שלמה שפירא
על הדקלום ועל ההפרעה בתחילת הדקלום / א. א. מילן / אתמול - המשקפים , היום - הטלפון הסוללרי
תמיד יש סיבה למסיבה
כשאתם מדקלמים שיר ( אתם ... אנחנו , למשל , שונאים לדקלם )
אז כבר עם התחלת הדקלום מוכרח לקרות ,
שהדוד נח מתרתח ומסביר בקול רוגז לדודה רוחמה , כי אם לא ימצא
את משקפיו לא יוכל להקשיב כהלכה , ושמא היא יודעת איפה הניח אותם .
ובשעה שכל הנוכחים עיפים כבר מלחפש אחריהם , אתם כבר גמורים
עם הדקלום עד לשורה האחרונה .
אפעלפיכן מוחאים הכל כף ואומרים :
"יפה מאד , יופי של דקלום , תודה רבה "
מבלי שידעו אפילו מה היה זה שדקלמתם .
מובן מאליו , שבפעם הבאה אתם זהירים יותר ובטרם תהגו את המלה
הראשונה , תפטירו משהו בקול רם , כעין :
" אֶה ... אֶה ...! "
שפרושו כאילו :
"ובכן , רבותי , אנחנו מתחילים " ,
מיד פוסקים הכל מלדבר ותוקעים בכם עינים סקרניות ,
והלא זה כל מה שבקשתם , בעצם...
31/1/2009 13:03
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!