שלמה שפירא: הברית / שיר

שלמה שפירא

הברית

בתחילת שנות הששים

כמי שֶמֵּרֵק הלב טעימתו

העניקה כל הטוב לדבש שמסבלנות של דבורה

הגיחה בטעם טיפותיו לאהבתי

כך נִִתְּרה שקדה ושׂמחה

יצקה היכל הדבש שבי

וכך נִלּוש דם לבבנו.

שלמה שפירא: את ואני עולמות שונים...ויבוקש קשר-נפש של קיימא בינינו ויימצא / שיר

שלמה שפירא

את ואני עולמות שונים...ויבוקש קשר-נפש של קיימא בינינו ויימצא

את ואני עולמות שונים.

מי אנחנו שנוכל לחדור ללבב לדעת נפש כל-חי.

גם נפשות "האתונות האבודות" תִּימצֵנָה ונשׂים לבנו לַבָּאות.

וכצפור ברשת אור נפשי נלכדה

טירות נפשנו חובקות את אותה אהבת-נפש שהיא לב כל העולמות.

צמאה נפשנו לכְלוֹת נפשנו יחדיו ויבוקש קשר-נפש של קיימא בינינו ויימצא.

שלמה שפירא: בנייה – אפשרויות / שיר

שלמה שפירא

בנייה – אפשרויות

יש שמושך

מהר קדימה את עגלת חייו.

יש שמנסה

להאט ולשוב על עקבותיו.

ויש שרוחש ובוכה בַּתָּוֶךְ כמו הנמלה עד כְּלות דִּבְשׁוׁ.

שלמה שפירא: כתרי פסגות לך רעייתי / שיר

שלמה שפירא

כִּתְרֵי פסגות לך רעייתי

כִּתְרֵי פסגות לך רעייתי:

יוחסין

שרשים

פאורות

צמרת תפארת

טללי לְבוֹנָה

צוף אלוהים חֶרֶשׁ

אוְשַת אמונה

תבוא עלייך ברכה

מזל-ברכה

מזל וברכה בביתנו בבית הבחירה.

שלמה שפירא: זה הלך לעולמו וזה הלך לעולמו... / שיר

שלמה שפירא

זה הלך לעולמו וזה הלך לעולמו...

זה הלך לעולמו וזה הלך לעולמו

ישנם רק מעטים מאד מהם

הממשיכים חיים לצאת אל השמש

ולהתדובב כמלאכי-שלום. 

שלמה שפירא: לא היה בכוחי לעזור לה ולו בדַקֵּי דקויות חושים להביע / שיר

שלמה שפירא

לא היה בכוחי לעזור לה וְלוּ בדַקֵּי דקויות חושים להביע

לא יכולתי לעזור ואיך יכולתי לעזור

כאשר שארית מבטיה צעקו אלי דרך מסך שתיקה תמה ורגועה

וידעתי שצעקתהּ הפנימית מכוונת אלי להושיע

אבל לא היה בכוחי לעזור לה ולו בדַקֵּי דקויות חושים להביע.

התעניתי מאד מְנֵכר כוחי.

שלמה שפירא: "הזקן והים" - מציאות או אגדה / שיר

שלמה שפירא

"הזקן והים" - מציאות או אגדה

"הזקן והים" - מציאות או אגדה.
כשאין שאלה לגבי "הים-היפואי", יש שאלה לגבי "הזקן והים היפואי"
ובכל זאת, ניתן לאמץ בהקשר זה את יפו לאחר שיבה מן הים.
הזקן, כנראה, הוא אדם מ- אבני-הים שהכניס בו הָאֵל מיטוכונדריה-של-נס ועד עתה הוא נישאר חי ונושם גם מעבר לזמן-החיים שלנו.
כנראה, הזקן היה לא מן המקצינים והשיב בחזרה כל דג שצד - אל הים. 
ואם בכל זאת, סעדת דג, והתחבאתָ בכיסו של דג, וחדרת לסבלנותו ולחלל נשמתו של דייג זקן מן הים, שמעת עצבו וצערו שבאו מניסיונות חייו.

יש דגים משותפים עם חכה ומרפסת להיתפס בסידקו של דייג.
סעדת דג ב"זקן והים" - לא סעדת דג מחכתו של הזקן מן הים,
כי זקן מן הים יודע כמה עמל וסבלנות היו דרושים באורח-חייו של דג.

