יום חמישי, 5 ביוני 2014

שלמה שפירא: אני משורר מסומם מֵאוֹר / أنَا شَاعِرٌ مُخدَّرٌ بِالنُّورِ / I am a Poet Drugged from Light. תרגום לערבית: סמיר נקאש. לאנגלית: שירלי גנאור

שלמה שפירא

אני משורר מסומם מֵאוֹר


אני משורר מסומם מֵאוֹר, אך לא מסומם מיין,
בתהליך שכיבה של יין
מערת השׂמחה כמו מערת הזכרון
לא מתרוקנת ולא מתמלאת באותו זמן.
יין לוקח לו לילות רבים להתקשט ולהתקשט
לצלילי שמחה
למשוח גופו בריחות עלומים
ובבוא בזמן
ידרוך יחידתו כקשת רמיה
הוא יעשה לעצמו שׂמח ואתה תעשׂה לעצמך שׂמח
אז גדות גופך יעלו מעל יונקות נפשך
וכל השתות להתרוממות הרוח יפיחו בך שכרון חושים
רק עד זריחת האור.

شلومو  شــبــيرا
ترجمه من العبرية :
سمير نقاش
        أنَا شَاعِرٌ مُخدَّرٌ بِالنُّورِ

أَنَا شَاعِرٌ مُخَدَّرٌ بِالنُّورِ وَلَسْتُ مُخَّدَرًا بِالنَّبِيذِ
فِي نَسْقِ هُجوعِ نَبيذٍ
كَهْفُ السُّرورِ مَثَلُهُ كَمَثَلِ كَهِفِ الذَّاكِرَةِ
لا يَفْرَغُ وَلا يَمْتَلِئ فِي آنٍ،
النبيذُ تَسْتَغْرِقُ زِينَتُهُ أيَامًا
عَلَى أَلحَانِ البَّهْجَةِ
لِيدهُنَ جِسمَهُ بِروائحِ الشَّبابِ
عندما تَزِفُ السَّاعَةُ يُهَيَّء وَحْدَتَهُ كَقَوسِ رِمايةٍ
إنَهُ يَجِدُ الفَرْحَةَ لِنَفْسِه وَأنتَ تَجِدُ الفَرْحَةَ لِنَفْسِكَ
وَإِذّاك تَفِيضُ ضِفافُ جِسمكَ لتَغْمُرَ روحَكَ
وَكُل الخُطى لِرَفْعِ المَعْنويَاتِ تَنفُخُ فِيكَ النَّشْوةَ
حَتَّى بُزوغِ النّورِ.
Shlomo shapira
Translated to english: shirley Ganor

I am a Poet Drugged from Light


I am a poet drugged from light, but not poisoned by wine,
in the process of lying down due to wine
the well of joy as the well of memory
do not empty and do not fill at the same time
wine takes nights to adorn and preen itself
to the sounds of celebration
to anoint his body with the hidden odors
and when the time comes he will bend his unit as a deceitful bow
he will make himself happy and you will make yourself happy
then the borders of your body will raise above your soul
and all the foundations for the spirit rising will instill in you inebriety of senses
only until the light shines.

2 תגובות:

