(שיר ברגע)
ארץ שנאהב, ארץ לעולם
אכנה אותך ילדונת!
כך איזכר בילדות הקשה שלי, אך גם בילדות המאושרת שלי,
אין כמו לעלות לארץ-ישראל, לנשק אדמתה ולנופף בדגלה...
קשה לי
ימים לא פשוטים לי ולאלה החיים לצידי ובמולדתי
את רחוקה ממני
מכבס מכבס, כובס וכובס תקוות בלב...
עוד מעט נחגוג את יום עצמאותנו
ננופף בכל-כך הרבה דגלים
"ודגל עם משמעות פנימית מן הלב ומבקש אחוות-אחים גם יחד)
ואני - "דגל שק" מאונך עם שתי ידי עד השמים ויש בנו אל טוב ומיטיב
מצדיע לו!
(חיים חפר שגה והטעה - "וישבות מכל מלאכתו ולא ברא את האדם...)
אנחנו בדרך שפירה ולא לבדנו
נחייך מכל הלב לבאות.
אנחנו בדרך שפיר*א*
השבמחק