שלמה שפירא
סיפולוקס משפטי צבאי ציבורי אישי
מי לא מבולבל? אני מבולבל. כל אזרח חייב להיות מבולבל. של מי הילד הזה? של מי החייל הזה? של מי הלחץ מבפנים הזה? חשבון נפש והרבה חשבון נפש וזעקה. וצריך לזכור שבכל מקרה ובכל בלבול אני לא מצדיק את מעשיו של אזריה החייל.
כל אזרח במדינה הזאת צריך לעשות חשבון נפש וחייב למצוא תשובה טהורה מעצמו בעצמו ולעצמו, אמת ויציב!
אלאור אזריה חייל אנונימי שפתאום מגיע לכותרי הכותרות! אלאור אזריה מוגש לפני תיק משפטי צבאי תפור בתפרים הדוקים למהדרין כאשר צבא וכל צבא וגם צבאנו הוא לא לוקסוס אנושי ולפעמים יש בו חריגות לגריעה מיידית ומערכת המשפט וחוקיה הם נאמני הדרך בחיינו ובצבאנו וצריך לזכור ש- משיעור צבאי בחוק וממשפט תבוא הארה באפלה אפילו מֵאור נֵרות המשפט.
עם שעתיים וחצי קריאת פסק-דין, משפט אנונימי הופך למשפט במתי-ציבורי שיהיה בו כוח פסקי ממשלי ראווָתי לאישי לחיילי למען יראו כל החיילים וייראו וגם כל אזרח ימצא בו חשבון נפש.
ולמרות הכאב העמוק וחידלון בנפש ולמרות האמרה השלופה בקלי-קלות "הבנים והבנות בצבא הם שלנו ושל כולנו" הייתי מציע למשפחת אזריה הכאובה והמתייסרת - הייתי מציע לה שהיא לא תבקש חנינה על בנה ועל עצמה וזאת למען השקט הנפשי שלה בעתיד לבוא כי העתיד יהיה בה קשה מנשוא.
הבמה הציבורית רוחשת ומטבעה ה"במה הציבורית לוחצת" אבל היא גם "במה ציבורית נלחצת" ובלחץ השעה היא כבר תבקש את החנינה יותר לעצמה מאשר לאזריה הנאשם הטועה ותועה הדעת.
"נפש לוחצת" היא גם "נפש נלחצת" וקשה החנינה בה, כי מחנינה צריך להגיע למנוחת-נפש ומה שעובר על משפחה במצב כזה, רק הגיהנום מרגיש ודומע. חבל לי עליה!
בימינו, קשה להיות חייל ציבורי בצבא העם שמבקש להיות חָסַר טעויות ויש טעויות ויהיו טעויות כי עַמֵּנוּ חי היום "חיים בסיפולוקס". חיינו במדינה שלנו כסיפולוקס ללא "לוקס" וללא- "דה-לוקס" ומוצא עתידי לתקווה כמעט ואין בה. לא העליתי אף פעם על הדעת שהמדינה שלנו לא יודעת ולא תדע להילחם על חייה תוך שמירת מבואות יסודותיה ערכיה ושביליה גם אצל אזרחיה וחייליה.
5.01.2017
סיפולוקס משפטי צבאי ציבורי אישי
מי לא מבולבל? אני מבולבל. כל אזרח חייב להיות מבולבל. של מי הילד הזה? של מי החייל הזה? של מי הלחץ מבפנים הזה? חשבון נפש והרבה חשבון נפש וזעקה. וצריך לזכור שבכל מקרה ובכל בלבול אני לא מצדיק את מעשיו של אזריה החייל.
כל אזרח במדינה הזאת צריך לעשות חשבון נפש וחייב למצוא תשובה טהורה מעצמו בעצמו ולעצמו, אמת ויציב!
אלאור אזריה חייל אנונימי שפתאום מגיע לכותרי הכותרות! אלאור אזריה מוגש לפני תיק משפטי צבאי תפור בתפרים הדוקים למהדרין כאשר צבא וכל צבא וגם צבאנו הוא לא לוקסוס אנושי ולפעמים יש בו חריגות לגריעה מיידית ומערכת המשפט וחוקיה הם נאמני הדרך בחיינו ובצבאנו וצריך לזכור ש- משיעור צבאי בחוק וממשפט תבוא הארה באפלה אפילו מֵאור נֵרות המשפט.
