שלמה שפירא
כמעט כולנו עולים לארץ ישראל. כל עולה חדש הרגיש חלוץ לפני המחנה. כל העולים הם "חלוצי-עליה" מִדֱּחיפה לארץ-ישראל
אתמול קראתי ספרון ל- יצחק וייסמן – "דרכי בעליה ובעבודה", 1977 בהוצאת קיבוץ יגור - הקיבוץ המאוחד ובעמוד 88 כתוב:
כמעט כולנו עולים לארץ ישראל. כל עולה חדש הרגיש חלוץ לפני המחנה. כל העולים הם "חלוצי-עליה" מִדֱּחיפה לארץ-ישראל
מוקדש ל- ה. אישה אצילה ונפלאה שהמירה את דתהּ
עברה הליכים אורתודוקסיים יהודים והיא חלוצת-עלייה בהא-הידיעה לארץ-ישראל
אתמול קראתי ספרון ל- יצחק וייסמן – "דרכי בעליה ובעבודה", 1977 בהוצאת קיבוץ יגור - הקיבוץ המאוחד ובעמוד 88 כתוב:
"בימים ההם היה נהוג, שחלוצים אשר היו באים ארצה, לפני שנקלטו באיזה
מקום,
קודם כל היו מטיילים בארץ. מה יש?
לאכול? יש קיבוצים בדרך, ואפשר לאכול חינם.
לישון? יש גורן, ומדוע לא לטייל?..."
אני נזכרתי בעלייתי ארצה בהיותי כמעט בגיל בר-מצווה ובראותי את הפרדסים המלהיבים אמרתי
לעצמי:
"כאן יהיה טוב. מה יש? לאכול? עד שנסתדר נאכל לחם ותפוזים."
כל עולה חדש עשׂה קודם כל למען ארץ-ישראל - ארץ חלומותינו ארץ תקוותינו - ולאחר
מכן עשה למען עצמו. הדגש היה "לא אני", אלא "אנחנו"
וחלומותינו היו קשורות בחלומות ארץ-ישראל. במפעל הגדול של "קיבוץ
גלויות" באו ונקבצו יהודי הפזורה בארץ-ישראל, לטובה ולברכה וגם למבחן בשעות
קשות לעם ולמדינה. ברעיון "לקבץ" ולא "להגר" יש משהו לבוא ל-
"שַׁתּוּל" ולא ל-"חולף". מי שעלה לארץ-ישראל היה מודע להרגשה
שכאן בארץ-ישראל ירגיש מן הרגע הראשון מיד כבן-בית. "אני שייך כאן ולא
לשם" בכל מצב ובכל תנאי וארץ-ישראל היא מולדתו. היינו ענווים בבואנו לארץ
ישראל ואם חפשנו, חפשנו "אתונות ולא מלוכה". הדאגה הייתה שיתופית
ומשויכת לכולנו.
ולא כולנו היינו עולים אידיאליים: היו עולים שלא ראו עין בעין את התשלובת בשייכות
המדהימה הזאת. והיו כאלה שלא נטעו תקוות בשייכות המשותפת ובאו בטענות וקיטרו
וקיטרו וחלקם היגרו לחוצה-לארץ. יש כאלה שהרגישו את השייכות לארץ-ישראל, אך ב-
"הרגשת מגיע כמו כולם" הייתה התמרמרות שלפעמים הגיעה להתרסה.
היום – משהו השתנה גם בעולה החדש ההוא שהפך ותיק וותיק תוך כדי שצאצאיו רואים בצורה קצת שונה
את קיומנו בארץ-ישראל. גם העולים החדשים שעולים לארץ היום, משהו השתנה בתשלובת קליטתם בארץ. החלוצים של פעם שהיו קודם-כל חלוצים למען הארץ והמדינה,
פינו מקום גם ל- "חלוץ האישי העצמי". שומעים היום יותר ויותר "אני
רוצה, קודם כל, להיות חלוץ לעצמי". זאת אומרת - אתה לא רק למען המדינה, אתה גם למען
עצמך. אולי יש עלייה באגואיזם בכל אזרח ואזרח.
הרבה דברים בארצנו נתקלים היום בשנויים. דוגמה אחת -, ה- "משפט הישראלי"
מוצא עצמו, לא אחת בדילמות בגלל שמדינה צריכה להיות דמוקרטית לכל אזרחיה גם
בצביונה היהודי. על "דמוקרטיה ושוויון" איני האיש שבקיא בנושא. אני כותב
מה שכותב כאזרח מן השורה ולא מדעת לא מחקר ולמידה. משורר כותב זאת, כי כך אני
מרגיש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!