שלמה שפירא: קימה ושיבה / שיר

שלמה שפירא

קימה ושיבה

באו המים

אגרפו המים

שטפו המים

עברו והשאירו סביב את העננים

ואותי לקום מצריבת המדוזה ומאיים סבוכים, אל מי-גשם-תודות בחוף הררי-נחלים.

שלמה שפירא: שרשים / שיר

שלמה שפירא

שרשים

שתיקת-עבר מזוקקת בי ותמיד קרובה ונגישה

הצימאון בהּ מִתְחַיֶּה בגעגועים ובאהבה,

לאחוז מגן-קרובים ורחוקים בקסם אל לבי

אספר שורשי: מי אני - מאין באתי - על מה חלמתי כל הזמן

כל ענף בביתי הוא שׂמחה באהבתי

אהבה בתוך אהבה בתוך אהבה

חיבוק אֵֵם ואב ומשפחה

ריחות פיוט וברָכָה

סימני מזל-טוב וישועה

ובאהבה הזאת האור עולה כתורשה עתיקה

כל הַדְרתה, פָּזוּת עֶרְכהּ בטעמה, ובטוב טעמה ובטעם זקניה ורַַכֹּוּת בניה

שׂמחה בשׂמחתי, שׂמחה לארצי ולמולדתי, שׂמחה למשפחתי - רעייתי, ילדַי, נכדַי וכל קרובָי

שׂמחה עזה לידידי אמת ולגשם רֵעוּת.

שלמה שפירא: בכל זמן חייה, האישה נתנה ונתנה ולא לנפשהּ / שיר

שלמה שפירא

בכל זמן חייה, האישה נתנה ונתנה ולא לנפשהּ

בכל זמן חייה, האישה נתנה ונתנה ולא לנפשהּ.

אשה מעניקה מְחִילותהּ.

ובסתיו - על כל אשה להתרחק משיבושי סתיו

כי במקלטי הסתיו הנפש "מִעְצוּרָה" כבדה ודאובה עוד יותר

וְאַל נפשה תמשיך להיות חייבת בנזקהּ

כי בנפשה היו כל ימי נחְבָאוּתהּ.

שלמה שפירא: אנחנו כענב / שיר

שלמה שפירא

  

אנחנו כענב

אֲנַחְנוּ כָּעֵנָב מְטַפְּסִים בְּמַעֲלֶה הַשָּׁנִים

כָּל זְמוֹרָה כַּפְתּוֹר וָפֶרַח

כָּל סַנְסַן עֲרוּגַת אוֹרְצֵל בְּגֶשֶׁם מְלַטֵף.

טַעַם הַחַיִּים שֵׁכַר בְּהַבְשָׁלָה

שִׁכְרוֹן חוּשִׁים נִגָּר כְּיַיִן וּמִשְׁתָּבֵחַ.

שלמה שפירא: את מלכה היום, ציפור מלכת-השיר -- ל- הני, מוזיקאית נפשי / שיר

שלמה שפירא

את מלכה היום, ציפור מלכת-השיר
                                              ל- הני, מוזיקאית נפשי

את מלכה היום, ציפור מלכת-השיר.

את מלכה-מוסיקאית שכל יום חֲצוֹצְורָתֵךְ שוברת שׂיאֵי תהלָּה.

מה בעצם מבקש אדם להיות:

אם לא גברת לעצמה, אם לא אדוֹן לעצמו

ושניהם ביחד במלוכה-מוסיקאית-טובה אין קץ.

התקווה תמיד מן הלב

מן הלב קולות תרועות הניצחון שבפינו

ובארץ של תקווה, גם הארץ טובה ובטוחה

התרועות בהּ גדולות ונצורות.

שלמה שפירא: נכנסים לאימייל ויוצאים מן האימייל ולא מבחינים בצפור הַתָּרָה...ואפילו לא בעץ הצומח המבקש מים תקווה ושיר / שיר

שלמה שפירא 

   

נכנסים לאימייל ויוצאים מן האימייל ולא מבחינים בצפור הַתָּרָה...ואפילו לא בעץ הצומח

                                                                                      המבקש מים תקווה ושיר

   

נכנסים לאימייל ויוצאים מן האימייל,

נכנסים לאימייל ויוצאים מן האימייל,

ולא מבחינים בצפור הַתָּרָה

                  בצפור השְלווה עם נפשה

                  בצפור הנמה
וגם לא בצפור הנאבקת על נפשהּ

ואפילו לא בעץ הצומח הזועק למים לתקווה ושיר. 

