שלמה שפירא: על טאראב, תגובות שמצאתי בשני הבלוגים עליו

שלמה שפירא

על טאראב. תגובות שמצאתי בשני הבלוגים שלי ל- "טאראב"

*
5.05.2012
שלמה שפירא

יא דוניה אל ג'ראמי

פגשתי השבוע איש זר ברחבה ליד קניון גבעתיים:

איש-קשיש בסביבות השמונים פלוס-מינוס.

הוא, כנראה מיוצאי-עיראק-הבגדדים

(ניתן היה לדעת זאת לפי דיבורו)

וטוב לו לאיש, כי שר בהליכתו ומלמל מילות אהבה נעימים לעצמו.

הוא שר את אחד משיריו של "זמר המלכים" - מוחמד עבד אלוהאב,

שר את "יא דוניה אל ג'ראמי".

שר על עולמו הרומנטי

כמה רומנטי היה האיש!!! כמה רומנטי!

האיש, (כנראה), משוטט לו כל יום בקניון,

מיטיב את ראשו בנשים יפות וצעירות

וכשטוב לבו כמדושן עונג, מיטיב חלומו בשיר:

"יא דוניה אל ג'ראמי"

אחר-כך מוסיף, כנראה, את "אנתי עומרי" לנצח...

באותו רגע הזכיר לי שאזכיר לעצמי שיר אחר (של זמר המלכים):

"לסתו אדרי" .

כך נזכרתי במסר חי משיר אחר של הזמר:

"אזכור את מי ששכח אותי

אשכח את מי שזוכר אותי

אברח ממי שקנה אותי

אחפשׂ את מי שמכר אותי,

כמה אהב וְצָדַק עבד אלוהאב!

הטאראב ממשיך, הטאראב!

שלמה שפירא

**

שלמה שפירא , 10:28 5/5/2012:

ה"טאראב" המפוכח של המפגש העיראקי-אשכנזי או "טאראב-המפגש" העיראקי-אשכנזי"טאראב הלבבות הבבלי" הוא ה"טאראב" של "פואד אליאסי" ולא הטאראב של "אלי עמירי"
"יומ-אלטאראב", "סאהרת אלטאראב", "טאראב-אלקלובי"...

שלמה שפירא

***

שלמה שפירא

על "טאראב"

ה"טאראב" המפוכח של המפגש העיראקי-אשכנזי או "טאראב-המפגש" העיראקי-אשכנזי

"טאראב הלבבות הבבלי" הוא ה"טאראב" של "פואד אליאסי" ולא הטאראב של "אלי עמירי"

"יומ-אלטאראב", "סאהרת אלטאראב", "טאראב-אלקלובי"

איני בא לדבר כאן על הסרט התעודי "טאראב" שהוא מסע אחרי זהות ולא מסע אחרי הלב

התבשרנו שהנהלת הערוץ הראשון ומפיק הסרט התעודי "טאראב" הסכימו לשדר את הסרט

במסגרת "הסיפור האמיתי", בתכנית המוגשת לאחר "מבט" ביום שני הקרוב ה-21/12/2009.

הסרט כבר הוקרן בירושלים ובחיפה לפני כשבוע.
לפי המילון "טאראב" קשור לשם-עצם המביע התרגשות, שמחה ,שירה... וקשור לפועל שהוראתו התרגש, שמח,עלץ, נהנה, רגש את, שמח את,פצח ב- וכו' . המלה "מוטרוּב" פרושה "זמר, "אאלא טאראב"- כלי נגינה.

ישנה מילה בערבית עם צליל דומה אבל לא ב-ט' אלא ב-ת' – "תאראב"/"תוראב" במובן של עפר,אדמה, קרקע, ארץ וכו'...

הדילמה במפגש בין שתי המילים היא שאם משנים מנגינה של אדם, עלול להשתנות גם הבסיס לאדמתו ולהיפך.

אלי עמיר שיודע ערבית (ולא בוריס מפציר שהם התסריטאים לסרט,) הוא, כנראה, נתן את השם לסרט. ושם הוא שם ולשם של סרט יש לו משמעות כפולה ומכופלת.

בהיותי ילד היה דודי נעים רווק ותיק שהתרועע עם חברים שאהבו "טאראב". אחרי כל מפגש בקבוצת החברים הייתי שומע על ה"טאראב" והנאתו. שמעתי את המושגים "יומ-אלטאראב, סאהרת-אלטאראב" ועוד. פעם פשפשתי בחוברות ה"הילאל" המצרי שהרבה מכתבותיו היו על האשה,המשפחה, ההורות, האהבה והלב ובמקום אחד בכתבה אחת מצוין "קאלב/הלב" ובמקום אחר מצוין "ה-טאראב/ה-רון" ומיד אמרתי לעצמי ,לו הייתי משלב את שתי המלים יחדיו, - איזה יופי! לגזור מושג חדש "טאראב אלקלוב-השמחה שבלב".מהביטוי הזה הבנתי שיש בספרות הערבית "קוּת-אלקולב/לחמו של הלב" שממנו גזרתי את שם ספרי בערבית "קות-אלטיור/לחמו של ציפור.

