שלמה שפירא
אני זוכר אותך ממשען הימים הקשים
אני זוכר אותך ממשען הימים הקשים
שני נחליאלים בודדים נאבקים על כוס קפה פשוט בְּאַרְק-קפה
להבין מציאות בפתיחת סוד גורלם
כאשר היו קצת-מבוגרים מבולבלים אך צעירים בנפשם
אז אפילו לא חשבו שעדיין אפשר לשפר ימים קשים לקלים ואהובים.
לפתע נטרקה דלת אל-חזור בינינו
אולי משטות, אולי מאי הבנה, אולי בבלי דעת, אולי מעין רעה,...
הצטערתי מאד אז ומצטער מאד עד היום.
בסך הכל היית בשבילי נפש טובה בפשטותה, נשמה יפה וטהורה
שרצתה ברושים זקופים בחצרה וידידות בתוך בית.
ניסיתי מספר פעמים לבקש סליחה על המבוכה שקרתה בנסיעת פסיחה חפוזה בליל שהשתבש בינינו.
עקרונות עקשנות וכבוד שוררים בבני-אדם עד כדי כך שלא יכולים לסלוח אחד מהשני אחד לשני
אני מבין זאת.
ברוב השנים שחלפו, הפכתי ציפור נדוד משובשת בתנועותיה
אין לה משען לכנפי נדידתה
מחפש תהודה לסליחתה
כל הזמן,מאור פניה בבקשות סליחה ידידות ושלום.
23.11.2019
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!