שלמה שפירא
שמעון בלס - הגביל והדיר עצמו מתופעת "העדר"
***
הקדמה ממה שפרסמתי פעם
שלמה שפירא
הערה שלי למספר שורות בכתבתו של אילן ברקוביץ' - "אדם בין פסיעה לפסיעה" שעניינה בגלויים חדשים מתוך חומרים שנמצאו במגירתו של הסופר שלמה ניצן
...לאחד הקטעים הוא קרא "אשכנזים וספרדים" ובו תיאר את מה שהוא מכנה כקרבה טבעית גזעית שלו אל האשכנזים וריחוק טבעי גזעי שלו מהמזרחיים : "פגישה שלי עם אדם מפולין ("מוטב שם קונקרטי של עיר או עיירה), או הונגריה או רומניה - ואני מעולם לא הייתי שם, בפולין או בהונגריה אבל באמצעות עברי וילדותי בעיר שלי בלטביה, באמצעות מראות רחוב ופני אנשים והמתפללים בבית הכנסת - אני חש את עברו שלו - מתוך הפנימיות שלי [...] חישה זו נפערת כמו קירבה טבעית בינינו. אך כאשר אני נפגש עם יוצאי מזרח, סוריה, אלג'יר, מרוקו או פרס - ידיעתי אותו נובעת מחיי ומניסיוני כאן בארץ, ומדרך הטבע הוא שכלי מאוד וממילא מוגבל. בדברי אליו, אינני הולך אל ילדותו אל ביתו אל עירו - כלום: קיר חסום...[אבל] יש הרבה רצון טוב. יש מהם כאלה שאני מעריך מאוד, כשם שיש אשכנזים שאני פשוט מתעב."
(דברים מתוך הכתבה שהופיעה ב-"תרבות וספרות" - "הארץ" מיום 26.2.2016)
וכאן אני רוצה להעיר, שיצא לי מספר פעמים להיות בחברתו של שלמה ניצן שהיה מגיע עם אשתו לחגיגות "חג החנוכה" ו-"יום העצמאות" אצל המשורר המבקר -שמואל שתל- והאיש חָבַר בעיקר עם ידידיו הקרובים, כמו: יעקב בסר, איתמר יעוז קסט ואחרים. יצא לי לדבר עמו ארוכות בפגישתי הראשונה בחגיגות אלה, כאשר שאל על/ לשֵׁם משפחתי, והעיר ליצירתי, גם העיר לי שהוא מעריך מאד יוצרים יוצאי עיראק כמו: שמעון בלס, סמי מיכאל, אלי עמיר, רוני סומק וגם את ששון סומך שהדגיש בפני עד כמה תרומתו חשובה לספרות העברית והערבית ...
אהבתי את האיש, את שלמה ניצן למרות הרגשתו "השכלית" הקיר-חסומית שצוינה כאן ומי אני שיכול לדבר על חישה נפערת מתוך פנימיות של אדם, במיוחד על יוצר ברוך חשיבות ויצירה.
11.03.2016
*****
שלמה ניצן העריך מאד יוצרים יוצאי עיראק, כמו שמעון בלס, סמי מיכאל, ששון סומך וכמו רבים מעריכים כמוהו, הערכתו לוותה מהרגשה שכלית עמוקה שמפעמת בה קיר-חסומית.
תארו לעצמכם מצב שיוצר כמו שמעון בלס נתקל בהרגשה השׂכלית הקיר-חסומית מצד האשכנזיות היוצרת הספרותית ובאותו זמן שמעון בלס נתקל לא פחות מצד המורשת הציונית הבבלית בארץ וגם ביצירתית שבה. מורשת יהדות בבל אף פעם לא הזמינה את שמעון בלס לכנסים הרבים בבית מרכז מורשת יהדות בבל. הוא היה מורד בציונות ובמלכות.
שמעון בלס ביטא זאת שרבים ניסו להכניס בו זהות עם מרכיבים סותרים. ובכל זאת, הוא ניסה לתקופה קצרה ליישר קוו כדי שלא יהיה בודד לנפשו וניסה להרדים את הערבית המושרשת בו ולהתמסר לעברית והוא הצליח ולמרות זאת, כמו סמיר נקאש שדבק כל ימיו בערבית, עכשיו הוא דבק גם בעברית אבל ללא התיישרות הציונית ובייחוד ללא התיישרות עם ההגמוניה הבבלית ציונית בארץ.
