שלמה שפירא
לכו וקנו כרטיסים מקולנוע הזכרונות
ילד-בחור במעברה ברמת-השרון - חודשים פברואר מרץ אפריל - המורה מוציאה אותנו לפעמים מאוהל הכתתי-הקובייתי לטייל בשדה ומסתבר שהיא גם מדריכה בערבים בתנועת "הנוער העובד והלומד בהרצליה". היא קוטפת חרצית צהובה וכולנו סביבה, והיא עומדת ותולשת עלעל אחרי עלעל ושואלת עצמה : "אוהבת/ לא אוהבת" והעלעל הנתלש האחרון סימן לה את אהבתה.
כל תלמידי כיתתי - לפעמים - היו גם עומדים במעגל ושרים "בן לוקח בת ובת לוקחת בן" ואני הנער השובב מעלעל בנפשי ש- "רותי" התלמידה הרומניה היפה עם העינים היפות תבחר בי להסתובב עמה במעגל.
היו זמנים ועכשיו הוא זקן עם מקל נדודים - מהבית לגינה ומהגינה לבית - איש מקופל בכסאו ובמטתו , ומקל נדודים לא מש מעמו - לנדוד לנדוד - חושש שיאמרו לו "שלום ולהתראות" ואולי בפעם האחרונה. עכשיו אני מבין יותר את המשחק ההוא עם עלעלי החרצית עם הרומנטיקה והמלנכוליה - סוף סוף לא בתי השופטת שפטה אותי אי פעם, אלא שופטת רומנטית אכזרית שפטה ושופטת אותי כל הזמן.
בימים קשים אלה - עמלי לשווא ובטחוני הבל ורעות רוח ואין מחריד !
ידיד נפש אב הרחמן יכולת ואתה יכול לשים אותי ראש על אויביי ותשמחני.
בכל זאת יש אנשים טובים בהרצליה ושכנים טובים בהרצליה וגננות שכנות טובות בהרצליה וילדי שני הגנים הסמוכים באים לגדר הירוקה בגינה שלי ומבצבצים מבעד לעלים - "שלום שלמה - אנחנו אוהבים אותך".
תביאו לאן שתביאו אותי, הניגון שבלב חוזר וחוזר - לב אחד עם אחד -יש עדיין זהב טהור בלב שדות-האדם !
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!