שלמה שפירא: מלכוד השקט הזמר והיופי מ- אש הטרור / שיר

שלמה שפירא

מלכוד השקט הזמר והיופי מ- אש הטרור

מדוע הציפורים השרות הפכו פתאום חצויות בנפשן, נודדות בתוך ארצן

אינן שבות ל- און נגינתן, אינן מוצבות ואינן מוגנות בשלום ובברכה

גם ארצות הנֵכר אינן שרות אל חלונן כי חלונן הפך מרחב מוגן מפני טרור הרֶשַׁע בציפור-האדם.

כרגע הן שׂורדות על איים אשלתיים של תקווה ומשב רוחן לראות מה יֵלֵד ריק-היום במחר.

שלמה שפירא: לא ידעו לעולם ציר-אור-חרות הנפש מהו / שיר

שלמה שפירא

לא ידעו לעולם ציר-אור-חרות הנפש מהו

האור בשׂדותינו חצה עמנו מזמן את ים סוף

זה שנשאר וזה שיישאר בסיר-הבשׂר ממצרים

משׂחקים כפילות רעה עם עצמם

ולא ידעו לעולם ציר-אור-חרות הנפש מהו.

שלמה שפירא: כך הופך יום ללילה / שיר

שלמה שפירא

כך הופך יום ללילה

ציוץ אדיר עם הנץ השחר

כאלו בוקר עולם בלעדי של צפרים יחדיו

השירה עיקשת מְחזֶּרת לפתחו של אוהב אינסופי

אך כשהשמש עולה ועולה

צץ ובוקע צפור אישי ונכנס עמן בדברים:

צפור אהבה או צפור שׂנאה

צפור שלום או צפור מלחמה

צפור אור או צפור חושך

כך הופך יום ללילה.

שלמה שפירא: פּרפּטוּאום מובּילה / שיר

שלמה שפירא

פּרפּטוּאום מובִּילה

  

יש לומר כל מה שצריך לומר

האם מישהו מגיד הכל ויש המשך דבר

כנראה , מישהו החלש בסביבתו

יושב על כוחו עד שׂפת ביתו

נוגע באנשים רק לפני רַבּוֹ

עשׂרים שנה לא הבינו אותו ולמה היום כן.

ויש המביע נפשו בפומבי

בקולו הבינוני, ספק שירה ספק דיבור

אשתו דחקה בו קום ...רָאה מה קורה ברחוב שלו

כבר יודע הוא שהמקום מלא זרמים זרמים

להיות לא כאן לא שם, דבר בלתי אפשרי

יֵצֵֵא לאנשים עם הלשלשת מחשבות שלא לרוחו' יחליף אתם מלים

כמי שניכנס למלחמה כפויה מראש

אך יחמוק חזרה לשירתו לאחוז שוב בחבל אמונתו,

יש אמונה אין אמונה אך לא מצב בינים.

ואם טובה שתיקה אצל גדולים שהונם וכוחם על הכַּף

קל וחומר קטנים ,

אלה – מה כוחם בהזזתו של עולם

הוא נישאר לא כאן ולא שם, זרמים מכאן זרמים לשם

הוא מצב בינים בלתי אפשרי

אך הבל אמונה מתחלף לקרני אמונה, לקרני האמונה

יצא לאנשים, יחליף מלים, מלחמה קטנה.

 ישוב אל ביתו וחוזר חלילה...

שלמה שפירא: מה מקור החמצן ב- פוטוסינתיזה שלי ויש אור ויש כל אחד -- מוקדש לידידי הטוב הפילוסוף הפיסיולוג פרופ' יוסף נוימן / שיר

שלמה שפירא

מה מקור החמצן ב- פוטוסינתיזה שלי ויש אור ויש כל אחד

                                                  מוקדש

                                                  לידידי הטוב הפיסיולוג הפילוסוף

                                                         פרופ' יוסף נוימן

מה מקור החמצן ב- פוטוסינתיזה שלי

האם מְמֵי השמים או מְ סי-או-שתיים של האדם על הארץ.