  1. נעמי גוטקינד: על מרכזיות האור בשירתו של שלמה שפירא
    קטע מכָתבתה ב- "הצופה" 2.8.1996
    הנושא: על מרכזיות האור בשירתו של שלמה שפירא
    "אני משורר מסומם מאור" , "אור הוא גשר בשירה" ,
    "ליוצר אוֹרים גדולים / נוֹסס עלי אוֹר פניך " , "עד עולם ארגיש
    בטוח עם האור" , "האור מוציא לחמי במשך צמיחתי" , "ואתה
    א-להים המפיץ כל הכוכבים במאמרו / נתת בהם אור" – אלה
    הן שורות מנותקות ממקבץ שירים מתוך "וידוי מודרני" של
    שלמה שפירא , ספרו השלישי שיצא זה עתה בהוצאת ספריית פועלים ,
    שורות המעידות על מרכזיות מוטיב האור בשירתו . למעשה –אין כמעט
    שיר הנעדר בהתייחסות לאור – וכמי שחי באזור שטוף שמש חזקה מיומו
    הראשון , תחילה בעיראק ,ולאחר מכן בארץ ישראל , וניחן ברגישות משוררים
    לסביבתו- אין לתמוה על כך .
    כשם שציירים אירופאיים , בבואם אל ארצות הדרום המוארות – שינו
    את פליטת הצבעים שלהם , והאירו את בדיהם הכהים , כך כותבי השירה ,
    היוצרים ב"אור התכלת העזה" ,אינם יכולים להתעלם מעוצמתו . אבל
    במקרה של שלמה שפירא , לתגובתיות היתר שלו לאור יש סיבה ביוגרפית –
    שפירא הוא ביולוג בהשכלתו ובוטניקאי בעיסוקו ,וכפי שהעידו בו שני קובצי
    שירתו הקודמים "אררט" (1988, עקד) ו"ערך מוחלט" (1991 עקד)
    - הוא משלב התבונוניות מדעיות בטבע , עם מוטיבים יהודיים – שילוב מקורי ומעניין .
    והוא הדין באור- אבי הפוטוסינתיזה , הנותנת חיים לכל הצומח .
    מרכזיותו של האור במחזור חיי הצמח , הופכת בתהליך מוכר
    (מתולדות השירה) של סמליות פנימית – למקור של אנרגיה שירית וקיומית ,
    גם בתודעתו של המשורר . וזאת , אפילו בלי לשאוב השראה ממקומו של
    מוטיב האור בשירתו של ביאליק, למשל, בין אור לאור.
    כששׂוחחתי השבוע עם שפירא על האור השופע משיריו , הפתיעני כשאמר :
    אני מבדיל בין האור הכהה שהציף את חיי בילדותי בבגדד ,לאור החיים השׂמח
    והנותן תקווה , שיש בארץ ישראל .
    מאחר שעיראק לא פחות מארץ ישראל חשופה לשמים נקיים מענני גשם ולקרינה
    חזקה של השמש שעל סף המדבר – מובן ש "באור הכהה" הזכור למשורר
    מילדותו ,הוא נתון סובייקטיבי . מסביר שלמה שפירא – "למרות שכלכלית
    וחברתית היה לנו טוב ,אבי היה רוקח , אני למדתי בבי"ס יהודי , היו חיי קהילה
    ובית כנסת , בצורה מסורתית מתונה – תמיד ליוותה אותי תחושת גלות .
    אני זוכר איך פתחנו רדיו בהיחבא כדי לשמוע חדשות מן הארץ . איך אבא
    קידש על היין בהיחבא ,כששמענו שקמה מדינה יהודית בארץ ישראל – ציירנו
    אנחנו הילדים את דגל המדינה בסתר , ובמיוחד זכורה לי המפה שאימא רקמה
    עליה מגן דוד ופסוקים מהתנ"ך – ושצריך היה תמיד להסתיר אותה .
    כשהתכוננו לעלייה , בשנת 1951 , ואני אז בן 13 , לא הסכימה אימא להשאיר
    מאחור את המפה הזו . ידענו שיבדקו בחפצינו ופחדנו שיגלו את המפה – ולכן
    ההורים הטמינו אותה בתוך נרתיק של ספר תורה ובתוך ספרי התורה –
    לא חיפשו העירקים חומר מפליל . ובארץ , שנים רבות , תלתה אימא את המפה
    הרקומה , כל שנה , בסוכה שהקמנו בחג הסוכות ... "
    ...

    השבמחק
  2. השיר הזה מופיע בספרי "וידוי מודרני" בעמוד 12, הוצאת "ספרית פועלים", תשנ"ו - 1996.
    השיר הזה תורגם לערבית על-ידי סמיר נקאש והתרגום מופיע בספרי "קות אלטיור" בעמוד 81, בהוצאת האגודה האקדמית של יוצאי עיראק בישראל, 2006.
    השיר הזה מופיע בעיתון "דבר" ב- "משא", מיום 30.09.1994.

    השבמחק

תודה רבה!