שלמה שפירא
יום האהבה
שלמה שפירא
אנחנו "עם הספר" וחייבים להמשיך להיות "עם הספר"
אני האחרון מכולם
ממעמקים קראתיך אדם
כל עוד בלבב נשמתי קוראת
נותרתי חי גם כשהייתי מת...
אני האחרון שנשאר
עוד שייך לדור המדבר
אין לי מנוחה אני נע ונד
ורק הזכרונות בקרון לכיוון אחד...
שלמה שפירא
יושב לי על ספסל עם מקל הליכת הנדודים שלי
יושב לי על ספסל עם מקל הליכת הנדודים השבוע בערב יום רביעי במרינה בהרצליה. הרבה ערבים - ילדים צעירים וזקנים פוקדים את המרינה ומשתלבים בהליכה יחדיו לאורך המזח. באה אישה ערבייה עם בנה הצעיר ושאלה אם הם יכולים לשבת על אותו ספסל. עניתי "עלא עיני ועלא ראסי". פתאום עיניי וראשי מבולבלים : ערבייה יפת-עיניים, צעירה, עם עיניים יפות, עור פניה בהיר, מנהלת בית-ספר בירושלים מטיילת בהרצליה. על מעקה המרינה כתוב: " אסור לצוד דגים במרינה" ואני הכרתי עם השנים שבאים אנשים בעיקר דתיים יהודים עם הלחם הנשאר המיותר שלהם ומאכילים את הדגים במרינה, גם צפרים כמו דרורים משתתפים בסעודה.
אישה יפה הערבייה הצעירה, מכוסה מכף הרגל ועד הראש ורק עיניה היפות בורקות וזועקות ביופיין. היא מנהלת בית-ספר בירושלים. שאלתי לשמה והיום איני זוכר את שמה. שאלה לשמי ושוחחנו בעברית ובערבית ותהתה עד כמה אני מבין ערבית. כשאמרתי לה שתורגמו מהספרים שלי שירים שלי מעברית לערבית וגם הספר שכתבה אשתי בעברית תורגם לערבית ולאנגלית, הייתה התעניינות מצדה על כתיבתי ואפילו נכנסה לראות את הבלוג שלי המופיע ב-גוגול. מה יהיה בהמשך שיחתנו - האם התקרבו הלבבות בין יהודים לערבים? יש יחסים הניזונים ממתח ! והכל מן אללה !
חוקי טבע בעולם הזה: " היום אני פה ומחר איני יודע איפה אני. " "נופלים ולומדים לקום"
בכל מקרה, ממשיך ואמשיך לבדי בלב כל סערה ! אני גם בין החולמים שיהיה טוב שיהיה טוב.
שלמה שפירא
"ורד יפתחי גרין" מ- "אגן הים התיכון" ישבה הבוקר ורקדה על מקומה ודיברה ואיחלה והכירה "חמורים" והדגישה את "החמור הלבן" ומיד השמיעה את השיר "הו ברצלונה ברצלונה"... מיד הזכירה לי את מאכל ה- "צלונה" של אמי ואנחנו ילדיה - הלב שלנו על אמי המנוחה שתמיד הכריזה לנו אחרת מ-ורד. ורד הכריזה "אנחנו הלב שלנו על ארגנטינה"... איפה אני ואיפה ארגנטינה?!
חמורים אנחנו
שלא מבינים את החמורים, לא מבינים את האשכנזים שעד עכשיו הם אשכנזים ואנחנו ספרדים והספרדים שעד עכשיו הם ספרדים וההם ההם אשכנזים. זה נשאר ויישאר בעיקר אצל "חרדים" - חרדים אשכנזים וחרדים ספרדיים ידשדשו אחריהם - ומה הדבר החמור ביותר - שחמור תימני מתגייס לצבא וחמור אשכנזי לא מתגייס לצבא - לך תקשור חמור ספרדי ותקבל עונש ולך תנסה לקשור חמור אשכנזי - ברמנן - מה פתאום - יעטו עליך עורבים ועורבים זוכרים אותך גם בעוד שנה ויחוגו מעל ראשך - "דיר באלק" אצלנו לא תעשו קונצים...אז תגששו קודם - למשל - אצל "הגשש החיוור - היום כולנו גששים חיוורים - אם תבעתי טבעתי וכל טבע הפך מטבע עובר לסוחר - מסחרה כזאת תמיד יש בכל מקום וחבל. לאן הגענו ולאן נגיע...