ומי עומד להחליף את מי:

חפשׂתי תשובה עד הַמֶּרֶק הקדמון

נשׂאתי טרנספורטים

נשׂאתי אלקטרונים

כל מפל הפרוטונים הפעלתי יפה

כל שרשרת הגיון נלקחה בחשבון

גם בררתי - מי מושך את מי ומי מנסה למשוך בחוטים.

בצומת-הלב המרכזית, מצאתי רמזור יעיל-אנרגטית

קטנטן חבוי כמעט ולא ניראה ובאור האדום הרחוק

באור האדום הקרוב נרמזת התשובה:

ויש אור ויש כל אחד.

פורסם ב- 25/6/2008

שלמה שפירא: החמאס הרשע המר בעורפנו. שמשלח רקטות מחריבות אדם ובית אל אדמתנו.כל פאת-דרום תפילתנו, והשם-יתברך עזרנו / שיר

שלמה שפירא

החמאס הרשע המר בעורפנו. שמשלח רקטות מחריבות אדם ובית אל אדמתנו

שׂאו עיניים , אל הגבולות, אל הישובים, אל הערים

החמאס המר הרשע בעורפנו. שמשלח רקטות מחריבות אדם ובית אל אדמתנו.

כל פאת-דרום תפילתנו, והשם-יתברך עזרנו 

אך גם ציפורים תועות קולותינו וכל טורי הלבב פנימה איך יקומו ויושיעו ציון

היפליא השם יתברך חסדו לנו ובמהרה נושע?!

שלמה שפירא: הומלסית - איפה נמצא אותו גבר שהדיח אותה בשחת רחמיו והפכהּ קלף דהוי של אשה מרירה ומרה, זרוקה ללא רחם / שיר

שלמה שפירא

הומלסית - איפה נמצא אותו גבר שהדיח אותה בשחת רחמיו והפכהּ קלף דהוי של אשה מרירה ומרה,

                                                                                                                      זרוקה ללא רחם

חזרתי אתמול בלילה מ"שבוע הספר העברי" 2008

אשה הומלסית ביתה בלילה תחנת אוטובוסים

באבן גבירול ליד ועד הפועל

שכבה מכורבלת ופתאום התעוררה וצעקה

ושוב נשכבה מכורבלת  והתעוררה...

גבר וחמש נשים שלא הכירו זה את זה חיכו בתחנה

צעקה לגבר - "מה אתה מסתכל עלי. שש נשים כאן" ומנתה גם את עצמה ואמרה: "אתה מסתכל ומזיין את כולן"

שוב התכרבלה ותוך כדי כך אמרה: "איזה גבר רע".

איפה נמצא אותו גבר שהדיח אותה בשחת רחמיו

והפכהּ קלף דהוי של אשה מרירה ומרה, זרוקה ללא רחם

מסוממת מדורדרת ללא רחמנא לצלן.

שלמה שפירא: 2008 - ברק אובמה - הבטחות ב"איפאק" / שיר

שלמה שפירא

2008 - ברק אובמה - הבטחות ב"איפאק"

ברק אובמה הוא סמל בתוך סמל

הוא כבר בזכות בתוך הזכות

הוא כבר עור בתוך עור על עור עם עור-התוף לכל המעוניינים

ואם ייבחר לנשׂיא - את הבטחותיו עליו לקיים, בלא ערר ובלא ערעור

האם יהיה צורך במַלְמֵד ההוצאה לפועל, כדי שמה שהבטיח

הוא לא רק אותה פארודיה מסעירה.

השיר נכתב ב- יוני 2008

שלמה שפירא: אתה פוגש אדם... / שיר

שלמה שפירא

אתה פוגש אדם...

אתה פוגש אדם בתְוַי של זמנו

 אתה פוגש אדם בטִוּוי  כובד עצבו 

אתה פוגש אדם בבקוע לַהֲטת נפשו

אתה פוגש אדם ביום השבת בְשֶלט ביתו בטבורה של ירושלים,באיצדעות-סיוריו המפליאות עליו הנאה ושקט 

אתה פוגש אדם בכל שׂיח בכל צעד מתחת שקמה דפנה וזית

אתה פוגש אדם - בכנף-צפרי-אמת וחסד מעל ראשו המשבחים ומשתבחים בצלילי שירתו

אתה פוגש אדם...

