שלמה שפירא
מזרח תיכון ישן חדש
מזרח תיכון ישן חדש
כתבתי בעיתון "הצופה" מיום 6.11.2002
לפני כשבועיים קיבלתי הזמנה לערב קהילתי שכלל, בין השאר, את הצגת הספר "סיפורי המזרח התיכון הישן" של הסופר, המספר והשופט בדימוס אליהו נאוי (דאוד אלנטור). מיד נזכרתי במונח הערטילאי, "מזרח תיכון חדש", בו שמעון פרס כל-כך אוהב להשתמש, גם כשכבר ידוע לכל בר דעת כי אין כל חדש תחת השמש. שמעון פרס הבטיח לנו ולשכנינו הערבים גן-עדן כללי עם דגש כלכלי, אך הם התרגלו לגמול לנו בגהנום לאומי ופרטי.
טיבי באסם, חוקר ומזרחן ממוצא סורי, טוען כי הערבים תופסים את ההיסטוריה כמזימה מערבית נגדם. דוגמה יפה לעניין, ניתן למצוא ביחסם של הערבים למתיחות בעיראק. רובם חשים כי עושים לסדאם "עוול", ועל כן מאמצים את עיראק של סדאם לחיקם.
ככל שעובר הזמן, מתברר כי במזרח התיכון, כלכלה נכונה אמנם עוזרת להפגיש בין רעבים, אבל אין ביכולתה למחוק שונאים. אין ביכולתה ליצור מזרח תיכון חדש ועתיד שקט. אם כך, מה יעזרו הפגישות הכלכליות והוויכוחים האקדמים בין אנשי העסקים המערביים בדבר גורלו של המזרח התיכון? מה יעזרו הקרנות הבינלאומיים לשיתוף פעולה כלכלי ששמעון פרס חוזר ויוזם והוועידות הכלכליות בהשתתפות ארצות ערב וישראל? ומה יעזור הפיתוח הכלכלי האזורי והכספים מקרן לפיתוח המזרח התיכון מטעם הבנק העולמי?
היינו אויבים ונשארנו אויבים. ישראל או המערב אינם יכולים לעזור בשיפור כלכלת המזרח התיכון וגם לא בשיפור המצב הפוליטי והלאומי. בנקודה זו טמונה טעותו הגדולה של שמעון פרס. אפילו בהיבט הכלכלי, שמעון פרס אמנם בשל לעשות הסדרים ולהשיג הסכמים, אך הצד השני, הצד הערבי, לא.
חזיונו של פרס בדבר מזרח תיכון חדש קרס ואיתו גם תהליך השלום. אך לא רק התהליך עם הפלשתינים נכשל. "בישראל חוגגים ובמצרים כועסים", נאמר על הסכם השלום שנחתם בינינו ובין האויבת הגדולה שלנו מדרום. ובאמת, במהלך השנים, וגם לאחר שנחתמו הסכמים, ניתן לראות כי המדינות הערביות שחיפשו "עתיד חדש" הפכו זרות ואילו האופטימיות ומשק כנפי ההיסטוריה פינו מקומם לעוינות ולחשדנות.
במקביל, הוכח ומוכח כל הזמן שפרויקטים כלכליים משותפים אינם מונעים פיגועים או מצוקה כלכלית. כשבוחנים את המצב במזרח התיכון מגלים כי כלכלה יכולה הייתה לעזור בשיפור המצב אך "כנפי החזון" הללו קשורים בלגיטימיות של עם ישראל בארצו. למעלה מאלף שנים היה העם היהודי בלתי נראה בעיני הערבים, למרות שדבק לאורך כל הדרך "בלאומיותו וציונותו". עד היום, התמונה לא השתנתה באמת, למרות שאנשים כמו שמעון פרס מאוד משוכנעים שהעתיד הוורוד בפתח.