עוד מעט בחירות יישמעו צהלולי בחירות ואני מבולבל אחי ואני מבולבל אחותי ואני חי במשפחה גדולה והשאירו אותי אדם בודד ולמעשה אני אדם בודד...איך עם הקשיים וההבנות שלי איך אקום ואלך לבחור לכנסת - חרד אני ששוב נבחר אופרטה זיפזיפית לכנסת עם בלבול בין ימין לשמאל, בין חילוני דתי וחרדי, בין סוחבים עול ההגנה לבין משתמטים...
אומרים יש אהבה בעולם והיא תנצח. לא נשארה אהבה לא נשארה אהבה ואין אהבה ואולי עדיין קיימת אצל "עמומה בנת צהלולה".
שלמה שפירא
עאמי יא ביאע אלוואריד / עאמי ג'אג'ו בתור גבר ש- "עובד על נשים" / עאמ - עאמה - אעמאם - אבן עמי...
בערבית מצד אחד קיים הדוד (האח של אבא) ומצד שני קיים ה- "עאמא = ה- עיוורון / התעייה, אובדן הדרך והבערות.
משום מה הרגשתי לפי הדיבור הציבורי היהודי בבגדאד שמצד אבי הודגש "ענתריזם" ומצד משפחת אמי נשפכו מי-ורדים, גם אם יבול הפרח עודנו מפיץ ריחו הטוב במשפחת אמי.
ואני ילד - בעיות וסכסוכים עם ילדים ערבים פתרו אותם הדודים מצד אבי ולא מצד אמי. כך גם היום "הדוד סאם" (כינוי לארצות הברית) מנסה להווריד את מצב המלחמה באזורנו.
פעם נלחמו עמים זה בזה בעזרת סוסים. בקרב "עין-ג'אלות" בחנו את גבול יכולתו של הסוס. היום - בוחנים את גבול יכולתו של הטיל, הדבר השתנה מאז ועד היום ? - לטפח אותם ערכים קדומים של שבטיות ונקם (ההיסטוריון "אבו-שאמה") ציין זאת לפני מאות שנים והיא נכונה עד היום. ראו היום את הסרטים הטורקיים בערוץ 36 - מה שלומדים מהם - שנאה ונקם מתובלים בפלפלונים של אהבה.
כשהייתי ילד קטן בעיראק תמיד הייתי צופה מהבית אל החוץ מחלון אחד שצפה אל החוץ היה סורג שבלט מן הקיר והייתי יושב בסורג ומסתכל על עוברים/שבים ויום אחד החזקתי בידי את מברשת החליפה של אבי ונופלת מידי אל הרחוב והתחלתי לצרוח "פאצ'ה פאצ'ה..." אף אחד ממבוגרי ביתי לא הבין שה-"פאצ'ה" זה "פארשה" - המברשת שהפלתי אותה ואבדה לאבי.
חבל שאני לא זוכר את השיר ששרו ילדים בגילי בעיראק - על "עמי ג'אג'ג'ו דאכל = נכנס ל-קובה (חדר) וראה אישה ישנה ואת סופו של השיר אינני זוכר. במגדל העמק יש "עמי ג'אג'ו" שמתעסק בבניה ויזמות. יש האי" ג'ג'ו" = (מחוז ייחודי מעבר לים) במרחק כ- 100 ק"מ מדרום לחוף הדרומי של קוריאה הדרומית ושוכן במרחק שעת טיסה מסיאול.
שלמה שפירא
געגוע - סולם אלייך ליופייך ההוא ההוא
מה מושך בי אלייך
לחשוב עלייך געגוע
לראות אותך געגוע
געגוע - סולם אלייך ליופייך ההוא ההוא
שלמה שפירא
טרבזון
קודם כל אחלק את "טרבזון" ל- "טרב" ול- "זון.
"טרב" - במובן שמח / מרגש -התרגש-נהנה / שר / שמח / עלץ / פצח בשיר ויש כלי-נגינה בשם "אללה טאראב". יש עיר בפירינאים בדרום מערב צרפת בשם "טרב" - עיר עם תעשיית רהיטים, נעלים, קרמיקה, גידול סוסים ופרדות, ושם נמצא בי"ס לתותחנות ועל מסילת הברזל בין טולוז-ביאריץ קתדרלה מהמאה ה-12.