שלמה שפירא: הצצה / שיר

שלמה שפירא

הצצה

ואני חרשתי עיניים, מציץ בך

מלטף זהותך החמקמקה

את שם ואני כאן, אני כאן ואת שם

אשה - מה את מפעמת, משהו אחר

יכולנו להחזיק יד ביד ובמזון געגועים להגשים כל אשר לבו לב-רצון קווה.

האוהב תמים: תמיד בורא לעצמו אור-אהבה, כוכבים ושרשים

וכסות-עיניים במראה-עיניים במהלך נפשו.

שלמה שפירא: בשעת צימאוננו...בעיקר צמאים אנחנו לרחמים כל שעה ושעה, כל פעימה ופעימה / שיר

שלמה שפירא

בשעת צימאוננו...בעיקר צמאים אנחנו לרחמים כל שעה ושעה, כל פעימה ופעימה

בשעת צימאוננו

הצימאון - הוא שמקרבנו

לתורה, למצוות ולמעשׂים טובים

לתשוקה, לאהבה לחסד ולרחמים

בעיקר צמאים אנחנו לרחמים כל שעה ושעה, כל פעימה ופעימה.

שלמה שפירא: צפרים תואמי נפש אנחנו שלא יודעים מתי ואיפה לשוב יחדיו / שיר

שלמה שפירא

צפרים תואמי נפש אנחנו שלא יודעים מתי ואיפה לשוב יחדיו

צפרים תואמי נפש אנחנו

שלא יודעים מתי ואיפה לשוב יחדיו.

אני מכירך מ- פריית הפרחים

יודע לאָמְדך בצעדי ענפי זית

מְצַפֵר מחשבותייך בשיר

מחבק געגועייך בנבל וכינור, אעירךְְ שחר

ובקול השחרור הצועד בי, גינת-קֵַן לךְ זרעתי

צלילי עופאים שמימיים בוקעים שוב לירחנו

והפעם לא תחמקי.

שלמה שפירא: מוכרחים פעם נוספת להיזכר ב- סן לורן / שיר

שלמה שפירא

מוכרחים פעם נוספת להיזכר ב- סן לורן

מוכרחים פעם נוספת להיזכר ב- סן לורן:

"כל מה שאישה צריכה כדי להיות יפה הוא אפודה שחורה ושׂמלה שחורה ולהיות יד ביד עם הגבר שהיא אוהבת" -

יופי - אשה - אהבה וגבר,

ועם מותו עולמו לבש שחורים. 

גם לאחר מותו "בגדי-המלך" ימשיכו לעצב את חווה אמנו צחוחת הבגדים

לרענן את עורה, לטשטש את מראיה, להרהיבה להחדישה ולהלבישה צחוקיות בחג אהבתה.

רק צריך לזכור ולא לשכוח את תליון יוקרתהּ - את לבהּ האופנתי הזוהר העשׂוי זהב בתפירה עילית.

ניתן להתרגש ולהוסיף גם תשׂומת-לב - קצת לאב אופנתי לכלבהּ - כי גם כלב מסוגל להפוך - גאון-סטייל - בדורו.

אבי ואמי יצאו לְצַיִד ואני משמרת בבית-תיק-עבודות.יחיד במינו ובדורו. גם רעב.

שלמה שפירא: שירי נמלה - שירים על נמלה / שיר

שלמה שפירא

שירי נמלה - שירים על נמלה

שנים רבות רבות ואינני מכיר היטב את הנמלים

עיקשים ומתעקשים הנמלים
ולמרות עקשנותי הרבה, כמעט והרמתי ידיים.
אדם מה אתה מתעקש
מישהו אחר
מתעקש לאדמתך
ואתה מישהו אחר.
שנים רבות רבות ואינני מכיר היטב את הנמלים.

למה נמלים ...

למה נמלים

כל הזמן וגם בעיקר עכשו בסתיו

צא מעצמך והכנס לעצמך

ואין הצל כצל עובר

חזור לעצמך

הפסק להיות הצל של עצמך

ברחמים עצמיים אין לב

ובחושך אין צל .

