שלמה שפירא (המשורר): ה"דיאלוג" בינינו לבין הפלשׂתינים כשׂיח חרשים. האם ניתן לדלג על הדיאלוג? / הבעת דעה

שלמה שפירא (המשורר)

ה"דיאלוג" בינינו לבין הפלשׂתינים כשׂיח חרשים. האם ניתן לדלג על הדיאלוג?

בשבוע שעבר(27/3/08) רואיינה ברשת ב' דר' סמדר גונן בנושא "דיאלוג" וזאת בהמשך לכנס שהתקיים בנושא זה ב"מכללה האסלאמית" בבקה-אלגרבייה . דר' גונן ציינה שהיא מלמדת שם זו שנה רביעית בנושא "חינוך כביקורת" (בעצם - פילוסופיה!) .

בין השאר היא ציינה שנמנעת מלדבר עם תלמידיה בדו-השיח - "בלאום נגד לאום" ובמקרה של המחבל האחרון ב"מרכז הרב" היא לא ניסתה לברר מה מצדיק ומי מצדיק את פעולתו כי לא נמצאת שם על תקן מאשימה, אלא בעקר שומעת ונותנת להשמיע לצד השני ולא על תקן "גרופּית של השלטון" .ואכן היא שומעת מהצד השני על קיפוח ועוולות וגם על חוסר תקשורת נכונה עם האחר וזה בעצם
"דיאלוג ברמה גבוהה" .

לכאורה, הכל טוב שמח ויפה, שדווקא במכללה אסלאמית, קורים תהליכים הפוכים ממה שנראים לנו ב"חוץ" כמו אווירה דמוקרטית שוויונית ,אווירה לשוויון בין ערבים ליהודים, אווירה לקידום נשים וכו', אבל הצהרות הצהרות ומההצהרות והלאה מה אז? - "שום דבר אינו מובן מאליו". כי בקטעים בכנסים ובהצהרות כאלה היינו מזמן והרבה מזמן לזמן.

לדוגמא ,כבר בסוף שנת 2005 היה כנס "מדברים אמנות" ב - ימקא בירושלים, שהובילו אותו אז ערבי ויהודי, הערבי - זוהיר אשקר  מבקה אל-גרבייה והיהודי - פולינה לוי-אשכנזי כשנושאו "מן המקורות המוסלמים והיהודים, דיאלוג בין תרבויות דרך המוזיקה " הוהיו עוד דיאלוגים כמו הדיאלוג הבלתי נילאה של הרב מנחם פורמן מתקוע להפגיש בין אנשי דת יהודים ומוסלמים, לפעמים, בנוכחות השר הערבי בממשלתנו, השר מג'אדלה. ומה עם הדיאלוגים החוּמוּסיים (תוך הניגוב בחומוס) והדיאלוג הזִמְרתי הבלתי נילאה של הזמרת זהבה בן לשיר בחוצות עזה וביירות ועוד ועוד וכל כך הרבה כנסים ודיאלוגים - טרנד "הדיאלוג": "הדיאלוג עם הקולג", "הדיאלוג עם השכן", "הדיאלוג עם האויב", "הדיאלוג עם העולם"...דיאלוג דיאלוג דיאלוג...פרנסת-מלים לאבלאבית (lablablab ולא lovelovelove) בשפע וגשם אין. קמו קמים ויקומו עלינו לדיאלוגֵנו עוד ועוד יועצים לדיאלוג ולא מגיעים לשום מקום.

בכתב העת "אלנדיה" ,שהופץ פעם במשולש (1990-1991) נשאלו פעם על הדיאלוג בינינו לבינם "האם בדיאלוג ניתן להשפיע על חברת הרוב או אז מה יקרה?" 

האם זה עזר ועוזר מאז. סימן-שאלה גדול!

יש המתנחמים ואומרים ,שלפחות ישנם מגעים חיוביים ויש דינמיקה של תזוזה ונשאלת השאלה האם לעבור מדיאלוג לדיאלוג זאת מטרה וגם מציאות שצפינו להן?

הרושם שלי שמדיאלוג אני לא מצפה לשום דבר, לפנינו מעין שירה שנעים לקרוא אותה, אך לא מחייבת אותך. קריאת דיאלוג דרך שירה דבר מקרב ומרגיע לעת שירה בלבד. ובוודאי השירה לא תשנה את מהותך ואולי אפילו תחזק את התנגדותך, 

אז ראו את  הדיאלוג כ"במת שירה" ולא תתאכזבו!

אם כך, קל להוסיף לדיאלוג  ניבך-נידבק ספיח קטן ולקבל "דיאלוג של חרשים".

ובאשר לדיאלוג הטרור שהדוקטור המכובדת נמנעת לדבר עליו ולהתעסק בו ב"ריפוי בעיסוק" כמו בפרויקט הגרנדיוזי "מזרח תיכון חדש", בדיאלוג כזה אכן קיים פער עוד יותר תהומי.  אנחנו טוענים - בגלל שבצד השני יש חלשים יותר מאיתנו, הם עושים בנו פעולות  כדי להגיע להיות חזקים מאיתנו. והם טוענים שהם מרגישים שהם חזקים מאיתנו ויכולים לעשות בנו פעולות כדי להחליש אותנו עוד יותר, ואני חושש ונוטה לטענתם יותר כי במצבי פתע של שחור ולבן ושל שימוש בכוח הזרוע והטרור ולא של הדיאלוג, אפשר לראות ממש את החצייה הדורסנית בזמן אמת של דיאלוגים ופרויקטים, 

ואז מה כן? תישאל שוב השאלה - האם ניתן לקדם פרויקטים של פיתוח משאבים משותפים בני קיימא וגם שלום תוך כדי שרובנו שרים שלום בלב ומהלב.

ישנה אמרה: "דף אחד של היסטוריה שווה כנגד כרך של הגיון" ובכל זאת אל נזלזל בהגיון וגם בפילוסופיה, כי גם הם עניין של פרופורציה. הטרנד הדיאלוגי שופך כוחות נפשיים משאבים וכסף רב ושלא יטעה אותנו הטרנד הזה כי גם חייבים לזכור 

את התפיסה הצ'רצ'לית - "הרוצה בשלום יִכּוֹן למלחמה".

אני, באמת באמת לא שׂשׂ למלחמה, אבל דואג.

31.03.2008