ישנם ערים בשם : "טרבזון" ו- "טרבילסי".
"טרבזון" - עיר נמל חשובה בצפון מזרח טורקיה ששוכנת לחופי הים השחור. מקור המלה מיוונית עתיקה (טרפזוז) שמשמעותו שולחן. היא עיר עם וילות בעלי מרפסות פנורמיות המשקיפות לים השחור ולנופי ההרים... בספר "בדרך המשי" מוזכרת טרבזון כ- 15 פעם.
בעיראק קראנו למעקה של מרפסת בשם "טרבזון".
עכשיו ל- "זון" - צמח בשדה "זון משכר" - דגני חצי-שנתי , נטוי עד זקוף, גבוה מרוב שאר מיני הזון ועשוי להתנשא לגובה של עד יותר ממטר וניכר בגרגיריו הבשלים התפוחים. אחיו נקראים "זון פרסי" ו- "זון מרצעני".
שלמה שפירא
טל ומטר / אגלי טל ירעפו / ממוריד הגשם למוריד הטל וממוריד הטל למריד הגשם
בן 88 שנים אני, כמעט 70 שנה בארץ-ישראל. התפללתי בבת-כנסת של מזרחים ובבתי כנסת של אשכנזים ובצבא התפללו מזרחים ואשכנזים יחדיו ושאלתי עצמי ה- "טל" הזה הנותן לרצות ארצנו, מדוע בנוסח אשכנז "תפילת הטל" ובנוסח עדות המזרח "תיקון הטל" ? ומאחר ואני ביולוג שלמדתי גם פיזיקה - ל "נקודת הטל יש הגדרה ברורה - כל גוש אוויר מכיל כמות שלל אדי מים וכשגוש האוויר מכיל הכמות המירבית של אדי נמים שהוא יכול להכיל - משמעו שהאוויר רווי במים ואז הוא נמצא ברמת לחות יחסית של 100 אחוז ואז האדים הופכים לטיפות. חכמי התורה ניסו תמיד לפסוק מעל הפיזיקה ולהדגיש בצורה קצת שונה הבדלים בין הטל והמטר ומסתמכים על המקרא, ההלכה וההגות היהודית. אם לפסוק - שלא מזיק ויזיק לכל בריה ומובטח לילד שיהיה צדיק לעתיד לבוא ואפילו להיזון מזיוו.
(יש שקוראים לילדם "טל" - שם לבנות ולבנים המסמל רעננות והתחדשות. יהורם גאון שר ל- "טל בטיול שנתי" : על סלע ממתינה היא לשקיעה /מעל ראשה חגים / פרפרים בצבע הזהב / ואני זוכר אותה כמו באגדה / בעיני עם שמה של טל עולה אותה ילדה...אגלי טל ירעפו, השדות יצעפו, נבט רך יבקע וייאור, ייפכו בלי גמר עיינות בזמר, שדה דגן רווי שטוף האור.)
ביום טוב ראשון של פסח תפילת מוסף מפסיקים לומר "מוריד הגשם ומתחילים לומר "מוריד הטל" ובשמיני עצרת בתפילת מוסף מתחילים לומר "מוריד הגשם". יש שמוסיפים "כשם שטל זה אינו מזיק לכל בריה, כך צדיקים לעתיד לבוא ניזונין מאגלי פיוטו.
שלמה שפירא
הייתי "פג" ואינני קשור ל "פג-תוקף"
כל-כך מהר החלה השתיקה של הקריירה שלי כגבר של אישה. אני מנסה להמשיך את חיי בלי כישוף ומכשפים, כי בכישוף לא תמצאו שום משוואה להשוואה. יש כאלה הנעזרים ב- "באבא-סאלי" ו- "באבא חאקי"... ו- "אבא שלי- יצחק גורג'י הרוקח" מת צעיר מלוקמיה מרוב שרקח תרופות בלי מנדף ובלי כפפות ושפך "ליזול" לבקבוקים (היו אלה ימי המעברות ואין דין ולא דיין (דיין שר הביטחון היה שקוע לחפש ענתיקות ארכיאולוגיות ושר הבריאות יכול היה להיות איש-פלמ"ח שבעצמו רקח חומרי-נפץ.)
