר
ובאיזה שהם מקומות ולב ובאיזה שהוא מקום בלב - החרדה.
פורסם על ידי שלמה שפירא ב- 12:01
יום שבת, 27 בספטמבר 2014
השבמחקשלמה שפירא: אם אנו גם שורש, האם ניתן בשעת מצוקה להשאירנו כורי-אהבה גם בתוך מחילות של אושר / שיר
שלמה שפירא
אם אנו גם שורש, האם ניתן בשעת מצוקה להשאירנו כורי-אהבה גם בתוך מחילות של אושר
מהו שורש? מיהו שורש?
האם אני את אתה גם שורש?
אם אנו גם שורש, האם ניתן בשעת מצוקה להשאירנו כורי-אהבה גם בתוך מחילות של אושר?
לפעמים אדם חייב לקחת אֵֵת משׂור גרזן אדמה טרייה, כדי לשפר להיווכח ולהוכיח טוב בחשבון נפשו.
אדם חייב לעמול לשפר לחזק ולהוסיף בניה באחיזת חייו.
אחיזתו היא אורו הבסיסי העליוני לפריחתו.
פורסם על ידי שלמה שפירא ב- 17:59
שלמה שפירא
השבמחקמשורר כותב שיר על כאב שרשים
הנושא- : שורש" של משורר - תמיד ענין ומענין אותי . יש משוררים שמדברים
על שורש ויש המדברים על דו-שורש ויש המדברים על רב-שרשים ויש
שלקחו אותו והוסיפו לו תואר כמו ,למשל , "כאב שרשים כפולים" וכו' .
כש"נושא השרשים" עלה בבלוג שלי , נזכרתי בשיר שקראתי אותו לפני
שנים , זכרתי את השם הפרטי של המשוררת שכתבה את השיר אבל לא את
שם משפחתה שפרח לי מהראש , אבל ידעתי ששם משפחתה הוא שם של
משורר או סופר ידוע .
והנה סוף סוף מצאתי את השיר ואני מביא אותו כאן . זהו שיר שנכתב
על כאב שרשים ממש על ידי המשורר עצמו .
ורד מוסנזון
שיר (עמ' 20) מתוך הספר "שירים כהים" הוצאת "דליה פלד מוציאים לאור" , 1981
*
יש לך טעם של אדמה בפה ?
איך זה ,
העפר חורק בין השנים ?
והשרשים ,
השרשים ,
האם הם מכאיבים לךָ
קורעים בך קרעים ?
והאדמה , האדמה
איזה טעם יש לאדמה .
הערה שלי - השיר לא מסתיים בסימן שאלה !
נוסעת (האתר שלי) , 20:15 16/11/2008: נראה לי ששיר זה פונה אל מישהו המוטל באדמה, קבור, ושואל אותו את השאלות שבשיר..
אין זה כאב השורשים הכפולים של אדם חי.
שלמה שפירא , 00:19 17/11/2008: זה נכון וגם אני חושב כך . שרשים ביולוגיים מתאפיינים בהתחדשות מתמדת ,שורשון חי
ושורשון מת(יונקות!)ובסך הכל השורש מתפקד וחי כמו אותם כדוריות הדם בגופנו שחלקם מתים
ובאים אחרים במקומם ובסך הכל אנחנו לא מרגישים כאב של דם . "כאב שרשים" יש רק
במצב של חולי או במות שרשים או לקראת מות שרשים ואני חושב שמשורר או חוקר שמגיע להתבטאות של כאב שרשים
הוא כמעט מגיע לכוונה של אפיסת כוחות כמעט טוטלית - כי אם שרשיך לא ישאו אותך
אז מי ישא אותך ! ומי שעושה הכללה של כאב לקבוצה של משוררים , לדעתי , הוא טועה ומטעה .
מכאב שרשים קשה לצפות לתוחלת ולהתחדשות . זה מזכיר לי נסוי שפעם ערכתי ובמקום
מלח המכיל קלציום , בטעות לקחתי מלח קדמיום , ותוך שתי דקות של הכנסת השרשים
לתמיסה הלא נכונה הבחנתי בטעות וראיתי במו עיני מה זה כאב של שרשים שלא יכולתי
להציל אותם ,למרות ששטפתי ושטפתי ושטפתי את השרשים . אני רוצה לחשוב שכל משורר מארצות המזרח בישראל לא עבר חוויה כזאת . יתכן ומשוררים
שחוו את השואה חוו או כמעט חוו סיטואציה כזאת . קשה לי , לקבל השלכה של כאב שרשים – מושג שלא מוגדר ולהכלילו בשירה של מגדר
משוררים . אולי אפשר לדבר על אחד אבל כמעט כום בעמדה גורפת בראש חוצות של ספר ! קודם כל נגדיר מה זה "כאב שרשים" , כביולוג וכמשורר התרשמותי קשה מהמושג המכליל .
הבלוג: שלמה שפירא (1938) - בלוג של משורר - Shlomo Shapira הקטע: 18/11/2008: ... שלמה שפירא משורר כותב שיר על כאב שרשים הנושא- : שורש" של ...
שלמה שפירא (1938) - בלוג של משור
שלום רב, שמי שלמה שפירא. אני משורר, ותוכלו למצוא בבלוג שירים שלי ,כתבות שלי ... ורד מוסנזון. שיר מתוך הספר "שירים כהים" הוצאת "דליה פלד מוציאים לאור" , 1981 ... israblog.co.il/blogread.asp?blog=292694 - דפים דומים
- שלמה שפירא (1938) - בלוג של משורר
שלום רב, שמי שלמה שפירא. אני משורר, ותוכלו למצוא בבלוג שירים שלי ,כתבות שלי... israblog.co.il/movepost.asp?blog=292694&blogcode=10188021&move=prev - דפים דומים
נכתב על ידי Shlomo Shapira , 18/11/2008 15:59