שלמה שפירא
אדם סתו-אביב
החיטה צומחת דווקא בסתיו
פסיגיה זורמים לאור לקמה הבוגרת
בו בזמן העצים ערומים עד אביב השקדיות
אדם סתו-אביב בעת ובעונה אחת
מעבֵד אדמתו
הולך אחרי סוסו מחרשתו
גם עובר ג'בלאות קור לוודא פריחתו
בתוך עצמו וסביבתו
רק כך
יש מענה אמת לחייו
שלא צומחים רק אל סתיו.
השיר מופיע בספרי "אררט" בהוצאת "עקד", תשמ"ח 1988, בעמוד 8.
השבמחקהשיר מופיע ב- "עתון 77", גיליון 82-83, נובמבר-דצמבר 1986.