 דרך הנמלה

 נמלה אינה תועה

לא על שׂיח

לא על גדר אבן

לא על חזית-בנין של בית

לא על אדן חלון

לא בתוך חדרי חדרים

אפילו לא בביובי עולם .

 אנחנו התועים .

נמלה אינה תועה

 נמלה יודעת חום ואינה תועה

ואינה תועה גם אם משבשים לה את דרכה.

נמלה אינה תועה, לא על אבן ולא על שׂיח

לא על גדר ולא על חזית-בנין של בית

לא בתך חדרי חדרים ולא בביובי עולם 

ואפלו לא בחושך הקור ולא על אדני השקר ומעקיה...

 אנחנו התועים.

נמלים חשות ממרחק רב את החום

נמלים חשות ממרחק רב את החום .

החום הוא חוש מפותח מאד אצלן .

הן מקפידות לאתר מקום חם למען ביצי הרימות.

ומה עושׂה נמלה כדי להגיע אל החום ?

בדרך לא דרך, בשעה לא שעה, במכשול לא מכשול

ועד קצה יכולתהּ ובדבקות אין קץ

מרפדת את עולמה במקום בטוח עם אותן רימות של חום .

ראית נמלה תראה שתיים תראה שלוש...

 ראית נמלה תראה שתיים תראה שלוש ארבע חמש שש שבע...תגיע אל קנהּ

ומקנהּ לעוד קן לעוד קן אחר...

הנמלה חכמה:

כובשת אותי גם את אדמתי גם את הסוכר שבתוך ביתי

שאובה היטב לחדרי-חדרים של כיבוש בחריצות.

איך נמלים בודדות של אור, בסיכומו של דבר, בונות את השייכות

אם האור נוטה לשם, החיים נוטים לשם וכל הרעבים באים לשם .

מתי השמש נמצאת בנו בנקודת השיויון האביבי ?

ניתן להתאים אור-אהבה באור-אהבה והאור גדול ורב .

יש בנו הכל באור-אהבה. הבהבו את האור ואתם מחוברים.

איך לימדה אותי אמי לינוק בילדותי ולחתום על כל דבר חשוב בטביעת אור !

איך נמלים בודדות של אור, בסיכומו של דבר, בונות את השייכות .

רק הנמלה ניצחה את שלמה המלך

רק הנמלה ניצחה את שלמה המלך
כמה שהיה חכם וידע להתבונן ולהסיק מסקנות
הנמלה עלתה עליו בחוכמתהּ
ובנתה קנהּ בכל מקום שחפצה לכבוש בכוח יצר-יישותהּ,
שלמה המלך הוסיף והוסיף להשתאות בהּ - אלך אל הנמלה ואחכם
וגם אתה בן-אדם
"לך אל הנמלה" ולמד את בריאת העולם ואלוהיו.
8.6.2014

נמלים

אחרי הגשם הראשון - באים הנמלים מכל הסוגים בהמוניהם ומשגעים את האדם.

יש אנשים שאומרים:

הנמלה אידיאלית - מעריצים אותה בגלל אצילותה, רחמנותה, מסירותה נדיבותה

והבריות רוצים להידמות אליה.

כאן האבסורד - הרי אם אדם כמו הנמלה, אף פעם לא יממש יישותו. רחל המשוררת

תיארה את חיי הנמלים כ- שביל מכאוב ודרך עמל.

יש אנשים שחיו בקיבוץ או חיים גם היום כמו בקיבוץ של פעם - הקיבוץ דרש ודורש גבוה גבוה מן הקולקטיב , כשהסובייקטים (חברי הקיבוץ) הם נמלים ענייניות לדרך של הכלל יותר מדרך הפרט, כך חברי הקיבוץ כמו "נמלים" ביחד ויכולים לעשות את הבלתי אפשרי.

יש אנשים שמוחם ליחוד וליבם ליחוד ומשלבים ביולוגיה עם אידיאולוגיה 

הבית חציו נמלים וחציו רעשים. לא מסתדרים בבית כזה, אין כל כך הצלחה בשילוב הזה.

