שלמה שפירא
מהו חוק המים, מהו חוק החיים ומהי אישה בחוק המים בחוק החיים
מהו חוק המים
וטיפת מים תלויה בקצה עלה - אם היינו צריכים לשחזר את דרכה
היכן נמצאים מקורותיה?
מהו חוק החיים כאשר אדם תלוי בקצה לבבו והיינו צריכים לשחזר פעימות דרכו
היכן היינו מוצאים את מקורותיו?
וחכמים שואלים:
מה היא אישה בחוק המים בחוק החיים:
המים הם האישה בבית, הלחם, לבֵנת הקיר
ובכל פנה ובכל שעל כל כבודהּ פנימה
בית אדם זו אשתו.
שלמה שפירא: עם פרסום שיר היו מספר תגובות:
השבמחק1)
ללא שם , 22:53 5/3/2009:
ומה עם הגבר? האין כבודו צריך להיות פנימה גם כן. במשפחתי מרובת הנשים, את השיר אשת חיל החרמנו כבר לפני הברה שנים. איננו נשות חיל, אלא בשר ודם ויגע. ועם בעלינו לא נחפץ רק לדבר בעניינים שברומו של עולם, אלא גם שיחליף חיתולים ושישטוף כלים, ויקפל את הבגדים. לא לראות אותו רק בסוף היום ובשבת, צריך גם בעל ואבא בימים סתם. וזהו כבודו פנימה.
2)
שלמה שפירא , 23:09 5/3/2009:
אשמח אם תכתבי שיר או כתבה בהקשר זה, כי עצם ההערה - היא במקומה, במיוחד שישנם תמורות פמיניסטיות בשטח וחשוב לתת גם מחשבה כשלך להישמע.
3)
מירי , 06:10 6/3/2009:
שלום,השיר יפה רעיון מעניין
4)
ללא שם , 07:08 6/3/2009:
מעמד האישה ביהדות : עבר, הווה, עתיד
אקדים לדברי שכן חוששת אני שיפלו כקרקע לאמונות טפלות נוספות. אהבה רבה רוחשת אני לדת. מאמינה אני ביהדות כאורח חיים וכדרך ארץ. אולם אינני אוהבת שמשתמשים בה, לא בשביל לחפות על חסרונות ולא בשביל ליצור יתרונות מדומים. יש ביהדות מספיק טוב ואור גם אם נהייה ערים לחסרונותיה. ובעיקר יוצאת אני כנגד קיבעון המאפיין גופים מסוימים אורתודוכסים הבוחרים לחנוק את היהדות ולא לתת לה להתפתח. דבר שגם הוא בעצמו היינו פרי מאוחר יחסית – תוצר של משנת החתם סופר, מהמאה ה-19, בעקבות אמירתו "חדש אסור מן התורה".
ובכן, אין ספק שמבחינת היהדות הנשים טפלות לגבר, וכל אשר יתנגד לכך הריהו כשם רטייה על עיניו בעיני. זה מתבטא בדברים הפשוטים ביותר כגון בקידוש של שבת. מברך הגבר "לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך ובהמתך וגרך אשר בשעריך". כמעט כל שבת גורם לי הקידוש לחייך, עת יצביע בעלי על כל בני המשפחה אומרת אני, ובכן אני פטורה כנראה. ואכן יש כאן כפל משמעויות. מצד אחד ברור שהאישה היא רכוש הגבר ולכן האתה כולל גם אותה, מצד שני אומר שוב בהתרסה, ברור שבשבת האישה איננה יושבת רגל על רגל כבר שנים. אך נחזור לעניים הרכוש. אם נבדוק את עניין המילה בעל, מילה מזעזעת בעיני, מדובר בעצם על צורת הקידושין. ביהדות יש קידושין הנקראים ביאה, זה סימון האישה כאשתך. וביאה עניינה בעילה. אם בעלת מישהי אשתך היא. וכך נגיע למצבים אבסורדיים בהם דנה התורה על בחורה שנאנסה, ואם זיכרוני אינו מטעני, והיה זה בשדה והיא צעקה ואיש לא שמע, חייב אותו בועל=אונס לקחתה לאישה. לחיות עם מי שאנס אותך, עד היכן מגעת חוסר הרגישות לאישה, לבי פשוט צורח מכאב על אותן אומללות. אפשר שיש כאן הרתעה וכדומה, נחמד מאד, אבל בוודאי ובוודאי שיש כאן תפיסה גברית לחלוטין. הדוגמאות הן רבות לא אוכל לפרט את כולן, בחרתי בקיצוניות ביותר.
כבודה של בת מלך פנימה, גם כאן אפילו ההגדרה כבר מקוממת אותי, הוא המלך, והיא ביתו. אם אסיים במשהו אישי אומר, אבי חשש מאד שאתגייס לצבא, בלי קשר להיותו אדם דתי ולאמירה שאסור לבחורה לצאת מרשות לרשות דהיינו שחייבת בחורה לצאת מרשות אביה לרשות בעלה, כן, זה הבסיס לשירות לאומי עד ימיינו. ואסור שתהייה ברשות כמו הצבא באמצע. בכל מקרה אבי אינו כה דתי, חשש הוא שלא יתנהגו בי בכבוד בצבא. ובכן גם אז כהיום טוענת אני שאת הכבוד רוכשים, אם תתנהג האישה באופן שיעורר כבוד- תזכה היא לכבוד, וצריכות הנשים לא להיות ספונות בביתן בין ארבע כתלים, אלא לצאת החוצה, להשתלב בעולם החיצוני, אך לשמור על כבודן. וכך גם הגברים. השתנו הימים. כיום אין עוד כבעבר הגדרת תפקידים ומעמד. האישה יודעת ערכה ומאמינה בעצמה. המטלות בבית ומחוץ לו שוות בין שני המינים, כעת לא נותר אלא לנהוג בכבוד זה אל זה, בבית ומחוצה לו,.בין בני זוג ומחוץ לבית בין המינים. אגב איש לא הטריד אותי במהלך השירות הצבאי, לעומת זאת מכירה אני בנות שירות לאומי, שלא ידעו לשמור על כבודן, כך שאם נסכם רצוי לבדוק כל כלל לגופו של עניין. תו? הוא, אם אינו מסופק מאשתו יכול ללכת לזונה בעיר אחרת, ואם היא אינה מסופקת, יש לה את כתובתה, היא יכולה אולי להתגרש. ובכן כיראה שכך היו הדברים, בענייני צניעות תמיד מקפידים יותר על הנשים מאשר על הגברים. ואני טוענת השתנו הימים. צניעות היא אכן דבר מבורך, בלבוש, בשפה, בהתנהלות. צניעות זה אורח-חיים, להסתפק במועט, ולהיות עשירים בחלקינו. צניעות זה לדעת להעריך את זולתנו ובכך כבודנו, כי מותר האדם מן הבהמה, וסוף מעשה במחשבה תחילה. כל סוגי הצניעות הללו הנם כאלו שצריכים להיות מיושמים כלפי פנים- לביתנו וכלפי חוץ- עם סביבתנו על-ידי גברים ונשים כאחד. כיוון שכבר מימי הביניים נטלו על עצמן הנשים היהודיות את פרנסת המשפחה- באשכנז, הרי שהמציאות היא שהאישה אינה יושבת ספונה בבית.
מקווה אני שהצלחתי להעביר את הדברים בשלמותם
בכל מקרה שני הבתים הראשונים של השיר, כמו רבים משיריך האחרים מקסימים בעיני.