עם שעתיים וחצי קריאת פסק-דין, משפט אנונימי הופך למשפט במתי-ציבורי שיהיה בו כוח פסקי ממשלי ראווָתי לאישי לחיילי למען יראו כל החיילים וייראו וגם כל אזרח ימצא בו חשבון נפש.
ולמרות הכאב העמוק וחידלון בנפש ולמרות האמרה השלופה בקלי-קלות "הבנים והבנות בצבא הם שלנו ושל כולנו" הייתי מציע למשפחת אזריה הכאובה והמתייסרת - הייתי מציע לה שהיא לא תבקש חנינה על בנה ועל עצמה וזאת למען השקט הנפשי שלה בעתיד לבוא כי העתיד יהיה בה קשה מנשוא.
הבמה הציבורית רוחשת ומטבעה ה"במה הציבורית לוחצת" אבל היא גם "במה ציבורית נלחצת" ובלחץ השעה היא כבר תבקש את החנינה יותר לעצמה מאשר לאזריה הנאשם הטועה ותועה הדעת.
"נפש לוחצת" היא גם "נפש נלחצת" וקשה החנינה בה, כי מחנינה צריך להגיע למנוחת-נפש ומה שעובר על משפחה במצב כזה, רק הגיהנום מרגיש ודומע. חבל לי עליה!
בימינו, קשה להיות חייל ציבורי בצבא העם שמבקש להיות חָסַר טעויות ויש טעויות ויהיו טעויות כי עַמֵּנוּ חי היום "חיים בסיפולוקס". חיינו במדינה שלנו כסיפולוקס ללא "לוקס" וללא- "דה-לוקס" ומוצא עתידי לתקווה כמעט ואין בה. לא העליתי אף פעם על הדעת שהמדינה שלנו לא יודעת ולא תדע להילחם על חייה תוך שמירת מבואות יסודותיה ערכיה ושביליה גם אצל אזרחיה וחייליה.
5.01.2017
24.01.2017, 16:25
השבמחקשלמה ידידי,
הוא חייל בצבא , אדם מבוגר, זכור את עצמך בגילו. הוא הרג , פסק הדין מנומק היטב ,
לא צריך להסתבך , הסיפור פשוט כפי שסופר . יש המלהגים על הילד שלנו , הילד של המדינה
בגדו בו וכ"ו וכ"ו , המשפט והסיפור נוצל וינוצל על ידי פוליטיקאים ציניים רודפי קולות . צריך
להשתמש בשכל הישר. בלי צבא מוסרי ובלי מדינה מוסרית אין לנו זכות קיום . הכיבוש משחית
ואנו רואים את תוצאותיו . צריך לשמור על צלם אנוש.
אלי ע.
5.01.2016, 20:00
השבמחקשלמה
השופטים התעלמו לחלוטין מכל הסנגוריה ונצמדו רק לסרטון של בצלם
ולאמירה של החייל בזירת האירוע. השופטים פעלו כנציגים של צה"ל כדי לבטא את רוח המפקד
והפקירו את החייל. לכן, מה שנותר הוא להשלים את כל ההליך של המשפט והערעור
ואז ללכת להליך של חנינה
צה"ל נחוש להרשיע את החייל.
השופטים הם חלק מהמנגנון של צה"ל.
הם קודם סימנו לעצמם את העיגול של המטרה וקבעו לעצמם שהוא יורשע
ואחר כך כתבו נימוקים.
בלפור ח
6.01.2007, 7:45
השבמחקלולא התערבות הפוליטיקאים
היה חייב חייל זה להישפט על הפרת הוראות פתיחה באש
ונשפט בשקט לששה חודשי מאסר .
ואז הייתה נחסכת המהומה .
עזרא מ.
7.01.2017, 19:18
השבמחקשבוע טוב
מזדהה עם דבריך.
כלנו בסיר לחץ נפיץ
בידיודת רבה
רנה ד.
8.01.2017, 17:33
השבמחקShlomo, thank you for this so cleverly and well written article; I think very much along the same
lines as you do, but could never havet put it in words like you did. Congratulations!
Anna