שלמה שפירא
על הדרוזים
מתוך הספר "ערבי ארץ-ישראל" ל-יעקב שמעוני, הוצאת "עם עובד", תש"ז 1946
הדרוזים. -הזכרנו לעיל, בפרק על האסלאם וכיתותיו, כיצד נתפלגה מעל האסלאם השיעי-האסמאעילי כת הדרוזים, ותיארנו בקיצור את מהותה הדתית. מהותם האתנית-הגזעית של הדרוזים לא נתבררה כל צרכה: יש סבורים כי גם מבחינה זו שונים הם מן הישוב הערבי, באשר נקלטו בעדתם אלמנטים זרים-מהגרים, כגון פרסים, כורדים ועוד. אולם, אם גם יתכן שהדרוזים הם תערובת של סורים קדמונים, ערבים, פרסים ועוד - הרי נראה שעיקר היבדלותם איננו בשוני הגזעי, אלא בבדילותם הדתית-הכיתתית. חלק מו הדַּבָּרים הדרוזים עצמם, וביחוד כמה משפחות מיוחסות שבלבנון, מייחסים עצמם על הערבים דווקא ("בני קחטאן", ימנים), ומשתדלים להוכיח את מוצאם משבטים ערביים ידועים וממשפחות ערביות עתיקות ואצילות. לשונם של הדרוזים כולם - ערבית היא.
העדה הדרוזית נתהוותה והתבצרה בהרי הלבנון. כאן הם נזכרים בתיאורו של הנוסע היהודי המפורסם בנימין מטודילא, הכותב עליהם, בשנת 1170 בערך: ...וקרוב מהם (מתושבי צידון) כמו עשרה מילין אומה אחת נלחמת עם אנשי צידון היא האומה הנקראת דרזיאן...
תולדות הדרוזים הן שרשרת ארוכה בלתי-נפסקת, של מלחמת-דמים - בינם לבין התורכים, בינם לבין הנוצרים הלבנוניים, בינם לבין שכניהם המוסלמים, ובינם לבין עצמם; והם נתפרסמו כאנשי מלחמה מובהקים וגיבורי חיל. הם סירבו לשאת עול של שלטון זר מסודר ועמדו מאות שנים במרדם נגד התורכים, ככל שאלה לא הסתפקו בשלטון מדומה ולא הניחו לאמירים ולמושלים הדרוזים את שלטונם המקומי...
...בכפרים מעורבים, שבהם יושבים גם מוסלמים או נוצרים או בני שלוש העדות, יש לציין כי דווקא בכפרים הדרוזים החזיקו מעמד ישובים יהודיים חקלאיים במשך מאות בשנים - פקיעין, שפרעם, כפר יאסיף, בית-ג'ן, ג'ולס.
בכפרים שבהם הדרוזים הם כלל הישוב, הם חיים על הרוב את חייהם המיוחדים המסוגרים; ואילו בכפרים מעורבים רבות ההתנגשויות בינם לבין שכניהם, וביחוד בינם ובין הערבים-המוסלמים, וכן גם בזמן האחרון, ידועה, למשל פרשת ההתנפלויות שערכו הכנופיות הטרוריסטיות במהומות 1936-39 על הדרוזים שבשפרעם והתנגשויות הרבות בין דרוזים לערבים בכפר מוגאר שבין טבריה לצפת. הדרוזים שבארץ, שלא כאחיהם בלבנון, לא לקחו, בדרך כלל, חלק פעיל בתנועה הערבית הלאומית . הדרוזים שבארץ מקיימים קשרים עם אחיהם שבלבנון ובהר הדרוזים...
11.05.2012
מעניין לקרוא את הקטע הזה על הדרוזים
השבמחקשושי שיוביץ
16.11.2020, 20:54
"קבר יתרו" - מתוך פרק 29. מלחמת השחרור בספרה של רחל וול "בת משפחה" עמוד 139
השבמחקקבר יתרו
כל בית-הספר נסע לבקר בכפר חטים הערבי. הגענו על פלטפורמה, שנגררה על-ידי טרקטור. ראינו את קבר יתרו ואת עקבות רגלו בתוך המסגד, שהיה ריק ועזוב.
שנה מאוחר יותר, אחרי שהדרוזים שבו לכפרם, נסענו שוב לביקור ביום החג לנבי שועיב, הוא יתרו. הפעם המסגד מכוסה בשטיחים, ובחוץ רקדו צעירי הכפר דבקה בשורה ארוכה. הריקוד נמשך זמן רב, ומדי פעם יצאו שניים מהרקדנים וחוללו מחול חרבות לפני שורת הצעירים הרוקדים. היה יום חם, לא היה היכן לשבת, ושמחתי כשהביקור הסתיים ושבנו למושב.
כל השנים היו היחסים בין שני כפרי-חטים, היהודי והערבי, תקינים. נראה היה שהם לא נטרו לנו איבה על השלל שנלקח מכפרם - לפחות לא שמענו מהם תלונות. את שחשו באמת בלבם שמרו בלבם.