שלמה שפירא
לבלובי
בצחיחותי הלא הוא תקוותי
לבלובי בצחיחותי הלא הוא תקוותי , פריחתי הבשלתי:
בארבעים שנות הליכתי ועד פוקדִי את מעיין
שירתי
בקעתי ים גדול בְּקֶחְתי את לשון צחות-האהבה בתשובתי,
בסליחתי ובכל צעד
בחיי.
גרעיני אמת נבטו נובטים בוקעים כל צחיחה שבאה
שתבוא
ואַמַּת המים פקוד פקדה אותי כי "צחוק עשׂה לי
אלוהים"
והשומע והקורא לא עוד צוחק לי,
נחמה נחמה אנחֵם אדם ועַמִּי.
שלמה שפירא
השבמחקעם פרסום השיר הזה היו תגובות שאביא אותם כאן:
ליבי , 21:21 4/4/2009:
" ארבעים שנה אקוט בדור ואומר עם תועי לבב הם, והם לא ידעו דרכי: אשר נשבעתי באפי, אם יבואון אל מנוחתי, תהילים צה
כניראה שארבעים שנה הם זמן טוב לסוף ולהתחלה. לסליחה אך גם להסקת מסקנות. זמן בגרות ובשלות תהליכים.
מעולם לא חשבתי על כך קודם, אך ניראה לי שאת עולם השירים ניתן להמשיל למים על שני אופנייהם: מתוקים ומלוחים. המתוקים הינם השמחים והאופטימים, המלוחים הינם הכואבים והפסימיים. "לכל זמן ועת לכל חפץ"
ושמא ניתן גם להמשילם למעיין פועם אך גם למעיין יבש. לנחל או לזיכרו. אם טעמת אהבת אמת ולו פעם אחת בחייך, אין ספק כי פקד אותך האלוקים.
שלמה שפירא , 23:27 4/4/2009:
תודה על התגובה המעניינת . רק המשפט המצוטט מ-תהילים מקשה עלי , כי יש בו משהו מן הנביא ולא מן המשורר , למרות שכתוב בתהלים .
המלה פקוד הזכירה לי את נהר פקוד שרבי יעקב בא ממנו ומלבן קושיות ומקשה ואינני מתכוון לכך . אבל היא גם מזכירה לי את הצווי האלוהי ליציאה מעבדות לחרות והצווי אפילו כפול
– פקוד פקדתי- ואני תוהה איך בן אדם כבן ארבעים פלוס שלא כתב שיר ,
פתאום כותב שיר ומתפרסם ועוד שיר ומתפרסם ... הרי כאן יש צווי לקום ולכתוב שיר מ"עצמך" ומ"חרותך" ומהמעיין שפקוד פקד אותך האלוהים ואתה משקה ומרווה , לפחות את עצמך וכל מי שיחפץ לבו .
ליבי, 09:48 5/4/2009:
ובכן אני לא חשבתי על תהילים אלא דווקא על פשוטו של האירוע במקרא, האכזבה כמוטיב. נקודת השבירה וההקצבה של ארבעים שנה כזמן שאחריו מתרחש השינוי, המעבר מנדודים ליישוב קבע. אולם גם הציפייה שהדור הבא יהיה טוב יותר מקודמו, ראוי יותר, חכם יותר מעוררת מחשבה. האכן? לא הייתי רוצה להרהר בתשובה לשאלה זו.במקרה שלך תודה לאל התשובה ברורה, אכן ואכן, כתיבתך ברוכה.
לעניין הפקודה אני חשבתי על שרה אימנו, ההקבלה בין פקודת ה’ שהביאה להולדת בנה, שכן כתבת על השחוק המתקשר לצחוק שרה כשהודיעו לה המלאכים את הבשורה, והרי כל העניין היה שנפקדה בזיקנתה - כמוך כמובן. את נהר פקוד איני מכירה, תוכל לפרט? תודה מראש
שלמה שפירא , 13:26 5/4/2009:
אני מסכים עם כל מה שכתבת . רק ציינתי "קונוטציה" ל-פקוד .
לבקשתך - על פירוט נהר פקוד - מדובר על רב יעקב
שהיה מנהר פקוד שבבבל , והוא אמור להיות מן האמוראים
שמבבל ונזכר שם כמי שמעיר הערות , קושיות ומתרץ תירוצים ...
מצטרפת - נהר , 14:56 5/4/2009:
תודה, וכעת אני פתאום מהרהרת לפי משקל זה על משמעות השם נהרדע ופומפודיתא, חבל שאני לא יודעת ארמית. אולי כשאני אצא לפנסיה אני אלמד גמרא? בכל מקרה ממש תודה. חשבת על הקשר בין המילים נהר לנהרה. פקודה ופקודה, יפה היא העברית, אין ספק
ליבי , 21:21 4/4/2009:
השבמחק" ארבעים שנה אקוט בדור ואומר עם תועי לבב הם, והם לא ידעו דרכי: אשר נשבעתי באפי, אם יבואון אל מנוחתי, תהילים צה
כניראה שארבעים שנה הם זמן טוב לסוף ולהתחלה. לסליחה אך גם להסקת מסקנות. זמן בגרות ובשלות תהליכים.
מעולם לא חשבתי על כך קודם, אך ניראה לי שאת עולם השירים ניתן להמשיל למים על שני אופניהם: מתוקים ומלוחים. המתוקים הינם השמחים והאופטימיים, המלוחים הינם הכואבים והפסימיים. "לכל זמן ועת לכל חפץ"
ושמא ניתן גם להמשילם למעיין פועם אך גם למעיין יבש. לנחל או לזכרו. אם טעמת אהבת אמת ולו פעם אחת בחייך, אין ספק כי פקד אותך האלוקים.
