שלמה שפירא
מזמור לדוד
לזכרו של דוד וול ע"ה
שיר השירים אשר לדוד
דוד היה מלך הלך מלך
דוד היה מודד כל דבר במידת מלך
מלך בתבונות, מלך בעצות, מלך בקשב ובהקשבה, מלך בעזרה לאחר
נינוח מהדיר בעצותיו
כתב ידו ספר ושיר כל כך היה ברור ככתב בארמון מלך
דובב שיר היה כדוד המלך
תמיד היה שמח בחלקו
דעתו הייתה עצה לכל דורש בלי לבקש הנאה לעצמו
שיר השירים אשר לדוד.
23.11.2020
דוד וול (Wool) היה פרופסור לביולוגיה באוניברסיטת תל אביב והיסטוריון של תורת האבולוציה.
השבמחקביוגרפיה
למד לתואר ראשון בביולוגיה באוניברסיטת תל אביב (1964) ותואר שני בזואולוגיה (1966). הוא סיים דוקטורט באנטומולוגיה באוניברסיטת קנזס (1969) בהנחיית פרופסור רוברט סוקאל (Robert R. Sokal). נושא עבודת המחקר שלו הייתה: Deviations of zygotic frequencies from expectations in eggs of Tribolium castaneum.
בשנת 1970 החל ללמד באוניברסיטת תל אביב, בשנת 1981 מונה לפרופסור חבר ובשנת 1988 כפרופסור מן המניין. בשנת 2001 יצא לגמלאות.
וול ערך מחקרים באקולוגיה של אוכלוסיות יתושים בשמורת החולה ובאקולוגיה וגנטיקה של חיפושיות קמח כמודל לתהליכים אבולוציוניים. מחקרי תלמידיו מתמקדים בנושא הביולוגיה והאקולוגיה של כנימות היוצרות עפצים על עצי אלה בחורש הטבעי בישראל.
בשנת 2010 יצא ספרו "פרקים בהיסטוריה של תורת האבולוציה".
נפטר ב-6 בנובמבר 2020.
שלום לך שלמה
השבמחקתודה לך על השירים היפים שכתבת לזכרו של דוד בעלי. רציתי לספר לך שדוד למד ערבית קצת עם מורה וקצת לבד בעזרת תכנית במחשב. אנחנו קנינו את ספרה הדו לשוני של אשתך ודוד השתדל לקרוא ולהבין את הערבית.
תזכה לשנים ארוכות עם שירה בלב,
רחל וול
שלום לך רחל,
מחקכל כך הצטערתי לשמוע.
מאחר ועברתי לג'מייל במקום וואללה, את יום פטירתו קראתי מאוחר.
גם את תשובתך מאישה יקרה שחבק אותה איש אציל ויקר ראיתי זה עתה.
האמת, שתמיד מצאתי כימיה של שיחה עם בעלך.
והיו שניים באוניברסיטה שהייתי עמם בקשב ותמיד אמרו בוא שב ונשוחח
פרופ' יוסף נוימן ובעלך, חברה בהם הפילוסופיה של החיים ושל המדע חברו יחדיו.
תמיד אשמח לשמוע מכם שהמנגינה במעונכם תישאר תמיד ונשארת.
בברכה,
שלמה שפירא
שלמה שפירא
השבמחקשיר מוקדש לזכרו של ידיד - משה קצ'נסקי ע"ה
(למדנו יחד ועבדנו יחד)
איש עניו, איש ישר, איש רגוע, איש של עצות טובות,איש גבוה בכל המידות
מילותיו נקיות, "אצלנו אין כזה דבר - לא חבר"
וכאשר משה ושמואל מצאו פינה יחדיו לחשיבה ולימוד, התבלטה בהם עוד יותר "החברות"
ובכל פעם שנפגשנו ליטף בי המקדש בהדר נעימותיו
ותמיד שאלתי את עצמי מי הוא האיש-הפיזיולג:
"אני אקח מכאן להכות שורש אפילו במדבר"
והוא משח חוסן וברק בכל תפוז ותפוז בארץ-ישראל.
ואת מרים רעייתו,
המשיכי לערוג למנוחה ולנחלה, כי בזה רצה האיש מאד.
12.1.2015