הרב בנימין לאו- "שמירת מנהגי עדות מול אחדות ההלכה-עיון במשנתו ההלכתית של הרב עובדיה יוסף"
מתוך "אקדמות"-כתב עת למחשבה יהודית, גליון 10 (העשור) 2000
מאמר ארוך ומעניין למי שמתעניין בנושא!
לאחרונה אנו עדים לגל של כתיבה עיתונאית וספרותית המבקש לתאר את דמותו של הרב עובדיה יוסף בעבור ציבור שנפגש עם הרב רק בזירה הפוליטית של תנועת ש"ס. אחד הבולטים בתחום זה הוא העיתונאי והמבקר אדם ברוך. בספרו "סדר יום" (ירושלים תש"ס) הוא מקדיש פרק שלם לדמותו של הרב יוסף על פי פסיקותיו, כאשר "אחת השאיפות של דיון זה הינה לפענח מתוך פסיקות הרב יוסף את עמדתו הממשית". מקצת מסקנותיו של ברוך לוקות בהכללות, אך עינו צדה את עיקרי התופעות העולות מספרי הרב יוסף: הגאווה הספרדית בנוסח "החזרת עטרת ר' יוסף קארו ליושנה", פרגמטיזם הלכתי, אחריות ציבורית וכוח דהיתירא.
ואולם, תחום אחד שאינו בולט לעין כל (גם לעיני ברוך) וטרם זכה להתייחסות, אך מצוי בכתיבתו של הרב יוסף, הוא היחס שלו למסורות של עדות שונות...במאמר קודם תיארתי את נסיונותיו של הרב יוסף לעצב מנהג אחיד לכל עדות הספרדים, המזרחיים ויוצאי צפון אפריקה...אך העיקרון נשאר אחד: ההלכה הספרדית בארץ ישראל מתגבשת על חשבון הגיוון העדתי...במאמר זה אבקש להציג את דרכו של הרב יוסף ביחס לגיוון המנהגים מול אחדות ההלכה, תוך עיון במספר סוגיות. לאחר ניתוח דרכו, אנסה לנסח את מגמתו העקרונית בנושא זה...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!