אני קראתי את ספריו של אלי עמיר ומודע היטב לטרילוגיה האוטוביוגרפית שנבנתה בהם והמשודרת מהם. חוקרת אחת שחקרה את יצירותיהם של יוצרים מזרחיים גם מעיראק, הכניסה בטעות את המילה "כאב" לשרשים של היוצרים והיא גם רואה דו-שורשיות ביצירותיהם. היא מדברת על "כאב השרשים הכפולים.. על הדו-שורשיות ניתן לברר וללבן ועוד יבואו חוקרים אחרים שיראו יצירות אלה באור אחר ומזווית אחרת .והנה, לפנינו עוד דוגמא של יוצר ממוצא בבלי שרחוק ממנו והלאה אותו "כאב"..."שרשים".

לדעתי, עצם בחירת המלה"טאראב" אומרת דרשני. ועצם המפגש בין יוצר בבלי ויוצר אשכנזי כמו אותו מפגש ספרותי-אוטוביוגרפי שהתחילו בו "לובה אליאב" ו"יוסי אלפי" והמפגש הנוכחי בין "אלי עמיר" ו"בוריס מפציר", מצביעים על "טאראב" מפוכח ולא ספונטני שהולכים יוצרים יחדיו לא בלתי אם נודעו,והוא "טאראב של מפגש" ש"האתגר המזמר המשמח" לאחר הצלחתו הוא הנחגג יחדיו,כי היחד טוב מן הבודדים לבדם. כאן,לדעתי, יש אפילו התרסה . "אני הצלחתי" "אני לא בכיתי" ושורשיות אינה בוכה מנֵהִי, ואם בוכה היא בוכה בדמעות של שמחה.

לאלי עמיר יש בקיאות בשפה היהודית בגדאדית. הוא לא הלך ושר וכתב והסריט את הנהי . אחרת היה בוחר לא ב"טאראבה" אלא ב"עתאבה" עם הנהי, ההוכחה הנזיפה והגינוי. אין כאן לא "עתאבה" לא "מועתאבה" ואפילו לא מן "העותבה/הסליחה" והכפרה. יש כאן פשוט "טאראב מזדמן"בימים של קיבוץ-גלויות והיתוך-גלויות יחדיו.
שלמה שפירא
20.12.2009

****

ללא שם , 11:48 22/12/2009:
מאד מעניין

*****

ללא שם , 14:44 22/12/2009:

קראתי ונהנהתי - תודה
נזכרת שבילדותי גרה בשכנותנו משפחה ששם משפחתה היה "טארב"
והשמחה היתה שם גדולה יען היו שם ...שבע בנות :)
ר.ד.

******

ללא שם , 14:46 22/12/2009:
יפה מאד וכל הכבוד, במיוחד כשעיראקי יודע לפרגן לעיראקי
ש.מ.(שמואל מורה)

*******

9.06.2014
שלמה שפירא - טענה שלי מיום 20/12/2009
...חוקרת אחת שחקרה את יצירותיהם של יוצרים מזרחיים גם מעיראק, הכניסה בטעות את המילה "כאב" לשרשים של היוצרים והיא גם רואה דו-שורשיות ביצירותיהם. היא מדברת על "כאב השרשים הכפולים.. על הדו-שורשיות ניתן לברר וללבן ועוד יבואו חוקרים אחרים שיראו יצירות אלה באור אחר ומזווית אחרת .והנה, לפנינו עוד דוגמא של יוצר ממוצא בבלי שרחוק ממנו והלאה אותו "כאב"..."שרשים".
לדעתי, עצם בחירת המלה"טאראב" אומרת דרשני. ועצם המפגש בין יוצר בבלי ויוצר אשכנזי כמו אותו מפגש ספרותי-אוטוביוגרפי שהתחילו בו "לובה אליאב" ו"יוסי אלפי" והמפגש הנוכחי בין "אלי עמיר" ו"בוריס מפציר", מצביעים על "טאראב" מפוכח ולא ספונטני שהולכים יוצרים יחדיו לא בלתי אם נודעו,והוא "טאראב של מפגש" ש"האתגר המזמר המשמח" לאחר הצלחתו הוא הנחגג יחדיו,כי היחד טוב מן הבודדים לבדם. כאן,לדעתי, יש אפילו התרסה . "אני הצלחתי" "אני לא בכיתי" ושורשיות אינה בוכה מנֵהִי, ואם בוכה היא בוכה בדמעות של שמחה.
שלמה שפירא