דודי נעים שבירו ועוד אחרים במשפחה המורחבת שלי וגם בן דודי, פרופ' ודיקן שהיה רופא השיניים של יצחק רבין שהיה קומוניסט השתלבו לאט לאט בציונות. שמעון בלס לא, היה ונשאר אוריינטליסט יהודי-ערבי שחי את המודרניות בשיא כוחה וביתו מעוטר בתמונות אין סוף יפות ואוהב יותר מוזיקה קלאסית מאשר אום כולת'ום.
אין תופעת עדנה למי שמגביל עצמו מתופעת העדר. אדם מחוץ לעדר למרות שהוא טוב ומצוין בקושי זוכה לטוב מינוס.
בזמנו כתבתי כתבה על הספר "פריים! פריים!" לסופר שכתב ספרים אחדים בשפה הערבית והצליח לכתוב ספר בעברית, מי לא הלל ושבח אותו בעיקר יוצאי בבל הציונים.
שמעון בלס לא זכה לעדנה הראויה בקרבנו, אבל יש שראו בו עדנה מיוחדת. יעקב בסר אמר לי באחת השיחות עמו "אני מעריך מאד את שמעון בלס" הוא חבר טוב שלי וחבר מערכת מכובד ב"עיתון 77".
הפרופסור לערבית היוצר המוכשר החשוב עדיין זועק בנו "תפסיקו לראות אותנו ברברים".
חבל שבחייו שמענו הרבה על ששון סומך שקשר עצמו לסמי מיכאל שקשר סמי מיכאל עצמו לנשיאות אח"י הציונית ולא היה קשר איזה שהוא לשמעון בלס, על אחת כמה וכמה הס מלייחד אותו מצד שמואל מורה.
תכונת העדר הייתה ונשארת בקרבנו.
3.11.2-19
שמעון בלס - הגביל והדיר עצמו מתופעת "העדר"
***
הקדמה ממה שפרסמתי פעם
שלמה שפירא
הערה שלי למספר שורות בכתבתו של אילן ברקוביץ' - "אדם בין פסיעה לפסיעה" שעניינה בגלויים חדשים מתוך חומרים שנמצאו במגירתו של הסופר שלמה ניצן
...לאחד הקטעים הוא קרא "אשכנזים וספרדים" ובו תיאר את מה שהוא מכנה כקרבה טבעית גזעית שלו אל האשכנזים וריחוק טבעי גזעי שלו מהמזרחיים : "פגישה שלי עם אדם מפולין ("מוטב שם קונקרטי של עיר או עיירה), או הונגריה או רומניה - ואני מעולם לא הייתי שם, בפולין או בהונגריה אבל באמצעות עברי וילדותי בעיר שלי בלטביה, באמצעות מראות רחוב ופני אנשים והמתפללים בבית הכנסת - אני חש את עברו שלו - מתוך הפנימיות שלי [...] חישה זו נפערת כמו קירבה טבעית בינינו. אך כאשר אני נפגש עם יוצאי מזרח, סוריה, אלג'יר, מרוקו או פרס - ידיעתי אותו נובעת מחיי ומניסיוני כאן בארץ, ומדרך הטבע הוא שכלי מאוד וממילא מוגבל. בדברי אליו, אינני הולך אל ילדותו אל ביתו אל עירו - כלום: קיר חסום...[אבל] יש הרבה רצון טוב. יש מהם כאלה שאני מעריך מאוד, כשם שיש אשכנזים שאני פשוט מתעב."