כשהייתי פג בעיראק כמעט בלי שלד, בלי שלט, אבל גם אז הייתי עם אינטואיציות שאעבור משברים וכל משבר - כמעט לפני תשעים שנה ולאמי לא היה חלב בשדיה להיניק אותי וינקתי ממניקה למניקה, גם אישה נוכריה - כובסת ערבייה שהניקה את ילדה הניקה גם אותי וכל אישה ממשפחתי הקרובה שחלב בשדיה נעתרה לבוא ולהיניק אותי. כך שרדתי עד היום הזה לכל מקום שרוח נשבה וביערות ערערים מכושפים, הייתי עץ ערער צחיח שורד עד יומי זה.
ניתן להתנחם היום שיש חמ"ל לתינוקות (תרכובת מזון לתינוקות).
לאונרד כהן החכם במשוררים - "כל שיטה שאתם זוממים בלעדינו תופל ... כל מה שנחשוף מעצמנו הוא אזהרה"...חלודה חלודה חלודה במנועי האהבה והזמן".
שלמה שפירא
מישהי שלחה לי הבוקר וואטסאפ
מישהי - שלחה לי הבוקר וואטסאפ לחזק אותי : "כאב לא מופיע סתם בחיינו וזה סימן שמשהו בחיינו צריך להשתנות.
מישהי - שלחה לי גם הבוקר וואטסאפ לחזק אותי : " בוקר טוב, יום רביעי מבורך, שפע וברכה והמון הצלחה, יום קסום ונפלא ומלא שמחה בבשורות טובות וורדים עוטפים את המסר ששלחתי אליך.
דחילקום! תעשו לי טובה - שילחו לי שפע הצלחה בוורדים ולא בכאבים.
לך "אבישג" שעודדת אותי הבוקר בוורדים : " יום מבורך מבורכת מבורכת, ברוכה תהיי. הוורדים קסמו בעיני ויקסמו לאחרים ! "
"דנה" שלחה לי אתמול : "מקסים ורגיש כרגיל מה שאתה כותב" .
"עדנה" שלחה לי אתמול "לך שלמה, הפייטן הפורט ברוח, תמשיך כך לכתוב לך ולנו. תודה על כל שיר שלך."
והממשלה נחושה ועקבית במהלכיה - שוב ושוב ממשלה מהתלת באזרחיה - שוב הכרזה: "ביטוח לאומי עצר את הקצבאות המענקים..."
נשאלתי פעם על-ידי נכדי "יאיר" - "כתבתי סיפור וזה הסיפור שלי. הסיפור מתחיל בשאלה היפותטית...תאמר לי סבא מה דעתך עליו ?" מה לענות לו כאשר הוא עלה לגמר בתחרות כתיבה של הספרייה הלאומית. ברוך ברוך וברוך תהיה!
שלמה שפירא
שלמה שפירא
יהודי-בבל (בנכר) היו חייבים לחיות ולנסות להסתדר יחדיו ב- "הלל" ההלהולה השמחה הגדולה שהביאו עימם עולי בבל לארץ כי ניסו וידעו לזרום גם עם "הילאל-הסהר" אותו ירח בצורת קשת המופיע בתחילת החודש המוסלמי. היה קשה, גם אפשר.
ארצנו/מדינתנו/תושבינו צריכים היום אדם כמו "שלמה הלל" - האיש הענק של עולי בבל בישראל. החלוץ עם כובע הטמבל ואחד ממייסדי תעשיית הנשק להגנתנו בטרום המדינה : ציונאי, מדינאי, איש מפלגה (פוליטיקאי), איש ציבור, מחנך סופר ו- המקבץ יהדות בבל בישראל ! הדבר החשוב ביותר בחייו, לדעתי, הוא הצלחתו בהחדרת הציונות המדינית-ארצית לתוך היהדות בעיראק והשפיע אורגנית בלראות אחרת את הציונות המדינית שהייתה בקצר עמוק אצל יהודי עיראק. הוא הצליח בצורה מפליאה להכניס מחשבה שלמה וסדורה בראשיהם של יהודי עיראק. בכך הוא היה האדריכל והמבצע בנושא זה.
