שלמה שפירא
ילד קטן ב- "בגדאד" שמע סיפורים מפי נשים מבוגרות וזקנות על אמונות טובות וגם על אמונות תפלות.
עודני ילד ו-"לא הכל עובר חביבי".בבגדד גרנו בשכונה ואני ילד לא טיילתי כמעט בטבע ולא לקחו אותי ללמוד שsחיה בנהר החידקל. המזל שלי שאהבתי להאזין מהצד לנשים שהתאספו יחד ודיברו על דא ועל הא. כשעלינו לארץ ואני נער גידלתי בגינה סביב הבלוק גם את צמח ה- "פיגם" כי שמעתי עוד בעיראק שהצמח מבריח שדים ועין רעה. וכאן נכנס אני להכיר מה יש בטבע מסביבי. ב-שורות רבות גדל ה- "צבר" בשדות ועם "פחית ריקה מ-במיה" הקשורה למקל" קטפתי "צבר" והבאתי הביתה (בבית לא אהבו להתעסק אתו בגלל קוציו) . אבל מה כן אמי ביקשה שאגדל הדס, רימון וגם "סדאב-פיגם", כי בעיראק האמינו שמבריח שדים ועין רעה מתינוקות וילדים.
כשגדלתי את הפיגם, לפתע מצאתי עליו זחלים יפיפיים ואז גיליתי שמהזחלים מקבלים גלמים ומהגלמים בוקעים פרפרים יפיפיים - פרפרי זנב- הסנונית. על השם ועל "בלוטת המזלג אצל הזחלים ולמה בשם הפרפר מופיעה הסנונית קיראו ב-ויקיפדיה.
כך או כך- התחלתי להתעניין בבוטניקה וגם בזואולוגיה. לפעמים, הזואולוגיה הייתה יותר מושכת מן הבוטניקה כי כאשר אתה שומע, למשל, הרצאה שמציעים בה "התפתחות חיים חברתיים בחרקים המבוססת על טובת הכלל / ברירת קרובים" אתה נכנס לתחום הסוציולוגיה ובשנים של המעברה ואחריה - כל כך דיברו בארץ על המצב הסוציולוגי והקשריו השונים בארץ-ישראל. או שאתה שומע - שמציינים - "מספר ביצים גבוה בזמן שהאירו ברמות שונות של אור" ואתה זוכר שעד שקיבלת ביצים מתלושי הסוכנות והממשלה, היית צריך להיות בוועידה של מקורבים לסוכנות ולממשלה.
ב- "עידן מקוטב" היינו גם נשארנו. אם השלטון נמצא בעידן מקוטב היום, מה ירגישו אזובי-עלובי החיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!