רעיון "המזרח התיכון החדש" נאלם דום, למרות שהוגיו ממשיכים לחלום עליו, לשיר אותו, להלל אותו ולרקד עמו. ככל שעוברים הימים והמלחמה נמשכת, כך ברור שיש רצון טוב מהצד הישראלי, אך אין פרטנר בצד השני. כדי ליצור מזרח תיכון חדש ואל לנו להסתמם בתקוות השווא, הנמצאות ואך ורק בראשו של פרס.
6.11.2002
טיבי באסם, חוקר ומזרחן ממוצא סורי, טוען כי הערבים תופסים את ההיסטוריה כמזימה מערבית נגדם. דוגמה יפה לעניין, ניתן למצוא ביחסם של הערבים למתיחות בעיראק. רובם חשים כי עושים לסדאם "עוול", ועל כן מאמצים את עיראק של סדאם לחיקם.
ככל שעובר הזמן, מתברר כי במזרח התיכון, כלכלה נכונה אמנם עוזרת להפגיש בין רעבים, אבל אין ביכולתה למחוק שונאים. אין ביכולתה ליצור מזרח תיכון חדש ועתיד שקט. אם כך, מה יעזרו הפגישות הכלכליות והוויכוחים האקדמים בין אנשי העסקים המערביים בדבר גורלו של המזרח התיכון? מה יעזרו הקרנות הבינלאומיים לשיתוף פעולה כלכלי ששמעון פרס חוזר ויוזם והוועידות הכלכליות בהשתתפות ארצות ערב וישראל? ומה יעזור הפיתוח הכלכלי האזורי והכספים מקרן לפיתוח המזרח התיכון מטעם הבנק העולמי?
היינו אויבים ונשארנו אויבים. ישראל או המערב אינם יכולים לעזור בשיפור כלכלת המזרח התיכון וגם לא בשיפור המצב הפוליטי והלאומי. בנקודה זו טמונה טעותו הגדולה של שמעון פרס. אפילו בהיבט הכלכלי, שמעון פרס אמנם בשל לעשות הסדרים ולהשיג הסכמים, אך הצד השני, הצד הערבי, לא.
חזיונו של פרס בדבר מזרח תיכון חדש קרס ואיתו גם תהליך השלום. אך לא רק התהליך עם הפלשתינים נכשל. "בישראל חוגגים ובמצרים כועסים", נאמר על הסכם השלום שנחתם בינינו ובין האויבת הגדולה שלנו מדרום. ובאמת, במהלך השנים, וגם לאחר שנחתמו הסכמים, ניתן לראות כי המדינות הערביות שחיפשו "עתיד חדש" הפכו זרות ואילו האופטימיות ומשק כנפי ההיסטוריה פינו מקומם לעוינות ולחשדנות.
במקביל, הוכח ומוכח כל הזמן שפרויקטים כלכליים משותפים אינם מונעים פיגועים או מצוקה כלכלית. כשבוחנים את המצב במזרח התיכון מגלים כי כלכלה יכולה הייתה לעזור בשיפור המצב אך "כנפי החזון" הללו קשורים בלגיטימיות של עם ישראל בארצו. למעלה מאלף שנים היה העם היהודי בלתי נראה בעיני הערבים, למרות שדבק לאורך כל הדרך "בלאומיותו וציונותו". עד היום, התמונה לא השתנתה באמת, למרות שאנשים כמו שמעון פרס מאוד משוכנעים שהעתיד הוורוד בפתח.
רעיון "המזרח התיכון החדש" נאלם דום, למרות שהוגיו ממשיכים לחלום עליו, לשיר אותו, להלל אותו ולרקד עמו. ככל שעוברים הימים והמלחמה נמשכת, כך ברור שיש רצון טוב מהצד הישראלי, אך אין פרטנר בצד השני. כדי ליצור מזרח תיכון חדש ואל לנו להסתמם בתקוות השווא, הנמצאות ואך ורק בראשו של פרס.
6.11.2002
כתבתי בבלוג שלי ב- וואלה / שלמה שפירא בלוג של משורר
השבמחקשלמה שפירא
סוגיות מקראיות בראי הדורות - ספר חדש של
אליהו נאוי
מחווה לאליהו נאוי בסוזן דלל
בספטמבר 2006 חגגנו את הוצאת ספרו "סיפורי המזרח התיכון ישן" (ראו כתבתי בבלוג ובצופה מ-2006) והנה שוב נתבשרנו על הוצאתו לאור של ספר חדש "סוגיות מקראיות בראי הדורות" .