יש אנשים שהם יהודים מטיילים בעולם, יש כאלה שבחוצה לארץ אוכלים נמלים שלמות, נמלים מטוגנות שלמות או מרוסקות

יש שטוענים שהנמלים שימשו כמאכל בשעות דוחק ורעב.

יהודים שומרי כשרות יודעים שאכילת שקצים ורמשים אסורים לאכילה.

חומצת הנמלים, לפעמים, טובה לצרכים רפואיים. כימאים וביולוגים ואני כביולוג השתמשתי בחומצת נמלים בעבודתי. חומצת הנמלים (חומצה פורמית) היא החומצה הפשוטה החלשה ביותר עם קרבוקסיל אחד, משמשת ב- "התמרה" במגוון תגובות כימיות וביצירת מלחים. שימושה בכימיה גם ביצירת קשרי אסטרים.

הערה: יש סוגי נמלים כמו נמלות האש - שיידע אדם מה גורמות לאדם בגופו ובביתו וייזהר מהן. 

10.11.2022

נמלים זוללות סוכרים וחושקות בשומנים

מריחה דקיקה של שומנים וכבר עטות עליה נמלים בהמולה.
סיירות הנמלים מספרן גדול מגויי הים:
סיירות בודדות והמוניות
סיירות קטנטנות וגדולות
סיירות ריגול לכיבוש מקום בשביל קן
סיירות לְחוֹם ולקור
סיירות מרגישות פחד ובהלה
סיירות לפחמימות ובעיקר לסוכרים ולשומנים 
סיירות לוחמות ותוקפות
סיירות להצלה ולהתראה תוך עזיבת הקן בזמן סכנה
ועוד...
לך לנמלה ולמד איך היא בונה קן לְבָיִת, אך האם נשאר להּ זמן להרגיש קן של בית?

11.09.2017

סיירות הנמָלים אשמות לא פחות למות נמָלים

סיירות הנמלים אשמות לא פחות למות נמָלים.
סיירת אחת בודדת מסוגלת להביא למקום שאינו רצוי לאדם, המון נמלים.
האדם כבר יודע היטב לטפל במתקפות של נמָלים.

20.07.2017

וחבל האדם בעיני הנמלה מאד

העולם יישאר חי רק בגלל הנמלים העמלות החרוצות המתמידות
כי האדם חרוץ היום לזנק בקניית אשליות ובמכירת אשליות מכל הבא ליד.
הייתה פה משפחת אדם שפויה חרוצה עם דרך ארץ לחיים.
היום מקלקלים ישרים וכל תורת-אמת משבשים.
שֻדּדו ומשדדים כל ערבה בתקוותנו.
וחבל האדם בעיני הנמלה מאד.

23.05.2016

שיירות בנמלים, שיירות בצפרים...ובאדם - כלי התחבורה אנוכיים

שיירות בנמלים, שיירות בצפרים.
הכל תמים בם, מתמלמלים בשׂיח יצר-לב אמתי.
ובאדם - כלי התחבורה אנוכיים:
אדם לאדם רוע-אנושי מפחים אפילו את התמימות.
לאן יובילנו הנדוד בחושך הקר הזה?

11.02.2016

איך מגיעות כל-כך מהר הנמלים הקטנטנות הצהובות משום מקום אל תוך ביתו של אדם

איך מגיעות כל-כך מהר הנמלים הקטנטנות הצהובות משום מקום
אל תוך ביתו של אדם - לפירור של סוכר, לחידוד של בשׂר, לְפֶגֶר של תיקן, לִמְחִית-שארית מצחצוח של שן,...למרות כל דרכי הגישה הנקיים בדרכן.
יתכן, שלנמלים סיירות עוד יותר קטנטנות, תמידות כל הזמן בעבודתן,
שעין האדם לא רואה אותן. 

מייבשים את הביצות ובונים בית

כשיש בית-מלון, שוכחים את הבית.

מחר-מחרתיים - אין לך בית-מלון ותתגעגע אל הבית.

ובין שכחה לגעגוע וגעגוע לשכחה, אין לך בית-מלון ואין לך כבר בית

כמו הנמלים הנודדות שנודדות ונודדות, שבונות קן ועוזבות קן ומתרחקות.

התמסדות אל בית, היא אמנות ההיאחזות בקרקע-נפש מוצקה

למרות הביצות ויתושי-הפרא שקודחים וקודחים סביב.