עובדה היא שאנחנו לא נחנו ולא נחים על זרי הדפנה כאשר אדם/אדם-מוסלמי מצהיר : אייד הילאל: ...האם מודעים המוסלמים עצמם שהאיסלם מונע מאיתנו להתעסק רק בעצמנו בלבד? תעסוקתנו בעצמנו היא רק תחנה זמנית שממנה תהיה לאחר מכן משימת-התקפה על העולם כולו, כי זה באחריותנו כלפי האנושות כולה..."אייד הילאל" שכח את הפתגם "אל יתהלל חכם בחוכמתו ואל יתהלל גיבור בגבורתו". גם "אל יתהלל חוגר כמפתח. שוואייה שוואייה יש הקשרים רבים אחרים כמו תרבות, ספרות, ספורט,תפילות לאל- עליון... יש, למשל, "הילאל חלו" ו- "חלו" דבק לדברים מתוקים לכל אדם ויש "הילאל עזיזה" שאחותי "עפרה" הפכה את שמה מ-"עזיזה" ל- "עפרה"...
ב- "נג'מת דאוד אל-חמראא'" = ב- "מגן דוד אדום" יש יהודים ויהודיות וערבים וערביות שהצילו אישה במוצאי שבת שעברה במרינה בהרצליה - במו עיני ראיתי זאת וכל הכבוד לשר שלמה הלל שלמדתי/למדנו ממנו "שבת אזרחים אחראים גם יחד"
שלמה שפירא
את מי נושאים על כפיים כמו מדליה
את מי נושאים על כפיים כמו מדליה ?
את מי שלא מלך, היזכרו אותו לאחר הלוויתו ?
דוד מלך ישראל נשאו אותו על כפיים, גם חרט על לבו מדליה, כי הנעים אקורד פלאים לאלוהים
ולמדנו ממנו שבכל מילה ושם יש אור, ולא חשוב אם המזמור הוא שבר או שלמות
הללויה הללויה ! נזכור כל שנה את ההגדה של פסח ואת סולם ההודיה של יעקב/ישראל אבינו לאלוהים : " להודות, להלל, לשבח, לפאר, לרומם, להדר , לברך, לעלה ולקלס,
כך או כך - השבח לאל מגיע תמיד לאחר סילוק "המן-רשע" או את "סובחי-א-טופיילי - איש דת מוסלמי-שיעי לבנוני שהיה המזכ"ל הראשון של ארגון הטרור "חזבאללה".
והימים חולפים וחולפים - כבר לא יכולים לגדל את טוואי פרפרי המשי בצפון ארצנו - לא בקומות העליונות ולא בקומות התחתונות, ..
ומי שלא היה מלך, לא יזכרו אפילו את הלוויתו. את "צ'רצ'יל הגדול" שנפטר ב- 1963 מישהו זוכר אותו היום בבריטניה המתאסלמת וכל העולם מתאסלם מאוד מאוד.
רבותי, ההיסטוריה חוזרת
שום דבר לא אבד, לא נשכח.
עוד נזכור, תחת גשם עופרת
איך בסוריה צעד הפלמ"ח.
שלמה שפירא
הראיתם איזה יופי זרעים קופצים
עוד מעט מונדיאל וירוצו וינגחו השחקנים במגרש הכדורגל. כחובב טבע טיילתי הרבה בשדות באביב ובתחילת הקיץ ונזכרתי בזרעי התורמוסים הפורחים באביב המוקדם - פרחים כחולים וסגולים ובשרב הקיץ קופצים הזרעים החוצה מתרמיליהם ולא מתפזרים ברוח רחוק מצמח-האם. הראיתם איזה יפי זרעים קופצים במונדיאל נפש עם תזכורת לתקופת התלמוד ואני שהייתי ילד מעברה שגם התורמוס בעיני היה מאכל-קינוחי בסעודה "תורמוסא שולקין אותו שבע פעמים ואוכלים אותו בקינוח סעודה".
ואני בכיתה ז' בא לבית ספר מהמעברה למושבה והמורה "חיים בלצן" לא לימד אותנו ביאליק וטשרנוחובסקי - לימד אותנו "היער בחדרה" ל- "דוד שמעוני - שירה קשה לעולה החדש, קשה גם לתלמידים ותיקים. המורה הזה שגם הוא קצת ותיק מעולה חדש שידע עברית עוד בגולה,שעדיין לבש תחתונים שלפעמים שרוכיו היו צצים מבעד לאשנב מכנסיו והתלמידים הותיקים יותר בכיתתי היו צוחקים בינם לבין עצמם כשראו זאת ובהמיית הצחוק ניגשתי באמצע השיעור ולחשתי לו על "הפוסטה המזדנבת ממכנסיו, הייתי תלמיד מהטובים בכיתה וגם על זה הודה לי חודשים. בשליש האחרון בכיתה ח' בא וביקש שאני אכתוב בכתב ידי את הציונים באומרו כתוב "טוב-מאוד" "טוב-מאוד" על כל המקצועות שבתעודה וחתם בחתימתו על התעודה.