לספר סיפור לדעת לספר סיפור לדעת לשבות את השומע ששומע סיפור ולהרגיש שלסיפור יש בלעדיות-"אוטוריטה" לנאוי –תביא את מי שתביא והוא בשפת העברית הרהוטה הברורה והרדיופונית שלו לא יקום איש שיעשה זאת יותר טוב ממנו . לדעתי , עוד לא נמצא מספר במלאכת הסיפור שהוא יותר טוב ממנו . מה גם שצריך לזכור שנאוי לא רק מכיר אלא "שוחה אולימפי" בכל ז'אנר סיפורי , מזרחי ומערבי כאחד . הוא בתוך הבדווים הוא נשמע בדווי , הוא בתוך בבלים יהודים הוא יהודי בבלי , הוא בתוך מוסלמים עיראקים הוא מוסלמי עיראקי , הוא בתוך פלסטינים הוא פלסטיני ... להתברך בחכמה ודעת עם "כשרונות אל" לא יקום שום מתחרה בפניו . ישנו שיר "אתה תותח ..." ואכן נאוי הוא "תותח" סיפורי אמיתי .
זאת הערה חשובה כדי להבין , שאם נאוי רוצה להעלות רעיון , שלכאורה מוכר ידוע וברור מראש , בלבוש "הנאוי" מתקבל כרעיון חדש ומעניין . תמיד תמצא את "התוספת הנאוית" שתעשה אותך משתאה וסקרן עוד יותר ואיש חקר ישאב שוב לתוך "ההדגשים הנאויים" בהנאה וגם להוסיף לעצמו עוד דעת . ופרופ' ששון סומך אומר זאת באותו ערב "... לא איש חוקר מקצועי אבל גם חוקרים מקצועיים ימצאו בו ובשכל הישר שלו משהו שיסחוף – השכל הישר שלו סוחב" – ואני אומר שהוא סוחב כל אחד , חוקר או הדיוט כי האיש הוא "איש מעלה" וכמה אנחנו זקוקים היום לאנשים כמוהו .אומרים "שבעים פנים לתורה" וכאן תמצא אדם המנסה להוכיח זאת ממש . ותורה יכולה להיות התורה וכל תורה .
באותו ערב שמענו הרצאה מרכזית מאלפת מפי פרופ' אלכסנדר רופא מהאוניברסיטה העברית על פרוש "לקחת אשה לבני יצחק" שבפרשת "חיי שרה" וההרצאה היתה " לכבוד ידידי , אליהו נאוי ... והוזכר שמה של רעייתו של נאוי , ברוריה , כמעט מפי כל הדוברים ופרופ' רופא אמר עליה שבחים וגם " ברוריה כלבנה וברה ..." . בלהה הלפרין , חברת הנהלת בית התנ"ך הזכירה את פועליו הרבים , התרבותיים וגם הציבוריים במלים חמות של הערצה לאיש ולדרכו .
כמו כן שמענו דברים מפי ששון סומך , אלי עמיר ומפי המנחה יוסי אלפי .
יאיר דלאל הוסיף נופך מוזיקלי מתאים לייחודו של הערב .
האירוע התקיים ב- 23.11.2008 באולם תיאטרון ענבל בשעה 20:30 והאחראית ל"פרוייקט" החשוב הזה היא – נוזהת קצב – בצנעה ובהתמדה חשבה שלאליהו נאוי מגיע ערב מיוחד וחגיגי עם צאת ספרו "סוגיות מקראיות בראי הדורות" .
אליהו נאוי הודה לכל אלה ש"הרימו את הערב" , אך במיוחד לה הוא החמיא ובין השאר אמר :
"...השופבולדוזר האדיר הזה ... המוניטין והמעשים שלה גדולים מאשר מבנה גופה ..."