שלמה שפירא
לא הגוף הַמַּרְבֶּה הוא העיקר אלא מעט דרורי-הרוח באופק
תפסתָ מרובה לא תפסתָ.
מה לא הפכתי כל היום כדי לבטל הרוע באנשים
עייפתי, שקעתי, לא שמעתי אפילו את הבדידות
הגוף כבר לא תובע ממני חלומות יפים
הגוף כבר לא תובע ממני שערי פרחים.
אך יש תמיד איזה אור מִפִּי אור כורע ומספר:
לא הגוף הַמַּרְבֶּה הוא העיקר
אלא מעט דרורי-הרוח באופק.
הד פלאים
איזה סוף לפינות עייפות נעלמות.
יֵחַמּוּ שׂפתי מפי עוללים
יסדתי מצבְתי עוז בהם: כֵּנות, שלום, ידידות, אהבה וברכה.
עצים רכים הם עדיין סימן ההיכר לצפרי כנף שוכני היופי ולא יכזיבו.
שלמה שפירא: לאחר פרסום שיר זה הייתה תגובה:
השבמחקרנה דרור , 10:15 21/6/2008:
ההארה הפנימית - אור התמיד. אהבתי את השיר.
השיר מופיע בעיתון "הצופה" - סופרים וספרים, 29.11.1999
השבמחק