בני-כיתתי שאלו כל הזמן "מה המורה הזה רוצה מאיתנו ועוד מבקש לחנך אותנו?!".
ואני הערצתי את המורה הזה - מורה טוב שנתן את הלב והנשמה ללמד אותנו!
לאחר שנכבשה ירושלים - ראה אותי עם אשתי (הטרייה) על המדרגות להר-הבית, דברנו ודברנו וביקש לצלם אותנו שם. כעבור שבועיים קבלתי בדואר את התמונה שצילם.
שלמה שפירא
כתוב. אל מי תכתוב. על מה תכתוב. היש עוד על מה לכתוב
כתוב
אל מי תכתוב
על מה תכתוב
היש עוד על מה לכתוב
יש ויש
על אישה שאהבת תכתוב
על יקירים שאהבת ואוהב כתוב
חכמים שהמציאו נייר ועיפרון להם התודה והברכה
ואנחנו ההידיוטים האידיוטים מברכים "שהחיינו וקיימנו..."
על מה עלמתי
אם אשכחך תישכח ימיני.
ימינה ושמאלה
לחזית שור
כמו ההוא השוטר מסרט ביפו שעבדו עליו ואיך למדנו כולנו לעבוד אחד על השני
לימין שור
אין כבר שמאל
ובבארות המים - באר-שבע, באר-טוביה, באר-יעקב, באר-חושחש...
חש שהדופק של מדינה רדודים רדודים, עמומים עמומים
ומי יצילנו מרעב
"עמומה-בנת-אלפשה"
והממשלה אולי תעניק "פטור" לכל מי שרעב.
שלמה שפירא
שלמה שפירא
לכו וקנו כרטיסים מקולנוע הזכרונות
ילד-בחור במעברה ברמת-השרון - חודשים פברואר מרץ אפריל - המורה מוציאה אותנו לפעמים מאוהל הכתתי-הקובייתי לטייל בשדה ומסתבר שהיא גם מדריכה בערבים בתנועת "הנוער העובד והלומד בהרצליה". היא קוטפת חרצית צהובה וכולנו סביבה, והיא עומדת ותולשת עלעל אחרי עלעל ושואלת עצמה : "אוהבת/ לא אוהבת" והעלעל הנתלש האחרון סימן לה את אהבתה.
כל תלמידי כיתתי - לפעמים - היו גם עומדים במעגל ושרים "בן לוקח בת ובת לוקחת בן" ואני הנער השובב מעלעל בנפשי ש- "רותי" התלמידה הרומניה היפה עם העינים היפות תבחר בי להסתובב עמה במעגל.
היו זמנים ועכשיו הוא זקן עם מקל נדודים - מהבית לגינה ומהגינה לבית - איש מקופל בכסאו ובמטתו , ומקל נדודים לא מש מעמו - לנדוד לנדוד - חושש שיאמרו לו "שלום ולהתראות" ואולי בפעם האחרונה. עכשיו אני מבין יותר את המשחק ההוא עם עלעלי החרצית עם הרומנטיקה והמלנכוליה - סוף סוף לא בתי השופטת שפטה אותי אי פעם, אלא שופטת רומנטית אכזרית שפטה ושופטת אותי כל הזמן.
בימים קשים אלה - עמלי לשווא ובטחוני הבל ורעות רוח ואין מחריד !
ידיד נפש אב הרחמן יכולת ואתה יכול לשים אותי ראש על אויביי ותשמחני.
בכל זאת יש אנשים טובים בהרצליה ושכנים טובים בהרצליה וגננות שכנות טובות בהרצליה וילדי שני הגנים הסמוכים באים לגדר הירוקה בגינה שלי ומבצבצים מבעד לעלים - "שלום שלמה - אנחנו אוהבים אותך".
תביאו לאן שתביאו אותי, הניגון שבלב חוזר וחוזר - לב אחד עם אחד -יש עדיין זהב טהור בלב שדות-האדם !
