שלמה שפירא
עד עתה לא היטלטלתי ולא ביקשו ממני להיטלטל כצועני...לפעמים רוקד לחום השכחה
עוד לא נִבְעֶ זמני מְחוורון גופי
נכון שעד עתה לא היטלטלתי ולא ביקשו ממני להיטלטל כצועני
וכבר שוכח אני את הפחד וחי בלי פחד
לפעמים, רוקד אני לחום לקט השכחה
ומְאֵש המדורה הַנָּעה עדיין בְּלְבוש חֱגיגי
רואה הכל כְּשִׁכּוֹר
הירח מחבקני
אֱפֵלִיָּה חושך מגבעת דקה על ראשי
ובקצה כל אותם פרפורי בטן
עיניים לי מקושתות מעלה ומצפות.
השיר מופיע בחוברת "אפריון" 89, 2004, עמוד 49 והכותרת "ירח בשמים"
השבמחק