(דברים מתוך הכתבה שהופיעה ב-"תרבות וספרות" - "הארץ" מיום 26.2.2016)
וכאן אני רוצה להעיר, שיצא לי מספר פעמים להיות בחברתו של שלמה ניצן שהיה מגיע עם אשתו לחגיגות "חג החנוכה" ו-"יום העצמאות" אצל המשורר המבקר -שמואל שתל- והאיש חָבַר בעיקר עם ידידיו הקרובים, כמו: יעקב בסר, איתמר יעוז קסט ואחרים. יצא לי לדבר עמו ארוכות בפגישתי הראשונה בחגיגות אלה, כאשר שאל על/ לשֵׁם משפחתי, והעיר ליצירתי, גם העיר לי שהוא מעריך מאד יוצרים יוצאי עיראק כמו: שמעון בלס, סמי מיכאל, אלי עמיר, רוני סומק וגם את ששון סומך שהדגיש בפני עד כמה תרומתו חשובה לספרות העברית והערבית ...
אהבתי את האיש, את שלמה ניצן למרות הרגשתו "השכלית" הקיר-חסומית שצוינה כאן ומי אני שיכול לדבר על חישה נפערת מתוך פנימיות של אדם, במיוחד על יוצר ברוך חשיבות ויצירה.
11.03.2016
*****
שלמה ניצן העריך מאד יוצרים יוצאי עיראק, כמו שמעון בלס, סמי מיכאל, ששון סומך וכמו רבים מעריכים כמוהו, הערכתו לוותה מהרגשה שכלית עמוקה שמפעמת בה קיר-חסומית.
תארו לעצמכם מצב שיוצר כמו שמעון בלס נתקל בהרגשה השׂכלית הקיר-חסומית מצד האשכנזיות היוצרת הספרותית ובאותו זמן שמעון בלס נתקל לא פחות מצד המורשת הציונית הבבלית בארץ וגם ביצירתית שבה. מורשת יהדות בבל אף פעם לא הזמינה את שמעון בלס לכנסים הרבים בבית מרכז מורשת יהדות בבל. הוא היה מורד בציונות ובמלכות.
שמעון בלס ביטא זאת שרבים ניסו להכניס בו זהות עם מרכיבים סותרים. ובכל זאת, הוא ניסה לתקופה קצרה ליישר קוו כדי שלא יהיה בודד לנפשו וניסה להרדים את הערבית המושרשת בו ולהתמסר לעברית והוא הצליח ולמרות זאת, כמו סמיר נקאש שדבק כל ימיו בערבית, עכשיו הוא דבק גם בעברית אבל ללא התיישרות הציונית ובייחוד ללא התיישרות עם ההגמוניה הבבלית ציונית בארץ.
דודי נעים שבירו ועוד אחרים במשפחה המורחבת שלי וגם בן דודי, פרופ' ודיקן שהיה רופא השיניים של יצחק רבין שהיה קומוניסט השתלבו לאט לאט בציונות. שמעון בלס לא, היה ונשאר אוריינטליסט יהודי-ערבי שחי את המודרניות בשיא כוחה וביתו מעוטר בתמונות אין סוף יפות ואוהב יותר מוזיקה קלאסית מאשר אום כולת'ום.
אין תופעת עדנה למי שמגביל עצמו מתופעת העדר. אדם מחוץ לעדר למרות שהוא טוב ומצוין בקושי זוכה לטוב מינוס.
בזמנו כתבתי כתבה על הספר "פריים! פריים!" לסופר שכתב ספרים אחדים בשפה הערבית והצליח לכתוב ספר בעברית, מי לא הלל ושבח אותו בעיקר יוצאי בבל הציונים.
שמעון בלס לא זכה לעדנה הראויה בקרבנו, אבל יש שראו בו עדנה מיוחדת. יעקב בסר אמר לי באחת השיחות עמו "אני מעריך מאד את שמעון בלס" הוא חבר טוב שלי וחבר מערכת מכובד ב"עיתון 77".
הפרופסור לערבית היוצר המוכשר החשוב עדיין זועק בנו "תפסיקו לראות אותנו ברברים".
חבל שבחייו שמענו הרבה על ששון סומך שקשר עצמו לסמי מיכאל שקשר סמי מיכאל עצמו לנשיאות אח"י הציונית ולא היה קשר איזה שהוא לשמעון בלס, על אחת כמה וכמה הס מלייחד אותו מצד שמואל מורה.
תכונת העדר הייתה ונשארת בקרבנו.
3.11.2-19
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!