שלמה שפירא , 23:27 4/4/2009:
מחקתודה על התגובה המעניינת . רק המשפט המצוטט מתהילים מקשה עלי , כי יש בו משהו מן הנביא ולא מן המשורר , למרות שכתוב בתהלים .
המלה פקוד הזכירה לי את נהר פקוד שרבי יעקב בא ממנו ומלבן קושיות ומקשה ואינני מתכוון לכך . אבל היא גם מזכירה לי את הצווי האלוהי ליציאה מעבדות לחרות והצווי אפילו כפול
– פקוד פקדתי- ואני תוהה איך בן אדם כבן ארבעים פלוס שלא כתב שיר ,
פתאום כותב שיר ומתפרסם ועוד שיר ומתפרסם ... הרי כאן יש צווי לקום ולכתוב שיר מ"עצמך" ומ"חרותך" ומהמעיין שפקוד פקד אותך האלוהים ואתה משקה ומרווה , לפחות את עצמך וכל מי שיחפוץ לבו .
ללא שם , 09:48 5/4/2009:
מחקובכן אני לא חשבתי על תהילים אלא דווקא על פשוטו של האירוע במקרא, האכזבה כמוטיב. נקודת השבירה וההקצבה של ארבעים שנה כזמן שאחריו מתרחש השינוי, המעבר מנדודים ליישוב קבע. אולם גם הציפייה שהדור הבא יהיה טוב יותר מקודמו, ראוי יותר, חכם יותר מעוררת מחשבה. האכן? לא הייתי רוצה להרהר בתשובה לשאלה זו.במקרה שלך תודה לאל התשובה ברורה, אכן ואכן, כתיבתך ברוכה.
לעניין הפקודה אני חשבתי על שרה אימנו, ההקבלה בין פקודת ה’ שהביאה להולדת בנה, שכן כתבת על השחוק המתקשר לצחוק שרה כשהודיעו לה המלאכים את הבשורה, והרי כל העניין היה שנפקדה בזיקנתה - כמוך כמובן. את נהר פקוד איני מכירה, תוכל לפרט? תודה מראש
ללא שם , 10:00 5/4/2009:
מחקובכן אני לא חשבתי על תהילים אלא דווקא על פשוטו של האירוע במקרא, האכזבה כמוטיב. נקודת השבירה וההקצבה של ארבעים שנה כזמן שאחריו מתרחש השינוי, המעבר מנדודים ליישוב קבע. אולם גם הציפייה שהדור הבא יהיה טוב יותר מקודמו, ראוי יותר, חכם יותר מעוררת מחשבה. האכן? לא הייתי רוצה להרהר בתשובה לשאלה זו.במקרה שלך תודה לאל התשובה ברורה, אכן ואכן, כתיבתך ברוכה.
לעניין הפקודה אני חשבתי על שרה אימנו, ההקבלה בין פקודת ה’ שהביאה להולדת בנה, שכן כתבת על השחוק המתקשר לצחוק שרה כשהודיעו לה המלאכים את הבשורה, והרי כל העניין היה שנפקדה בזיקנתה - כמוך כמובן. את נהר פקוד איני מכירה, תוכל לפרט? תודה מראש
שלמה שפירא , 13:26 5/4/2009:
מחקאני מסכים עם כל מה שכתבת . רק ציינתי "קונוטציה" ל-פקוד .
לבקשתך - על פירוט נהר פקוד - מדובר על רב יעקב
שהיה מנהר פקוד שבבבל , והוא אמור להיות מן האמוראים
שמבבל ונזכר שם כמי שמעיר הערות , קושיות ומתרץ תירוצים ...
נהר , 14:56 5/4/2009:
מחקתודה, וכעת אני פתאום מהרהרת לפי משקל זה על משמעות השם נהרדע ופומפודיתא, חבל שאני לא יודעת ארמית. אולי כשאני אצא לפנסיה אני אלמד גמרא? בכל מקרה ממש תודה. חשבת על הקשר בין המילים נהר לנהרה. פקודה ופקודה, יפה היא העברית, אין ספק
נחמה , 14:48 3/4/2009:
השבמחקהאביב מביא עמו פריחה, אך גם פרידה מהחורף ובשורת תחילתו של קיץ צחיח. כבר אמרו רבים לפני, כל פרידה היא התחלה. הפרח שקמל יישא פרי, יפגין בגרות . כך גם אביב נעורינו החולף יותיר אותנו בשלים, מלאי גרעינים. לא כל אחד מהגרעינים הללו צפוי לנבוט, אך המעטים ברי המזל שינבטו יזכו לצמוח ולפרוח וללבלב ולהבשיל. שירתך המאוחרת ניכרת בשלותה, ומפריחה היא את האביב בבגרותה, לו תהא לך נחמה בחלוף האביב, בקיץ הצחיח
שלמה שפירא , 03:42 4/4/2009:
מחקתודה על המלים החמות !
ולבלובי בצחיחותי הלא הוא תקוותי , פריחתי והבשלתי :
בארבעים שנות הליכתי ועד פוקדי את מעיין שירתי
בקעתי ים גדול בקחתי את לשון צחות-האהבה
בתשובתי , בסליחתי , ובכל צעד בחיי
גרעיני אמת נובטים בוקעים כל צחיחה שבאה , שתבוא
כי אַמַּת המים פקוד פקדה אותי כי "צחוק עשׂה לי אלוהים"
והשומע והקורא לא עוד צוחק לי
נחמה נחמה אנחם אדם ועַמִּי .