שלמה שפירא
פנים רבות לדמוקרטיה
כתבה שלי בעיתון "הצופה" ב- 30.09.2002
פנים רבות לדמוקרטיה
כתבה שלי בעיתון "הצופה" ב- 30.09.2002
הכתבה הופיעה גם בבלוג הישן שלי ב- 19/9/2006
מדוע הערבים מתייחסים לדמוקרטיה באופן כללי במלה אחת ומנסים שלא לפרטה לקטגוריות משניות כמו: דמוקרטיה פוליטית, דמוקרטיה חברתית, משקית, ערבית, אנושית, התנהגותית, שבתוך הדת וכו' ?
קשה לערבים לקבל את הדגם הדמוקרטי הקלסי של המערב ובכדי לסבר את אוזן המערב נוצר מעין "דגם דמוקרטי משובש" שמתאים לישות הערבית.
צריך לזכור שלערבים אין בעיה עם הדמוקרטיה, אולי לא חשובה להם הדמוקרטיה, הבעיה היא שלנו. אנחנו מצפים מהפלשתינים שתיפח בהם הרוח הדמוקרטית הקלאסית, בעוד, שלפעמים, גם אצלנו קשה לעכל אותה, ולעיתים, גם אנחנו מאמצים רק משהו מן המודל של "הדגם הדמוקרטי המפורט".
לפי שולמית אלוני - אהוד ברק (המערבי) שינה את המשחק הדמוקרטי לגבי הערבים עד כדי כך שתחבולותיו הם גורם לאנטישמיות. משה ארנס, למשל, מדבר בזמן ויכוח על שיטת הממשל לביטול הבחירה האישית של ראש ממשלה - על "דמוקרטיה פרלמנטרית".
יעל פז-מלמד ממעריב מצביעה על "הדמוקרטיה ההתנחלותית" בנשימה אחת עם "הדמוקרטיה הפיננסית החרדית", וטוענת שככה לא מתנהלת דמוקרטיה. יהודה אריאל מ"הצופה" מדבר על "דמוקרטיה שליטית" ומציין שהיא כשלה, ולמרות שאינו דורש הוא חותר למשטר מלוכני. אולי משטר כזה יהיה רק לטובתנו, כי משטר מלוכני אינו "דמוקרטי".
צריך להזכיר שדמוקרטיה היא דבר מסובך. יש והיא חונקת דווקא את אותם צעדים דמוקרטיים שלא מקובלים על הרוב, ובאקט דמוקרטי הדיאלוג והעימות, הפעולה והפעילות יוצרים מצב שאינו סטטי. כמו בסרט פעולה שאין טובים בלי הרעים, ואין צודקים בלי הטועים, תמיד ישנה הדינמיקה המאפשרת שנויים ופתיחת "דלתות", כך שאקט דמוקרטי הוא אקט פתוח ולא תורה מסיני, ומכאן חרדתו של החרד ואיש ההלכה, שהוא מטבעו סטטי יותר מהאחרים בתוכנו.
יוסי שריד, למשל, מדבר על "דמוקרטיה אנטי-אופוזיציונית", ולפיד, על "דמוקרטיה יהודית אנטי חרדית", חסידי ש"ס על "דמוקרטיה אמונתית" ומלעיזי ש"ס על "דמוקרטיה פרובוקטיבית" ועל "דמוקרטיה פרימיטיבית". ויש עוד דוגמאות רבות, לכאן ולשם.
הרבה מאיתנו מדברים על "הדמוקרטיה הזולה" המפוזרת ללא אבחנה מבלי לדרוש ממקבליה שום תמורה.
בסך הכול, רובנו מצהירים שהדמוקרטיה חשובה לנו, והיא אינה הפקרות, אך צריך גם לדעת שהיא כמו אותה אהבה "התלויה בדבר". אך בל נשכח שאנחנו מטבענו דמוקרטיים. העם היהודי בארץ ישראל הולך ושב אל מקורותיו. הוא חוזר יותר ויותר אל התורה על האוניברסליות שבה. אומרים שהתורה דמוקרטית, שאפילו ילד והדיוט יכולים להתרועע בה, והיא מאפשרת לכל אחד ואחד מאיתנו ללכת שבי אחריה, לעיין ולחקור בה, שהכול בה. גם כי תרבינה הדעות המתפרשות ממנה, ליבתו של עם ישראל היא "דמוקרטיה".
