שלמה שפירא
לא יזלזל שיכור נדודים בריח השׂדה
לא יזלזל שיכור נדודים בְּרֵיחַ השׂדה
כי אדמה תמשיך לגדֵל ולגדֵל
ריחות
ואנחנו נמשיך להיות קשורים בִּקְנוֹקְנוֹת ריח
לשמש. בסופו של
דבר, כל ריח
יִמָּצֵא
אדם יטפס עד פסגות הרים
צפרים נידחות ישובו לריח
הולדתן
דבורי אזוב החמנית
יניקו בדבש טהור
את ריח
השׂדה
ולא ידבר אדם באף או
בתלונה
מצרוּת עין ומשכרון לבב כל
גובה-אף
כי הטוב שמגיע אל
אַפֶּיךָ
מאורך האף
בא
ובזעת אפֶיךָ תאכל
לחם
ורוח אפֶיךָ תלויה בו עד עולם.
השיר הזה מופיע בספרי "אררט" בעמוד 9, הוצאת "עקד", תשמ"ח - 1988.
השבמחקהשיר הזה מופיע במדור הספרות של "ידיעות אחרונות" ביום ה- 18.03.1988 בעמוד 22