שלמה שפירא: היכן נעלמים הדגים לעת ערב - איך מנסים להמשיך ולבצבץ מחשבות על דג בגשר-אנושי של נייר / שיר

שלמה שפירא

היכן נעלמים הדגים לעת ערב - איך מנסים להמשיך ולבצבץ מחשבות על דג בגשר-אנושי של נייר

לא נשאר לנו איך להמשיך ומה לעשׂות - שתינו את התה את הקפה

טעמנו שוקולד של "ארומה" ו"טֵק"-תק עשׂרים שקלים כולל שרות כל אחד,   

נגמרו הסיפורים על בעיות גב וריצה לשרותים וחיפשׂנו אם להמשיך ואיך להמשיך,

צפינו על בריכות הנופר הצפוף מלמעלה וירדנו לברר להיכן נעלמים הדגים לעת ערב:

האם מישהו חומד לצון ו"שולפם"  לעצמו

האם מישהו מכניסם ל"בית זכוכיתו" ומחזירם למקומם עם זריחת האור

או מוצאים לעצמם מסתור מתחת לנופר הסבוך

ותהינו אם לשלשת  הבוץ סמיכה כל כך שהדג נקרם בה כמעט בחוסר תנועה

ורק זימים ומכסיהם וסנפירי הצד מעמידים ומשאירים את הדג ברפרוף קל על בטנו ...

לתשובה קלה לא הגענו

שהרי אנחנו העומדים מהצד -

כסיל האדם הבו­הה על דגו

ועוד יותר כסיל האדם הבוזה את תכליתו 

שבמעט האור שנשאר לו

ובמעט האור שקיים בינו לבין חברו

ובמעט המילים שינקפו סבכי האדם בתחושתו 

איך מנסה הוא להמשיך בכוח ולבצבץ מחשבות על דג בגשר-אנושי של נייר

והרי מחשבות הן טפה בים וגם האדם עצמו.