30.09.2002
מדוע הערבים מתייחסים לדמוקרטיה באופן כללי במלה אחת ומנסים שלא לפרטה לקטגוריות משניות כמו: דמוקרטיה פוליטית, דמוקרטיה חברתית, משקית, ערבית, אנושית, התנהגותית, שבתוך הדת וכו' ?
קשה לערבים לקבל את הדגם הדמוקרטי הקלסי של המערב ובכדי לסבר את אוזן המערב נוצר מעין "דגם דמוקרטי משובש" שמתאים לישות הערבית.
צריך לזכור שלערבים אין בעיה עם הדמוקרטיה, אולי לא חשובה להם הדמוקרטיה, הבעיה היא שלנו. אנחנו מצפים מהפלשתינים שתיפח בהם הרוח הדמוקרטית הקלאסית, בעוד, שלפעמים, גם אצלנו קשה לעכל אותה, ולעיתים, גם אנחנו מאמצים רק משהו מן המודל של "הדגם הדמוקרטי המפורט".
לפי שולמית אלוני - אהוד ברק (המערבי) שינה את המשחק הדמוקרטי לגבי הערבים עד כדי כך שתחבולותיו הם גורם לאנטישמיות. משה ארנס, למשל, מדבר בזמן ויכוח על שיטת הממשל לביטול הבחירה האישית של ראש ממשלה - על "דמוקרטיה פרלמנטרית".
יעל פז-מלמד ממעריב מצביעה על "הדמוקרטיה ההתנחלותית" בנשימה אחת עם "הדמוקרטיה הפיננסית החרדית", וטוענת שככה לא מתנהלת דמוקרטיה. יהודה אריאל מ"הצופה" מדבר על "דמוקרטיה שליטית" ומציין שהיא כשלה, ולמרות שאינו דורש הוא חותר למשטר מלוכני. אולי משטר כזה יהיה רק לטובתנו, כי משטר מלוכני אינו "דמוקרטי".
צריך להזכיר שדמוקרטיה היא דבר מסובך. יש והיא חונקת דווקא את אותם צעדים דמוקרטיים שלא מקובלים על הרוב, ובאקט דמוקרטי הדיאלוג והעימות, הפעולה והפעילות יוצרים מצב שאינו סטטי. כמו בסרט פעולה שאין טובים בלי הרעים, ואין צודקים בלי הטועים, תמיד ישנה הדינמיקה המאפשרת שנויים ופתיחת "דלתות", כך שאקט דמוקרטי הוא אקט פתוח ולא תורה מסיני, ומכאן חרדתו של החרד ואיש ההלכה, שהוא מטבעו סטטי יותר מהאחרים בתוכנו.
יוסי שריד, למשל, מדבר על "דמוקרטיה אנטי-אופוזיציונית", ולפיד, על "דמוקרטיה יהודית אנטי חרדית", חסידי ש"ס על "דמוקרטיה אמונתית" ומלעיזי ש"ס על "דמוקרטיה פרובוקטיבית" ועל "דמוקרטיה פרימיטיבית". ויש עוד דוגמאות רבות, לכאן ולשם.
הרבה מאיתנו מדברים על "הדמוקרטיה הזולה" המפוזרת ללא אבחנה מבלי לדרוש ממקבליה שום תמורה.
בסך הכול, רובנו מצהירים שהדמוקרטיה חשובה לנו, והיא אינה הפקרות, אך צריך גם לדעת שהיא כמו אותה אהבה "התלויה בדבר". אך בל נשכח שאנחנו מטבענו דמוקרטיים. העם היהודי בארץ ישראל הולך ושב אל מקורותיו. הוא חוזר יותר ויותר אל התורה על האוניברסליות שבה. אומרים שהתורה דמוקרטית, שאפילו ילד והדיוט יכולים להתרועע בה, והיא מאפשרת לכל אחד ואחד מאיתנו ללכת שבי אחריה, לעיין ולחקור בה, שהכול בה. גם כי תרבינה הדעות המתפרשות ממנה, ליבתו של עם ישראל היא "דמוקרטיה".
30.09.2002
הדרך - במזרח הרחוק זה המושג שהכי נפוץ והכי מדובר וכולל משמעויות רובות ומשמעות אחת -דמוקרטית: דאו-טאו. והכי ידוע ספר הדרך של "לאו דז'ה" - אבי הטאואיזם, נקרא בסינית - "דאו דה צ'ינג". זהו קאנון פילוסופי לחיים ובחיים שהכי נקרא ותורגם, שני לתנ"ך, ומה שיש בתנ"ך מוצאים גם ב- "דאו דה צ'ינג".
השבמחקהעיר - "שלמה בן שמן".
מחק